בוקר רע../images/Emo7.gif
הרבה זמן לא יצא לי "לברך" כך, אבל היום זו ההרגשה הכללית. מעין אווירת נכאים שכזו, ששורה על כולם. אילן רמון, סוג של גיבור לאומי, נספה בכדור אש, ושוב, כרגיל, ההישגים הגדולים שלנו צועדים יד ביד עם אסונות. אז אמרו לפני, ויגידו אחרי, שזו אחת הדרכים הטובות ביותר למות. אבל זה לא הופך את האסון הזה ליותר מתוק. רק ליותר אירוני. אמנם, אם היו שואלים אותי באיזו דרך אני ארצה למות, הדרך הזו בטח הייתה באחד המקומות הראשונים, אבל אני מעדיף שהמוות בכלל לא יהיה בתכנית. יש מעים הרגשה ששום דבר כבר לא הולך היום כמו שצריך. כבר אין דברים בטוחים בימים אלה, וההתפוצצות הזאת רק נכנסת לרשימה הולכת וגדלה של דברים שמשתבשים. כמו התאומים, כמו האינתיפדה, כמו הבחירות, כמו המיתון העולמי, הצבא הישראלי ועוד ועוד. טוב, יש משהו אחד בלקום לבוקר כזה, וזה שכנראה כלום לא יהיה גרוע יותר היום... יאללה, שיהיה לכולנו המשך יום מצויין. ששרון וערפאת יחתמו על הסכם שלום עד הערב, שיאסין יבין שהוא טעה, ויתגייר, שסדאם יודה שהוא מסתיר נשק כימי וביולוגי, ויפרק אותו, שהמיתון ייגמר, שנזכה בטוטו, שנתאהב (מי מחדש, מי מהתחלה), ושהבוקר הזה יהיה הנקודה השחורה היחידה של היום.