אמממ....המממ......עוד פרק?
הקלף הכי מפחיד "ליל כל הקדושים? מה זה אמור להביע?" שאלה מייאן בעודה מסתבכת עם הגרביים "זה חג" אמרה סאקורה בזמן שסרקה את הקוקיות שלה "לא ממש חוגגים אותו כאן, אבל תמיד יש איזה מאורע מפחיד באותו יום" "לא נשמע לי כיף" אמרה מייאן "זה דווקא די כיף, חוץ מהקטע של ההפחדות" סאקורה שקעה במחשבות על רוחות רפאים מפחידות "טויה בטח חוגג על זה" מלמלה מייאן "השנה זה יוצא על יום שישי, אז נוכל להשאר ערות עד מאוחר!" קפצה סאקורה "יפי!" קפצה מייאן ושתייהן רצו למטה כדי להנות מארוחת הבוקר "אתן לא תהנו מזה השנה..." אמר מישהו שישב על הגג ליד החלון והביט לשמיים "השנה אתן תבינו כמה נורא זה להיות לכוד כל כך הרבה זמן..." "טוסטים!!!" קפצה מייאן ודחפה כמה מהם לפה "העכבר תמיד נורא אנרגטית בבוקר..." מלמל טויה "היא לא תמיד ישנה אצלי" מלמלה סאקורה "בטח..." הוא השתעל "תגיד!" קראה מייאן "מה אתה בכלל עושה פה?? אתה לא ישן במכללה שלך??" סאקורה הביטה באחיה מחכה גם היא לתשובה, טויה לא החזיר אפילו מבט, היו לו כמה סיבות טובות להשאר בבית, אחת היתה החשד הגדול במייאן, השני היה מישהו שממש לא היה נוח לו להיות איתו בבית הספר "טעים!" מייאן קראה לבסוף וקמה מהשולחן "בואי סאקורה נלך לבצפר!" היא צעקה "תיזהרו מרוחות בדרך הן נוהגות לצאת הרבה עכשיו" אמר טויה "על תצחיק אותי!" קראה מייאן ומשכה את סאקורה בקושי, היא לא הסכימה לזוז מרוב פחד "אין לך מה לדאוג!" קראה מייאן "גם עם היום ההללויה הזה הכל יהיה לגמרי נורמאלי בבית הספר!" "בוקר טוב!" קראה מסכת שלד איומה בכניסה לכיתה "אהההה!!!" צווחה סאקורה, מייאן עמדה מול המסכה במבט נבוך "סאקורה?" אמרה טמויו שהציצה מאחורי המסכה "אוי!"שחכתי להוריד את המסכה לפני שבאתי לראות אתכן!" היא אמרה "השנה ליל כל הקדושים הוא חגיגה אמיתית בבית הספר שלנו!" "באמת?" שאלה מייאן מנסה להחזיר את סאקורה לעולם החיים "כן, כי השנה בדיוק זה אלפיים שנה מאז מאורע ממש מפחיד שקרא ביפן! לכן השנה חוגגים אותו כאן במיוחד" אמרה טמויו מחייכת "דווקא השנה?" מייאן התחילה להרהר "משהו לא בסדר?" שאלה סאקורה "לא! סתם זה עניין אותי" צחקה מייאן וסאקורה נפלה "בוקר טוב" אמר להן לי בכניסה לכיתה כשעזר לנאוקו לתלות קישוטים שחורים ומפחידים "אוווווי" אמרה סאקורה מביטה בכיתה המקושטת בדברים מאוד מפחידים "על תדאגי סאקורה כל זה לא אמיתי" הרגיע אותה לי "לאו דווקא!" קפץ ימזאקי "האא?" אמרו כולם יחד "השנה בהלווין אומרים שבגלל שמלאו אלפיים שנה למאורע הדרקון, כל הקישוטים המזויפים של החג יהפכו לאמיתיים! השרשראות יהפכו לשלשלאות, והמסכות לראשים אמיתיים!" "מההה!?" צווחה סאקורה "ראשים!?!?!" "בחייך..." אמרה צ'יהרו "אני רציני! זה היה כתוב בספרים! רואה??" הוא שלף ספר היסטוריה יפני משום מקום "חג האימה של הדרקון, מהמאורע לפני אלפיים שנה, נו אז מה? את השאר המצאת" "לא אני לא!" הוא צעק "תירגעי סאקורה אני בטוח שכל זה לא נכון..." אמר לי "ומה עם כן?!" מייאן התחילה לשקשק "זה הרי כתוב בספר!" "תירגעי מייאן" אמר ריי שנכנס לכיתה "מאורעות הדרקון בכלל לא קראו בתאריך הזה" "תודה על העידוד!" קפצה מייאן בשמחה "נראה חג מטופש מנסה לעצור אותי!" היא קראה, ברקע נשמע הויכוח של ימזאקי וצ'יהרו על תפוחים שהופכים לשלדים מרקדים "למה יש לי הרגשה מוזרה לגבי חג הדרקון הזה?" חשבה סאקורה "ריי" היא פנתה אליו בלחש "מה" הוא אמר "אני יודעת...שאתה..." היא מלמלה הוא הביט בה "קלף ההעתק נכון?" הוא נבהל, ואז הביט לראות עם מייאן או לי מקשיבים, אבל הם היו עסוקים בלהפריד את ימזאקי מצ'יהרו שהייתה די עצבנית "איך את יודעת?" הוא שאל "האישה המוזרה מהחזיונות סיפרה לי" היא ענתה "שלא ידעו על זה טוב?" הוא אמר "זה חשוב שלא ידעו" "בטח שלא, אני הרי מסתירה את הקלפים" "שאף אחד לא ידע סאקורה" הוא אמר "לא קרברוס, לא מייאן, ולא לי, הכי חשוב, שאף קלף אחר לא ידע מזה" "למה?" "אני פה בסתר סאקורה" הוא אמר "אסור שקלפי דלתא אחרים או קלפי דיליט ידעו שאני קלף, המשימה שלי לא תושלם ככה" "אולי תספר לנו כבר על המשימה שלך?" אמרה סאקורה "לא" הוא אמר "אני לא יכול לומר לך, מצטער" ואז הלך לעזור לריקה עם השלשלאות מפלסטיק "הוא כזה מסתורי" אמרה סאקורה "סאקורה הצילו!" קראה מייאן, הרוח מהחלון התחילה להעיף את הקישוטים שעוד לא חוברו לקיר וילדים התחילו לרדוף אחריהם, סאקורה הצתרפה אליהם בצעקות "אוף" אמר ריי "מה עם היא תדע?" הוא הסתכל על מייאן שקפצה משולחן לשולחן רק מנסה להגדיל את הכיף שבבאלגן "מר באט!" קראה המורה והיכתה על השולחן "מה?" מלמל מאקו בשיעמום "עם אתה מתכוון לחגוג את ליל כל הקדושים הערב כדאי לך להקשיב בשיעור, אחרת לא תגמור לעולם את שיעורי הבית!" היא צעקה ופנתה להמשיך להעביר את השיעור, טויה פזל למאקו שהמשיך לשבת בחוסר מעש "כאילו שהיא תמנע את זה מאחד כמוני" הוא מלמל וחייך חיוך קצת מרושע, ואז ראה שטויה מסתכל עליו, הוא לא מחק את החיוך, רק קרץ לו, וטויה עשה פרצוף וחזר להקשיב למורה, מאקו צחק בשקט
הקלף הכי מפחיד "ליל כל הקדושים? מה זה אמור להביע?" שאלה מייאן בעודה מסתבכת עם הגרביים "זה חג" אמרה סאקורה בזמן שסרקה את הקוקיות שלה "לא ממש חוגגים אותו כאן, אבל תמיד יש איזה מאורע מפחיד באותו יום" "לא נשמע לי כיף" אמרה מייאן "זה דווקא די כיף, חוץ מהקטע של ההפחדות" סאקורה שקעה במחשבות על רוחות רפאים מפחידות "טויה בטח חוגג על זה" מלמלה מייאן "השנה זה יוצא על יום שישי, אז נוכל להשאר ערות עד מאוחר!" קפצה סאקורה "יפי!" קפצה מייאן ושתייהן רצו למטה כדי להנות מארוחת הבוקר "אתן לא תהנו מזה השנה..." אמר מישהו שישב על הגג ליד החלון והביט לשמיים "השנה אתן תבינו כמה נורא זה להיות לכוד כל כך הרבה זמן..." "טוסטים!!!" קפצה מייאן ודחפה כמה מהם לפה "העכבר תמיד נורא אנרגטית בבוקר..." מלמל טויה "היא לא תמיד ישנה אצלי" מלמלה סאקורה "בטח..." הוא השתעל "תגיד!" קראה מייאן "מה אתה בכלל עושה פה?? אתה לא ישן במכללה שלך??" סאקורה הביטה באחיה מחכה גם היא לתשובה, טויה לא החזיר אפילו מבט, היו לו כמה סיבות טובות להשאר בבית, אחת היתה החשד הגדול במייאן, השני היה מישהו שממש לא היה נוח לו להיות איתו בבית הספר "טעים!" מייאן קראה לבסוף וקמה מהשולחן "בואי סאקורה נלך לבצפר!" היא צעקה "תיזהרו מרוחות בדרך הן נוהגות לצאת הרבה עכשיו" אמר טויה "על תצחיק אותי!" קראה מייאן ומשכה את סאקורה בקושי, היא לא הסכימה לזוז מרוב פחד "אין לך מה לדאוג!" קראה מייאן "גם עם היום ההללויה הזה הכל יהיה לגמרי נורמאלי בבית הספר!" "בוקר טוב!" קראה מסכת שלד איומה בכניסה לכיתה "אהההה!!!" צווחה סאקורה, מייאן עמדה מול המסכה במבט נבוך "סאקורה?" אמרה טמויו שהציצה מאחורי המסכה "אוי!"שחכתי להוריד את המסכה לפני שבאתי לראות אתכן!" היא אמרה "השנה ליל כל הקדושים הוא חגיגה אמיתית בבית הספר שלנו!" "באמת?" שאלה מייאן מנסה להחזיר את סאקורה לעולם החיים "כן, כי השנה בדיוק זה אלפיים שנה מאז מאורע ממש מפחיד שקרא ביפן! לכן השנה חוגגים אותו כאן במיוחד" אמרה טמויו מחייכת "דווקא השנה?" מייאן התחילה להרהר "משהו לא בסדר?" שאלה סאקורה "לא! סתם זה עניין אותי" צחקה מייאן וסאקורה נפלה "בוקר טוב" אמר להן לי בכניסה לכיתה כשעזר לנאוקו לתלות קישוטים שחורים ומפחידים "אוווווי" אמרה סאקורה מביטה בכיתה המקושטת בדברים מאוד מפחידים "על תדאגי סאקורה כל זה לא אמיתי" הרגיע אותה לי "לאו דווקא!" קפץ ימזאקי "האא?" אמרו כולם יחד "השנה בהלווין אומרים שבגלל שמלאו אלפיים שנה למאורע הדרקון, כל הקישוטים המזויפים של החג יהפכו לאמיתיים! השרשראות יהפכו לשלשלאות, והמסכות לראשים אמיתיים!" "מההה!?" צווחה סאקורה "ראשים!?!?!" "בחייך..." אמרה צ'יהרו "אני רציני! זה היה כתוב בספרים! רואה??" הוא שלף ספר היסטוריה יפני משום מקום "חג האימה של הדרקון, מהמאורע לפני אלפיים שנה, נו אז מה? את השאר המצאת" "לא אני לא!" הוא צעק "תירגעי סאקורה אני בטוח שכל זה לא נכון..." אמר לי "ומה עם כן?!" מייאן התחילה לשקשק "זה הרי כתוב בספר!" "תירגעי מייאן" אמר ריי שנכנס לכיתה "מאורעות הדרקון בכלל לא קראו בתאריך הזה" "תודה על העידוד!" קפצה מייאן בשמחה "נראה חג מטופש מנסה לעצור אותי!" היא קראה, ברקע נשמע הויכוח של ימזאקי וצ'יהרו על תפוחים שהופכים לשלדים מרקדים "למה יש לי הרגשה מוזרה לגבי חג הדרקון הזה?" חשבה סאקורה "ריי" היא פנתה אליו בלחש "מה" הוא אמר "אני יודעת...שאתה..." היא מלמלה הוא הביט בה "קלף ההעתק נכון?" הוא נבהל, ואז הביט לראות עם מייאן או לי מקשיבים, אבל הם היו עסוקים בלהפריד את ימזאקי מצ'יהרו שהייתה די עצבנית "איך את יודעת?" הוא שאל "האישה המוזרה מהחזיונות סיפרה לי" היא ענתה "שלא ידעו על זה טוב?" הוא אמר "זה חשוב שלא ידעו" "בטח שלא, אני הרי מסתירה את הקלפים" "שאף אחד לא ידע סאקורה" הוא אמר "לא קרברוס, לא מייאן, ולא לי, הכי חשוב, שאף קלף אחר לא ידע מזה" "למה?" "אני פה בסתר סאקורה" הוא אמר "אסור שקלפי דלתא אחרים או קלפי דיליט ידעו שאני קלף, המשימה שלי לא תושלם ככה" "אולי תספר לנו כבר על המשימה שלך?" אמרה סאקורה "לא" הוא אמר "אני לא יכול לומר לך, מצטער" ואז הלך לעזור לריקה עם השלשלאות מפלסטיק "הוא כזה מסתורי" אמרה סאקורה "סאקורה הצילו!" קראה מייאן, הרוח מהחלון התחילה להעיף את הקישוטים שעוד לא חוברו לקיר וילדים התחילו לרדוף אחריהם, סאקורה הצתרפה אליהם בצעקות "אוף" אמר ריי "מה עם היא תדע?" הוא הסתכל על מייאן שקפצה משולחן לשולחן רק מנסה להגדיל את הכיף שבבאלגן "מר באט!" קראה המורה והיכתה על השולחן "מה?" מלמל מאקו בשיעמום "עם אתה מתכוון לחגוג את ליל כל הקדושים הערב כדאי לך להקשיב בשיעור, אחרת לא תגמור לעולם את שיעורי הבית!" היא צעקה ופנתה להמשיך להעביר את השיעור, טויה פזל למאקו שהמשיך לשבת בחוסר מעש "כאילו שהיא תמנע את זה מאחד כמוני" הוא מלמל וחייך חיוך קצת מרושע, ואז ראה שטויה מסתכל עליו, הוא לא מחק את החיוך, רק קרץ לו, וטויה עשה פרצוף וחזר להקשיב למורה, מאקו צחק בשקט