אמממ... שלום.
אני חדש פה. אני בן 20, ולא נופל תחת אף הגדרה, לא סטרייט, לא הומו, לא בי, וגם לא א-מיני, אבל אני מניח שא-מיני זה הכי קרוב שאפשר להגדיר את זה. אני נגעל מהקונצפט של סקס או עירום מלא, ומעולם לא הרגשתי משיכה רגשית כלפי אף אחד\ת באופן שאני יכול להגיד בבירור שהוא רומנטי, או אפילו קראש. יש לי פטיש לגברים בתחתונים(ספצפית כשהם מובכים או משהו כזה. דוגמנים לא עושים לי את זה), ואני הרבה מאוד פעמים מרגיש מאוד לבד ככה. זה פטיש נפוץ, אבל לרוב בקרב גברים הומוסקסואלים, בעוד שלי אין עניין מעבר לפטיש. אני שונא את הנטייה האידיוטית הזאת שיש לי. זה כל החסרונות של להיות א-מיני, ואז עוד קצת חסרונות של פטיש מטומטם שגורם לך להתנהג כמו אידיוט כל כמה זמן, ולהראות כמו סוטה בפני כל מיני אנשים. אני מבין שכזה אני ואין מה לעשות, אבל זה עדיין מדכא. האם יש כאן עוד א-מיניים שיש להם פטיש? בנוסף, אני פוחד באופן רציני מהאפשרות שאולי אני ביולוגית לא מסוגל להתאהב או להרגיש אהבה במובן הרומנטי. מאז שהייתי קטן תמיד חלמתי על לגדול ולהיות "מיסטר רייט". ההורים שלי כל הזמן תוהים איך זה שעדיין לא היתה לי חברה(אין לי שום כוונה "לצאת ממגירת התחתונים" בפניהם. אני יודע שהם יקבלו אותי ויאהבו אותי גם ככה, אבל תהיה להם בעיה להבין את זה. וזה סתם יצור מצב מאוד מביך שלא יוביל לשום דבר, אז כל עוד אני יודע שהם יאהבו אותי גם ככה זה מספיק לי), ואני מרגיש שאנשים שלא יודעים עלי שיש לי את הנטיה הזאת מסתכלים על זה שאף פעם לא הייתי עם אף אחת כתכונה "לוזרית" ושלילית. לא פגשתי עדיין אף אחד\ת שהיינו מספיק מעורבים אחד בחיים של השני בשביל להחשיב אותם כ"שותף לחיים" גם במובן האפלטוני ואני הרבה פעמים מרגיש הרגשה אדירה של החמצה. מישהי שפגשתי הציעה לי לנסות להצטרף לפורום הזה, אז זה מה שאני עושה עכשיו. אז אני מניח שמה שאני מנסה להגיד זה... ...שלום.
אני חדש פה. אני בן 20, ולא נופל תחת אף הגדרה, לא סטרייט, לא הומו, לא בי, וגם לא א-מיני, אבל אני מניח שא-מיני זה הכי קרוב שאפשר להגדיר את זה. אני נגעל מהקונצפט של סקס או עירום מלא, ומעולם לא הרגשתי משיכה רגשית כלפי אף אחד\ת באופן שאני יכול להגיד בבירור שהוא רומנטי, או אפילו קראש. יש לי פטיש לגברים בתחתונים(ספצפית כשהם מובכים או משהו כזה. דוגמנים לא עושים לי את זה), ואני הרבה מאוד פעמים מרגיש מאוד לבד ככה. זה פטיש נפוץ, אבל לרוב בקרב גברים הומוסקסואלים, בעוד שלי אין עניין מעבר לפטיש. אני שונא את הנטייה האידיוטית הזאת שיש לי. זה כל החסרונות של להיות א-מיני, ואז עוד קצת חסרונות של פטיש מטומטם שגורם לך להתנהג כמו אידיוט כל כמה זמן, ולהראות כמו סוטה בפני כל מיני אנשים. אני מבין שכזה אני ואין מה לעשות, אבל זה עדיין מדכא. האם יש כאן עוד א-מיניים שיש להם פטיש? בנוסף, אני פוחד באופן רציני מהאפשרות שאולי אני ביולוגית לא מסוגל להתאהב או להרגיש אהבה במובן הרומנטי. מאז שהייתי קטן תמיד חלמתי על לגדול ולהיות "מיסטר רייט". ההורים שלי כל הזמן תוהים איך זה שעדיין לא היתה לי חברה(אין לי שום כוונה "לצאת ממגירת התחתונים" בפניהם. אני יודע שהם יקבלו אותי ויאהבו אותי גם ככה, אבל תהיה להם בעיה להבין את זה. וזה סתם יצור מצב מאוד מביך שלא יוביל לשום דבר, אז כל עוד אני יודע שהם יאהבו אותי גם ככה זה מספיק לי), ואני מרגיש שאנשים שלא יודעים עלי שיש לי את הנטיה הזאת מסתכלים על זה שאף פעם לא הייתי עם אף אחת כתכונה "לוזרית" ושלילית. לא פגשתי עדיין אף אחד\ת שהיינו מספיק מעורבים אחד בחיים של השני בשביל להחשיב אותם כ"שותף לחיים" גם במובן האפלטוני ואני הרבה פעמים מרגיש הרגשה אדירה של החמצה. מישהי שפגשתי הציעה לי לנסות להצטרף לפורום הזה, אז זה מה שאני עושה עכשיו. אז אני מניח שמה שאני מנסה להגיד זה... ...שלום.
