אמממ

[SmellyOne]

טוב, מבחינתי..

ענו על כל השאלות שהיו לי, ונשארתי באותה דיעה.. אם אתם מעוניינים לשמוע את כל הסיפור: הכרתי באמת את בן ה21 הזה.. דיברנו כמה זמן, זה עבר גם לשיחות טלפון.. הכרתי את החברים שלו (מסיפורים) הוא הכיר את החברות שלי ובעצם חיינו עולם די משותף, חבר אחד שלו אמר שהוא כבר רואה אותנו מתחתנים. אמא שלי "גילתה" שאני מדברת עם בן 21, למעשה אמרתי לה את זה ממש בפשטות כי לא העליתי על דעתי שהיא תעשה מזה סיפור כי, שוב - אני לא מוצאת בזה שום דבר רע, אחרי שהרגעתי אותה והסברתי לה שאנחנו מדברים באמת על דברים תמימים והכל טוב ויפה היא א-י-כשהו נרגעה ועזבה את העניין - לא לזמן רב, היא החליטה שאני לא אדבר איתו בכלל. הייתה מריבה בעניין ואחרי מסע שכנועים מפרך הגענו להחלטה באמת באמת מפגרת וחסרת הגיון - נדבר פעם בשבוע. אז דיברנו פעם בשבוע כשמדי פעם חרגנו מהכללים. ואז, ביום בהיר ויפה היא החליטה שזה הספיק ושאסור לי ליצור איתו קשר, נקודה. שום דבר שעשיתי לא עזר ולא שיכנע אותה... המשכתי לדבר איתו כנגד רצונה של אמא שלי.. וכמה ימים אח"כ פגשתי אותו במקום שהוא הופיע יחד עם הלהקה שלו (הוא לא ידע שאני מתכוונת לבוא).. כמה ימים אחרי זה הוא, יחד עם שני חברים שלו, באו אלי הביתה כשההורים שלי לא היו (בידיעתי, כמובן..) ונשארו 8 שעות. בסילבסטר נפגשתי שוב רק איתו וטיילנו בעיר הקרובה. 4 ימים אחרי זה, באופן מסתורי אמא שלי גילתה על כל העניין (עד היום אני לא יודעת איך..) ומיותר לציין שאני לא מדברת איתו מאז או יוצרת כל סוג של קשר.. חוצמזה נאסר עליי להיכנס לצ'אטים. מה שעשיתי היה לא בסדר, ממש לא, אני יודעת את זה ולא מצדיקה את מה שעשיתי בשום דרך. שום דבר מיני או משהו שמרמז על מין או משהו שמתקרב למין לא היה באף אחת מהפגישות והמגע הפיזי הכי קרוב שהיה ביננו הוא אחיזת ידיים. אני מצטערת על מה שעשיתי כי הפרתי את האמון שהיה ביני לבין ההורים שלי - דבר שאני אצטער עליו עוד הרבה שנים. לסיכום אני אגיד שלצערי אני עדיין לא מבינה את ההגיון שעומד מאחורי ההתנגדות לקשר אפלטוני לחלוטין בין שני בני אדם, גם אם הפרש הגילאים ביניהם נדיר, והגעתי לכאן כדי לנסות להבין אותו. תודה בכל אופן שניסיתם ושהקשבתם. גל.

 

[נוסעת סמוייה]

טוב, אז אולי תנסי

לקבוע פגישה בין הבחור לבין אימא שלך, וכך אימא שלך תוכל להתרשם ממנו בעצמה ולראות אם היא יכולה לאפשר את הקשר ביניכם. בפגישה הזאת גם תוכלו יחד לקבוע כללים מסויימים שיהיו מקובלים על שלושתכם.

 

[SmellyOne]

זהו,

לצערי לא תתקיים פגישה כזאת בשנתיים הקרובות אחרי שהפרתי את האמון וכו'.. אולייי זה היה עובד בהתחלה, למרות שגם את זה ניסיתי..

 

[נוסעת סמוייה]

תראי,

אני לא מוצאת בקשר הזה שום דבר רע, אבל אני יכולה להבין את החשש והדאגה של אימא שלך לשלומך. וטוב שהיא עירנית ואכפתית, נסי לראות את נקודות האור. אין ספק שהיום יצרת בעיה, שכן הוכחת שאת לא עומדת בהסכמים, ולכן קשה לבטוח בך ולסמוך עלייך. אין לי פתרון אינסטנט בשבילך. את צריכה לחכות שהרוחות בבית תרגענה, ואז לנסות לראות אם את יכולה להציע פגישה כזאת. ועד אז - להוכיח שאת בוגרת ואחראית, עומדת בהסכמים וניתן לסמוך עלייך.

 

[SmellyOne]

וזה מה שאעשה באמת..

תודה

 

[vered4]

מצאת את התשובה שלך

וזו בדיוק הסיבה שאת לא צריכה להפגש עם אנשים שיכולים בפוטנציה לגרום לך נזק. עשית משהו חסר לחלוטין שיקול דעת, משהו שקשור מאוד לגילך. ולכן הרבה תשובות כאן אמרו לך תנתקי את הקשר, ועד כמה גרוע הקשר הזה יכול להיות בשבילך. אם הקשר היה ממשיך- הוא לא היה נשאר אפלטוני (או בגדר אחיזת ידיים). הוא נשאר אפלטוני רק כי הוא נחתך. לא סתם יש איסור בחוק על קשר (מסוג מסוים- ואני בטוחה שזה היה מגיע לזה)עם קטינים. זה נעשה כדי להגן עליהם בדיוק מהנסיבות שהם לא ברי הסכמה לגביהן.

 

[e-magine]

בעקבות דברייה של ורד

הקשר הוירטואלי, להבדיל מהקשר המציאותי, נוצר הפוך. כאשר פוגשים אדם במציאות, בין שרוצים או לא רוצים, בוחמים אותו פיזית, איך הוא נראה, איך הוא מתנהג, מה שפת הגוף שלו אומרת, מה הוא משדר לנו, מה ההשתייכות החברתית שלו.רק אם הוא עובר את מבחן ההתרשמות הויזואלי התנהגותי חברתי, עוברים הלאה. עדיין בזהירות, עדיין בשיקול דעת. בהכרות האינטרנטית, מקבלים קודם כל את השידור של המילים המוקלדות, התדמית המשודרת בכוונה, (אמנם יש דברים שאי אפשר להסתיר אך בכל זאת) את באינטרנט, מרגישה מוגנת בחדר שלך, מאחורי מסך של אנונימיות, את מרגישה חופשיה לספר דברים של היית מספרת לאדם זר פנים אל פנים, את חושבת שהוא לא יכול להזיק לך, שבכל רגע את יכולה "לצאת מהחדר" או מהאייסיקיו, ולא לחזור, לחסום, להתבצר. ככה נופלות המחיצות ונוצרת תחושת אמון. כאשר עובר הזמן ואת רואה שהבחור לא פגע בך, לא חדר למחשב שלך, לא עשה לך אאוטינג, וכד' תחושת האמון מתחזקת. ולאחר שהמחיצות נפלו, צץ במוחך הרעיון, למה בעצם לא להיפגש, מה הפראנויה הזאת, מה כבר יכול לקרות כאן? בצורה כזאת את מוותרת על מנגנוני ההגנה שלך ועושה דברים לא שקולים. אז נכון, לא כולם סוטים ופדופילים או אנסים פוטנציאליים או רוצחים, אבל בכל זאת, יש כאלה לא מעט והם מלבלבים ברשת. האינסטינקט שלנו, המבוגרים, הוא להגן על הילדים, קודם כל על הפרטיים שלנו, אחר כך, עקב סוציאליזציה, על הילדים של האחרים. גיל ההתבגרות שלך דוחף אותך לפסול את מה שאנחנו אומרים וגם לחשוב שאת יודעת יוטר טוב. כל מה שאני רוצה זה שתהיי מודעת לזה.

 

[SmellyOne]

למעשה,

אני מסכימה עם כל מילה.. ואמרתי כבר שזה שנפגשתי אותו היה לחלוטין לא בסדר ואני לא מצדיקה את זה בשום דרך.. עד שאמרו לי לא לדבר איתו בכלל, גם לא באינטרנט, לא העליתי על דעתי בכלל להיפגש איתו.. כשאמרו, כל כך כעסתי שזה מה שעשיתי. שוב, לא מצדיקה. אגב, הוא הראשון והיחיד מתוך רבים (המונים, לצערי..) שעברתי לדבר איתו גם בטלפון, וגם זה קרה אחרי די הרבה זמן של היכרות..

 

[BurgerQueen]

../images/Emo129.gifלהתרחק ממנו! ../images/Emo129.gif

מה לילדה בת 14, בוגרת ככל שתהיה, ולבן 22??? מה יש לדבר על חוץ מסקס? למה לך חבר כ"כ בוגר? מאין לך שהכוונות שלו טהורות, שיש כ"כ הרבה סיפןרים על אונס קטינות ופדופילים? קשה לי להאמין שיש לכם משהו משותף, תסלחי לי. הוא עבר צבא ואת רק סיימת יסודי לא? ניראה ונשמע לי רע מאד מאד. ההורים שלך יודעים על זה? הם יודעים שאת מצ'וטטת? אני בת 32, נשואה, וגם לי יש ידיד טוב מהאינטרנט מזה 3 חודשים ואנחנו מתכתבים און ליין כמעט כל יום, על הכל, באמת הכל, אבל בכל מכתב יש סקס (לא סיפורי סקס או סייבר, רק העדפות מיניות וכו וכו). אבל הוא בן 33, ואני בוגרת, לא ילדה בת 15! ואגב הוא משבדיה, ואני בכוונה לא מתכתבת עם מישהו מישראל, כדי להימנע מפגישות ואיתור (לאתר אותי אם ירצה) והסתבכויות, כי אני לא מעוניינת להיפגש עם בחורים אחרים. סתם כי כייף להתכתב על הכל ולספר ולשתף ולשמוע. אבל הוא יכול להשיג אותך אם ירצה ובקלות! את רוצה שהוא יופיע אצלך יום אחד בדלת? איך את יודעת שהוא לא יעשה כך? ושכווציו טהורות. הוא גבר בן 22, למען השם! את בת 14! מה לו ולך? מה?! לחתוך ומיד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[SmellyOne]

תסלחי לי, אבל..

הגישה שלך ממש לא נכונה.. מה יש לנו לדבר חוץ מסקס?!, אולי תקראי לי תמימה אבל אני מאמינה שאפשר לנהל שיחה על דברים קצת יותר עמוקים מסקס אפילו עם זה עם בני 21. את באמת לא מסוגלת לתאר ילדה שאוטוטו עולה לתיכון (ולא, לא סיימה יסודי ) מנהלת שיחה נטולת סקס מהנה ותמימה לחלוטין עם בן 21 שפשוט מוצא שיחה משותפת עם אותה ילדה?! תהיי כנה עם עצמך.. ולמה לבוא בגישה כזאת של "את ילדה קטנה שעוד לא סיימה יסודי ואסור לה לדבר על סקס ואני אישה גדולה ובוגרת אז מותר לי לדבר על סקס.) גם אם תכחישי עכשיו את כל הדברים שהוצאתי מהקשרם (אני מקדימה את המאוחר..) זה עדיין פוגע יחס שכזה.. דבר שני, את ממש לא מכירה את כל הסיפור ולבוא ולצעוק "לחתוך את זה ומיייייייייייייידדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד!!!!!!!!!!!!!!" רק גורם לי להאמין שאין בזה שום הגיון. עוד דבר אחרון.. אני לא מבינה למה את מתגאה בזה שאת בוגדת בבעלך אבל רק עם אנשים לא מישראל כי אז, כמובן, זה בסדר.

 

[BurgerQueen]

לא אמרתי ../images/Emo123.gif

שאי אפשר לדבר על דברים פרט לסקס. אני והידיד משבדיה מדברים על הכל הכל, ילדות, חוויות יום יומיות, עבודה, פוליטיקה, מוסיקה, וכן, גם סקס, אם כי לא אחד עם השני, אלא רק חוויות שהיו לנו או יש או העדפות במיטה וכו, כמובן שזה עולה, כי זה חלק מהחברות הנחמדה שלנו, ובים גבר לאישה בד"כ יש תמיד סקס, בין אם זה און ליין או לא. אין חברות נטו, בלי סקס, במידה זו או אחרת. אבל את בת 14 והוא בן 22! ברור שהוא רוצה אותך לסקס, מה את חושבת שהוא רוצה? כל גבר בר דעת רוצה סקס, וזה לא נורא ולא "לא-נורמלי", אבל עם בת 14, זה גם פלילי וגם לא הגיוני. אני לא מתגאה בזה שאני בוגדת, אבל לא מתביישת. זה קורה להרבה לפעמים, אבל אני לא הנושא פה. אני לא צריכה ולא צריכה להתנצל. אני משוחחת עם בחורים מחו"ל קודם כל כי (בלי לפגוע בישראלים) הם יותר מושכים אותי אינטקלטאולית ובכלל, יותר מנוסמים ומעיניינים, פחות בוטים ומגעילים, וגם כי אני יודעת שאין סיכוי שניפגש בחיים, כי אין לי כוונה להיפגש עם בחורים אחרים. "בגידה" און ליין מספיקה לי בהחלט, לא רוצה קשר מיני ממשי עם אחרים. ואגב, בעלי יודע על ההתכתבות שלי, אבל כמובן לא על התוכן. אבל אני לא הנושא פה. ואת צריכה להיזהר כי את משחקת באש!

 

[SmellyOne]

לא ביקשתי

שום התנצלות.. אני מסכימה איתך שכל גבר רוצה סקס.. אבל הוא יכול להשיג את זה מנשים אחרות, לא בנות 14.. איתי לפחות הוא לא מדבר על סקס, אני לא מבינה למה כל כך קשה להאמין. לא קיימנו שום קשר מיני-וירטואלי או דיברנו על סיטואציות מיניות או על חיי המין ועל עובדות נוספות אחרות. שוב אני אומרת שהוא מודע לגיל שלי ויודע היכן הגבולות ואם הוא רוצה סקס הוא ישיג את זה במקום אחר.

 

[e-magine]

וואלה, את כבר יודעת מה כל גבר רוצה

והעולם שחור לבן? אולי בהזדמנותכדאי לקרוא את זה

 

[SmellyOne]

וסתם שאלה,

באמת סתם שאלה.. היה מפריע לך אם בעלך היה מנהל את אותו קשר שאת מנהלת? - נשים אינטלקטואליות מחו"ל, מושכות יותר, וכוללות בתוכנן את הדברים שאת, כמובן, לא מספרת לו?

 

[BurgerQueen]

היה מפריע קצת אבל לא היינו מתגרשים

בגלל זה, זה בטוח. אבל היה מפריע לי, מודה. אז למה אני עושה ככה? אין תשובה, כי אני אוהבת את זה וזה נותן לי סיפוק, כייף וממלא אותי וכי אני לא יכולה לדבר על זה עם אמא או עם חברה. הוא יודע דברים שבעלי לא יודע, ולא חברים ולא משפחה ולא אף אחד. רוב הדברים שאמרתי לו אף אחד לא יודע, כולל בעלי.

 

[חוט השני]

נתחיל בכך שלא ממש קראתי

את הדו שיח בינכן. אבל המשפט הזה הרג אותי: "רוב הדברים שאמרתי לו אף אחד לא יודע, כולל בעלי". אני אולי מסתכלת על מוסד הנישואים באידיאליזה. אפשר גם לומר שבעניין אצלי אני רואה שחור- לבן. למה את נשואה, תגידי? או שאלה יותר טובה, למה את בוגדת? אולי זו שאלה קיצונית, אבל זו הזדמנות מצויינת בשבילי להבין למה אנשים חושבים שלא לספר ולא לתקשר עם האדם שאמור להיות החבר הכי טוב זה נורמלי. למה זה לא נותן לך סימן? למה את הסיפוק הזה את לא רוצה לקבל מבעלך, ולמה את לא עובדת על זה. אני מסכימה. יש הרבה דברים שאני לא אבין עד שלא אהיה בנעליים שלך. אני לא יודעת את העובדות ביחסים שלך, אך מה שאני כן יודעת שאהבה לא סתם כך פורחת לה ביום אביב. היא מבוססת על כנות ומחוייבות ועבודה קשה. היה מפריע לך? אני מקווה שאם הוא היה עושה זאת, היית מרגישה קצת יותר. ואם היית מסתכלת טוב טוב אל תוך עצמך, והיית אומרת שלא היית מרגישה יותר, הייתי שואלת, אז למה את נשארת איתו. ודרך אגב, אני יודעת על אחוז המתגרשים, על אחוז הבוגדים, על אחוז המרירים ועל אחוז הפגועים. אני מעדיפה לשמור על חוסר גמישות בעניין הזה (ובעניין הזה בלבד) (לפעמים מילים ממש מפריעות לי.. מצטערת) אייש. מה קרה לי היום? אני.

 

[BurgerQueen]

את לא נשואה מה?

 

[חוט השני]

היי לך

קודם כל. הרשי לי להתנצל על ההודעה שרשמתי. זה לא היה במקום, ולמרות שידעתי את זה, שלחתי. אני לא יכולה לשפוט אחרים, גם אם מדובר בעקרונות שלי. הם שלי ולא שלך. עכשיו, אני אישית לא נשואה, אך אני בקשר שיוביל לכך. כבר מלתחילה ביססנו 2 דברים- תקשורת וכנות. ההורים שלי אישית גרושים, אך מעולם לא התאימו זה לזה, אך בזמנים שקצב הגירושים כל כך מהיר, אף אחד כאשר נכנס להתחייבות שנקראת נישואים לא באמת מסתכל על הסיבות, על מה שלא טוב, על מה שכן טוב, ומה הסיבה לחתונה. כולם יגידו "אהבה", אך האהבה הזו אם מוקדם או מאוחר תיקלע למשברים. האהבה הזו מבוססת על משהו, ואם המשהו הזה לא קיים, האם זו בכלל אהבה? או רק הרגשה של "אהבה". זו רק מילה. ותמיד רק רציתי את המשמעות. כל כך קל להתגרש. עד כמה שזה נשמע מפחיד במיוחד כשיש ילדים או מיתון ובעיות כספיות, הפתרון הזה הוא כל כך קל. יותר קל זה לפנות לאחרים, לקבל סיפוקים במקום אחר. ופה מגיע העקרון שלי. בכך שאמרתי לו בפעם הראשונה שאני אוהבת אותו. בכך שאמרתי לו בפעם הראשונה שהוא החבר הכי טוב שלי, בכך שהאמנתי בזה ויותר מזה- הרגשתי את זה. העיקרון שלי הוא לשמור על הכנות, לשמור על התקשורת, לנסות ולהבין את החסרונות שלו ובאמת לחשוב אם בעתיד, הם יהיו משהו שאוכל לקבל או שארגיש כעס ומרירות, לנסות ולהבין את החסרונות שלי ולחשוב האם אני יכולה לוותר עליהם בקשר, האם אוכל ללמוד מטעותיי. ברגע שעשיתי את כל אלה- ואת כולם הפנמתי, אז אני מתחייבת להשקיע. לא לוותר שדברים נראים קשים, לא לברוח כל כך מהר. אך יש פעמים ש"האהבה" נגמרת. אנשים משתנים, הדברים שהשגנו אחד מהשני כבר לא יכולים לחזור, ואז אני מתחייבת שלא לפגוע בו. אני מתחייבת לומר לו. ניסיתי אך זה לא עובד. פגיעה יכולה להיות בהמון צורות, ולכל אחד יש את הסף האדום שלו. אני מתחייבת שלא להגיע לסף הזה. כי בגידות ו"טעויות" למינהן מגיעות מאיפה שהוא. יש בעיה וקשר שהוגדר כמחוייבות, עם נייר או בלי, ראוי ליחס שמגיע לו. לטפל בבעיה, להיות כנים ועד כמה שאפשר לתקשר. ושכלום לא עובד. לא לפגוע. רק לא לפגוע. אני. נ.ב השחור לבן אולי יחליפו צבעים במהלך השנים, אך עקרונות לא עוזבים אותך. הם הרי אלה שמנחים.

 

[BurgerQueen]

לא נעלבתי בכלל כי יש בדברייך צדק

קודם כל אני לא מכחישה שמה שאני עושה גובל (או לא גובל אלא ממש) בבגידה. זה נכון. לא צריך לשכב עם גבר אחר כדי לבגוד, גם לא לנשק, גם שיחות נפש עם מישהו, לא משנה מהיכן, זה בגידה. בהחלט. אני כן אוהבת את בעלי, אבל אחרי 8 שנים וחצי כמעט ו2 ילדים, מה לעשות, יש שיגרה ושחיקה ושיעמום לפעמים, ולא תמיד בא או אפשר לתקן ולהחיות את הכל. אני כן אוהבת אותו, אבל לגביי הוא יותר כמו חבר טוב, ואני מעריכה אותו, לא תאמיני, אבל כל מה שאני מספרת לידיד שלי משבדיה (עכשיו זה הוא, וקדם זה היה מישהו אחר), בא מתוך רצון לשתף אחרים ולהתחבר ופשוט כייף לי. כייף לשוחח עם מישהו. אז תגידי: לכי לפסיכולוג. קודם כל אני לא חושבת שאני צריכה פסיכולוג. שנית, אני רוצה לשתף חבר, לא מישהו זר לחלוטין, שיהיה אובייקטיבי. אני רוצה מישהו שיגיד לי מה דעתו, יתן לי על הראש אם הוא רוצה, ישתף גם אותי בתחושות והרגשות שלו, בקיצור, חבר. וב"חיים האמיתיים" אין לי הרבה מזה, וגם אילו שיש לו חושבת שיבינו כל מיני דברים שעוברים עליי. אני בהחלט לא מדברת איתו רק על סקס, אבל גם, כמו שסמלי אמרה, גם זה, בכל זאת, גבר ואישה, הוא מושך וחמוד ונפלא, וזה מתבקש. אבל רוב השיחות זה פשוט שיחות "נורמליות", רגשות ומחשבות וככמובן, על נושאים לא ברומו של, מוסיקה, פוליטיקה וכו וכו. הכל כמעט. זה פשוט כייף! כייף שיש חבר. וחוץ מזה, לא הכל אני רוצה לספר לבעלי. מי אמר שצריך לספר הכל? מה עוד שחלק מהבעיות הם בינו לביני, ויש דברים שקשה לי לומר לו, ואני מעדיפה "לרכל", גם אם זה לא יפה כלפי בעלי (וגם הידיד שלי אומר שזה לא יפה, אבל לא אכפת לו, כמובן, שאני בוגדת). אפשר לאהוב וגם לבגוד, וגם אני חשבתי שזה לא ייתכן. אבל אני באמת אוהבת את בעלי, אם כי השיגרה (במיוחד מינית) משגעת! אבל את צודקת. שיש בגידה סימן שיש משהו לא טוב במערכת היחסים. אם הכל היה פרפקט, לא הייתי בוגדת.

 

[e-magine]

אני יכול להציע לך עשרות תשובות

לשאלות האלה והן לא משקפות בהכרח את דעותיי. חלקן יותר רציניות וחלקן פחות, וכל אחת יכולה להיות נכונה לאדם אחד לפחות. למשל, כי לאדם יש לורך להיות נשוי ובו זמנית צורך לבגוד... למשל כי יש אנשים שצריכים חרחב פרטי, למשל כי הנישואין הם מוסד חברתי, למשל כי אנשים משתנים ולפעמים נשארים מאוהבים בדמות של בן זוג מלפני שנים, כאשר בן הזוג השתנה לגמרי, למשל כי כל תכנית היא רק בסיס לשינויים, למשל כי כל הסכם הוא רק בסיס למו"מ חדש למשל כי התרגלת עם ואת כבר לא יכולה בלי בן הזוג, אבל זה עוד לא פותר לך את הבעיות, למשל כי חיים רק פעם אחת, למשל כי העולם לא שחור לבן וכי לא הכל מתחלק לטוב ולרע... למשל כי מה שאצלך עקרוני אצל מישהו אחר לא קיים... למשל כי גם אם את נורא אוהבת עוגת גבינה, את לא מוכנה לאכול את זה כל יום שלוש פעמים ולפעמים בא לך לנסות סושי... או אפילו פלאפל, למרות שאת יודעת שהשמן בו תגנו אותו כבר על האש שלושה ימים...