אממממ.....

[מירב ד]

אממממ.....

הגעתי למצב... שכל פעם שאני נכנסת לאינטרנט... ניהיה לי רע... אני "רואה" אנשים שאני לא רוצה לראות... קוראת דברים שגורמים לי להיות עצובה\עצבנית\סתם להרגיש רע... כותבת בעצמי דברים... שאני לא באמת רוצה לכתוב.. שאני לא באמת מאמינה בהם.. לריב עם אנשים?! שונאת את זה.. גם מחוץ לאינטרנט.. אבל עושה את זה.. לגלות שאנשים שלא מכירים אותי בכלל.. מדברים עלי מאוחרי הגב.. מנסים לפגוע בי.. ובחיים הפרטיים שלי... ואפילו..כמה שזה נשמע אבסורדי (אבל אני לא יכולה לפרט פה יותר מדי) לקבל איום על תביעה משפטית, על הוצאת דיבה... הרבה פעמים זה היה מקום מפלט בשבילי... אבל כבר לא.. זה נהפך להיות מקום שאני רוצה להיפלט ממנו... לא אליו... גם בדרך כלל... לקבל את המחשב בבית הזה.. זה מלחמת עולם עם אחד מהאחים\הורים. אז למה בעצם אני צריכה את זה?.... לא צריכה... מקווה להתעלות על עצמי... ולהתנתק מההתמכורת. חיים יפים שיהיו. מירב להתראות

 

[ליאן.]

באמת עצוב מאוד.

 

[אושר מ]

מירבי../images/Emo4.gif

לא יודעת אם תראי את זה, אבל אני יודעת קצת על מה את מדברת... אני חושבת שאת לא צריכה לוותר (לפחות בחלק שאני יודעת), ובטח שלא להתקפל... מי שרב איתך, אל תדברי איתו. תתעלמי ממנו. תיהי עם אלו שכיף לך להיות איתם.. אני אתקשר.

 

[זיו25]

הממ....

האינטרנט הוא כמו עיתון שיודע להגיב לתגובות שלך. אם את קוראת כתבה ומגיבה עליה, לא מן הנמנע שעוד מישהו שקורא את אותה הכתבה בדיוק, יתן לך תגובה הולמת. אל תתרגשי יותר מדיי מכל אחד שמנפנף לך עם תביעת דיבה. יש הבדל גדול בין האמירה והעשיה. אני מציע לך לקחת אויר, ואולי אפילו קצת חופש מהרשת. אלפי שנים אנשים חיו בלי האינטרנט, תאמיני לי שאת תסתדרי

. בברכה, זיו.

 

[shellyland]

ככה אני רואה את הבעייה:

הכל מתחיל בזה שאת שונאת לריב ושהכל נעשה "מאחורי הגב" או דרך מסרים שתולים בהודעות בפורומים. את לא חושבת ששיחה גלוייה ופתוחה על המצב עם אותם אנשים ש"מנסים לפגוע" בך על הסיבות שמביאות אותם לעשות את זה עשוייה לעזור? יותר משאני שומעת כעס בהודעה שלך, אני שומעת בה עצב על זה שהמצב נהיה כזה. כאילו שמשהו יצא משליטה בלי שבכלל התכוונת או בלי שאת מבינה איך זה קרה. חשבת אולי שיש תחושה דומה גם בצד השני, ושגם שם יש דברים שנכתבים בלי שבאמת רוצים לכתוב אותם אלא רק מתוך הסחפות? כמו שאני ממליצה תמיד לכולם - גם לך אני ממליצה (בחום!) לשים את כל הקלפים על השולחן ולא להמנע מעימות ישיר (לא בפורום ולא במסרים ולא באיסיקיו!), עד כמה שהוא קשה לך: להגיד את כל מה שיש לך לומר, אבל גם להקשיב לכל מה שיגידו לך. בהצלחה

 

[אפי היקרה]

ואני תוהה

איך זה שמקום מפלט וירטואלי מצליח להפוך לכל כך משמעותי בחיינו שאנחנו אפילו מתמכרים בגללו, רבים בגללו ובפנימו, נעלבים ורוצים לברוח. אז גמילה היא לא דבר רע, זה אלף. בית, לעשות סדר, כמו ששלי הציעה, זה בכלל בכלל לא רעיון רע. וגימל, לא כל מה שאת חושבת שקורה מאחורי הגב שלך, באמת קורה. הדמיון הוא מכשיר מופלא. במקום לחשוד, שואלים, עומדים מול זה, מדברים (צועקים גם אפשר) ועוברים הלאה. כמו בחיים ככה בוירטואליות.

 

[shellyland]

בוי אני יזביר לך:

כי הוא באמת וירטואלי. כי מאחורי כל ניק וירטואלי נמצאים אנשים לא וירטואלים עם רגשות לא וירטואלים, וכי מאחורי הניק הוירטואלי שלנו עומדים אנחנו הלא וירטואלים עם החיים הלא וירטואלים שלנו ולחק גדול מאיתנו יש גם קשרים שחורגים הרבה מעבר לעולם הוירטואלי והם שרירים וקיימים גם בטלפון או או במפגשים פנים-אל-פנים, רחמנא ליצלן! בקיצור: כל הוירטואציה הזאת היא לא אמיתית, היא סתם וירטואלית. ברור שהבעייה של מירב היא אמיתית והיא קשורה באנשים אמיתיים שאם הם היו שוכנים במחשב בלבד, לא היו מצליחים לפגוע בה כל כך.

 

[shellyland]

חסר שם "לא"

מילה שלישית מימין.

 

[אפי היקרה]

נו, אבל, זה מה שאמרתי.

שאיך תחביב פנאי וירטואלי הופך את האנשים שנמצאים בצד השני למוכרים, ידועים, וחלקם אפילו אהובים (טוב, מעטים, אבל שוין). הבעיה במקרה הזה, לצערי, שעם ההיכרות, כנראה, עם האנשים האמיתיים, צורת התקשורת היא ממוחשבת-טלפונית ולא פנים אל פנים - שזו הדרך הטובה ביותר ליישב סכסוכים או לפחות לסגור אותם כמו בני אדם.