אסורים.
מטעם פשוט יותר - כל יחסים שאינם כדרך הטבע, שאינם למטרתם האמיתית אלא למטרה אישית-חייתית בלבד - אינם לרוחה של התורה. הווה אומר - כל יחסים שאינם למטרת הולדה או בכוונה שכזו, אינם מותרים. מאחר ויש לזכור מה המטרה של יחסי אישיות - האם המטרה שלהם היא להנאה, תאווה, האישית עצמאית? דבר שמוחק בעצם את אישיותו של השני ומקיים בעצם את האגואיסטיות הגדולה ביותר, ומקדש את האמצעים, ואת החייתיות. המטרה היא אינה כזו, כי אם אחרת ונשגבת. שיתוף אנושי במעשה הבריאה, יצירת חיים. מעצם כך מצורפת לעניין הנאה רגשית, ספיריטואלית ומנטאלית, וגם פיסית - ברם אין הם המטרה. אל לנו לקדשם - נזכור שההבדל בין 'קדשה' [פרוצה בלשון המקרא] ו'קדושה' - זה סה"כ 'ו' אחת... אות משמו של הקב"ה, שהיא עושה את כל ההבדל. למי שרוצה לראות בעיון את הדבר, יש מסה של הרב סולוביצ'יק ב'אדם וביתו' - 'גאולת יחסי האישות'. מדבר בדיוק על העניין. יחסים שבין אישה לאישה מבחינה רוחנית אינם שונים מכאלה שבין גבר לגבר - גם אם אין בכך איזה שהוא איסור מן התורה מפורש אלא מתוך דברי סופרים או מדרשה מפסוקים וכו' [לא שזה משנה בכלל...] - האקט המיני הוא פסול, מאחר והוא חסר מטרה. מאחר וכל כולו, תוכנו ועניינו במקרה כזה הוא תאווה חומרית רגשית וחייתית - ומבחינה מסויימת אף הרבה יותר נמוכה מאצל החיות - אצלהם תמיד יש לכך מטרה אחת - פריה ורביה. אהבה כזו היא אהבה מזוייפת, אהבה חסרת מטרה, אהבת יצרים נמוכה ורדודה. חושבים שבו בעצם מתקלת האהבה הגדולה... 'אבל אני אוהבת אותה!' היא יכולה להגיד - 'לא. את אוהבת את עצמך' נגיד לה, שהרי מה היא אוהבת אם לא את סיפור יצירה עצמה? שלכך מטרה זו? האם -זו- המטרה של אהבת איש ואשה? האם אין יותר מרגשי בשר פשוטים? אין צורך להביא לכך מקורות, כי אם את התנך כולו. את רוחה של היהדות - את המנגינה המיוחדת שמנגת תורתנו לעם ישראל ומורה לו 'היה אור לגויים!' שהרי 'עם סגולה אתה'. ואם אומר הרמבן כבר ש'קדושים תהיו - קדש אתה במותר לך' - ק"ו שבאסור לך.
) שבוע טוב שיהיה.
