אמי והגשם והחורף

[עדיה222]

אמי והגשם והחורף

משום מה היום יום קריר וצלול כאילו אחרי גשם, אף על פי שלא ירד גשם. העציצים המעטים מרוצים במרפסת. ודרך הענפים שלהם אני מרגישה כאילו את אמא שלי, את השמחה שלה בחורף, בקרירות, בצחות האוויר, ואחר כך בגשם הראשון ואחר כך גם בשטפונות, עם החולצות הדקות שלה ובלי סוודר, מדוע איננה מצטננת? אולי בגלל לילות הילדות המוקדמת בחדרים לא מוסקים? אמי סיפרה שכאשר היתה משכימה קום בבוקר, היה עליה כמובן מיד לומר את התפילות, וליטול ידיה, ותמיד היה נדמה לי שנטלה ידיה מתוך כלי עם מים שהיה מוצב בחדר. כמו כל הישראלים לא שאלתי את אמי איך בדיוק ישנו בבית שלה, אף על פי שכבר הכרתי את הבתים האירופיים של תחילת המאה העשרים, הבתים העירוניים עם החדרים הענקיים, הדירות עם המטבחים שבהם הכיריים מוזנות בפחם.
תודה לפורום שמאפשר לכתוב את הגעגועים, את הזיכרון, את המחשבות, לראות את המסך דרך הצפת הדמעות הרגילה. אמא איפה את יקרה שלי.

 

[אשבל1]

אני יכולה לחוש את קור המים שבכלי נטילת היד...

אני אוהבת אנשים נמרצים בחורף... בעלי דם חם...

מכירה את תחושת ההחמצה, כשחסרים פרטים בפאזל ואין איך להשלימם.. ועדיין התמונה של הזכרון קיימת וזה חשוב.

"קשה לכתוב דמעות " : (בביצועו של אריק איינשטיין

)

http://www.youtube.com/watch?v=RTk7vksexx4

 

[האמא הסורגת]

דמעתי שכתבת היכן את אמא ותיארת אל הבתים

האירופיים בהם גרה אימך . מזכיר לי את אמי המנוחה , לא בחייה כילדה אלא בחיינו כילדיה , בבית שלנו שהיה בית מאוד פשוט אבל עם הרבה חום בלב והקפדה על דברים , אמא המנוחה היתה משוגעת על ניקיון היה חשוב לה מאוד הניקיון הביתי , היא לא חסכה במאמצים לנקות ולרחוץ ובכלל לשמור על בית חם ונאה , מתי שנכנסו אלו היו ריחות של אוכל וחמימות היתה בכל הבית , לנו היתה גינה עם הרבה מאוד עצים , וזוכרת אני את אמי עומדת בחלון , ומחלקת הוראות , תעשה כך ותשקה את זה וכו' שמעתי יום אחד את אבי אומר לאמי המנוחה את מנהל עבודה בבית ואני מנהל עבודה בגינה , אמי היתה מטפחת את הענבים ואת שזיפי הסנטה רוזה והיה לנו מחסן גדול ששם עשו לבד יין אם מי שזוכרת בבקבוקים הזכוכית הגדולים שהיו בזמנו בקופת חולים , וכן את הריבות המקסימות שהיו כולן פרי בישוליה של אמי , ושוב אשאל היום בעצב רב כמו שנשאלה השאלה היכן את אימי האם את רואה אותי , אני מאוד עצובה ואת מאוד חסרה לי , לחבק ולאהוב אותך , הבעיה שזוהי רק אשליה אין את מי לחבק ואין אל מי ללכת רק אל האבן הקרה ולהמשיך לזכור את אמי היפה בתמונות .

 

[עדיה222]

לאמא הסורגת - גינה, עצים, ריבות, סריגה

התחלתי להסתכל בעבודות הסריגה שלך בבלוג שלך, והן נראות לי עשירות כל כך, נדמה שאת ממשיכה את הכשרון של אמך ושל אביך ליצור דברים מלאי חיות. טוב לך כל כך שגדלת על יד ענבים ושזיפים... בילדותי עברתי דירה (עם הוריי ואחיי) לבית דירות צחיח שכזה, בשכונה שבה כל פיסת אדמה כוסתה בחניות למכוניות.
חמוד מאוד הזיכרון הזה של אמך בחלון - מחלקת הוראות לאביך שבגן בין הצמחים, והוא מתקומם ובעצם מבקש לחלק את הממלכות ביניהם.

 

[שרה155551]

אפרופו נקיון

גם אימי הייתה "משוגעת" על ניקיון ובשלנית בחסד. מאז לכתה אני מוצאת את עצמי כמוה, מנקה ומסדרת, גם כי אמא אהבה את זה ואני רוצה לשמור על הקיים, וגם שזה "מעסיק". היום אני חושבת שאימי ניקתה וניקתה כי זה העסיק אותה מהיתמות המוקדמת של הוריה, אני מרגישה את זה על עצמי. כמוך, אמא סורגת, גם אני שואלת איפה את אמא.
אם רק הייתי יודעת מה קורה איתה ועם אבא. יש כל כך הרבה תמונות וזיכרונות, אבל אני עדיין לא מסוגלת להסתכל.

 

[mykal]

אמא וחורף וגשם. ואבא במים קרים.

הצפת אותי,
בחנוכה בכל השנים ירד גשם.
אני זוכרת את אמא מלבישה אותנו חם, עטופים בממעילי גשם,
נעולים מגפי גומי מסרבלות.
ואז צועדים מהבית (כמעט על החוף בבת--ים, עד למצבה. (מרכז העיר) וחזור,
ואמא אומרת כמה כיף ללכת בגשם, איזה ריח טוב של אדמה.
ואז חזרנו הביתה-- מחוממים.
קיבלנו כוס תה חם. וישבנו לשחק בסביבונים.
אמי אהבה מאוד את הגשם. (גם אני ועוד יותר את הקור והחורף).

אבי היה מתקלח כל יום השכם בבוקר במים קרים.
גם בקיץ וגם בחורף. ואבא לא היה מצונן אף פעם.
כשאמרתי לו אבא זהירות, הוא צחק צחוק גדול ואמר, מי צריך להזהר מתענוג?

השבוע אמרתי לחברה, אני מרגישה ש'התקרה' הקומה מעלי נעלמה--אני חשופה .
עכשיו אני התקרה וזה קשה.

 

[עדיה222]

MYKAL -נהדר להכיר עוד את משפחתך

עוד - - חיפשתי מילה להתרחבות של התמונה, לא מצאתי. עוד משהו על אמך, עוד משהו על אביך, והנה גם מוצגים סבך וסבתך וילדיהם האחרים. נהדר להכיר אותם. כולם נראים כל כך ברורים לעצמם, אוהבים ופועלים מתוך בחירה וחופש.
זה מעודד אותי.
אמך פשוט יזמה את הטיול הזה בגשם, להיות אתכם ביחד, ולעבור מגשם וסרבול ואוויר רענן אל החום של הבית בערב חנוכה - יצירתיות ושמחה כזאת.

אגב מים קרים ואבא - - לא להאמין... פתאום אני נזכרת שאבי דיבר בשבח הרחצה במים קרים... אולי זאת היתה אמונה כזאת, ספורטיביות כזאת, חלוציות, צניעות. אולי זה קשור לקושי להגיע למים חמים באותן דירות, באותן שנים?

 

[mykal]

לגבי האמונה במים קרים--אולי,

אני רק מזכירה שאבי נפטר לפני שנה כמעט וחצי,
והיה בן 86 וחצי,
ובביתו היה דוד שמש, ולא היתה בעיה של מים חמים,
אם זה הרגל שנשאר משנים קודמות, יתכן, אין לי מושג.
אם זו אמונה, למה לא הרגיל אותנו גם?
כמה חבל שכבר אין את מי לשאול.

 

[עדיה222]

מקלחות מים קרים

MYKAL תשמעי, זה רעיון!! להחזיר את אופנת הבריאות הזאת!! אני מאמינה שאפשר להתרגל למקלחות מים קרים. זה יותר זול מהרבה תוספי מזון וכו'!!
ואז ישאלו: האם יש מחקר מסודר שמוכיח את היתרון של מקלחת קרה? וכו' וכו'.

 

[mykal]

חייכת אותי ועל כך

 

[סנטה רוזה6]

גם אמי אהבה את הגשם..

תמיד רצינו היא ואני ליסוע לראות את השטפונות בדרום. כנראה שזה ישאר בגדר חלום.....

 

[שרה155551]

גם אימי וגם אני

גם אימי וגם אני אהבנו את החורף, האוויר הנקי, יותר מהקיץ. היום הגשם, הוא גשם של דמעות בלי אימא...

 

[האמא הסורגת]

גם אני אוהבת את הגשם אבל באמת ירד היום

כמות נכבדה מאוד , ואם מזכירים גשם היינו עומדים בחלון מצמידים את האף לחלון ורושמים כל מיני דברים ואמא שהיתה אשה מאוד נקיה היתה צועקת עלינו ואומרת שוב אני צריכה לנקות את החלונות, ובמקום לעמוד שם בואו נעשה כמה בלינצס או לביבות או שנשחק בחמש אבנים והיינו משחקים והיה לנו כיף ביחד . זהו זכרון הגשם שלי .ובהקשר לכך אזכיר שבני היה קטן הוא מאוד פחד מרעמים, הייתי אומרת לו אתה יודע בשמים מזיזים את הרהיטים בשביל זה יש רעש , ויום אחד הזאטוט אומר לי כמה זמן מזיזים את הרהיטים בשמים ולא הרהיטים לא נופלים כי אין להם בלטות , זאת היתה התשובה של בן 3 , החורף הכל בסדר רק לא רוחות שונאת רוחות נובחות מוציא ממני את כל הפחדים .