אמיתי לגמרי

[עב]

אמיתי לגמרי

במעבר החצייה בקריית הממשלה, שמעתי הבוקר מישהו צועק את שמי. היה זה יוסי, זה שלמד עם אחי באותה כיתה. האמהות אמרו שהוא "גאון", כי עדיין לא המציאו את המילה "מחונן". אבא שלו עבד במקום מבוקש ואמו, כך סיפרו, טיפלה בילדיה במסירות יוצאת דופן. יוסי ואני גרים באותה עיר כבר שנים רבות. יוסי, כך קראו לו כולם, ולא יוסף, או שם מבוגר, עבד במוסד ציבורי, במשרה שלא הצריכה שום כישורים מיוחדים, ואת מרצו הפנה למחקרים שאין הכנסה בצידם. מדי כמה שנים אנו נפגשים ברחוב או בנסיבות חברתיות ומתעדכנים. נולדה לי בת, היא כבר הולכת לתיכון, עוד מעט צבא, יש לה חבר, היא לומדת באוניברסיטה, כל כך מצליחה הבת! כך חלפו השנים. והנה הוא שוב, יוסי, צועק לי במעבר החצייה. אחרי "מה נשמע" ו"מה העניינים" סיפר לי יוסי שהוא יצא לפנסיה מוקדמת וממשיך במחקריו להנאתו. בקרוב גם אשתו תפרוש מעבודתה. כשאני מתבוננת ביוסי, אני רואה את הילד מבית הספר, זה שאמו רצה אחריו עם הבננה, ילד כלוא בגוף מבוגר, עוד מעט יהיה זקן ואין דרך חזרה! האם יתכן שילדים מזדקנים ככה?

 

[טומי*]

קישון סיפר פעם...

שעמד בתור לקולנוע, ובתחילת התור ראה מישהו מוכר. באומרו לאשתו שהאיש הזקן היה המורה שלו בבית הספר העעמי. כמובן הלך אליו לברכו, וההוא אומר לו יאאאאא קישון אני התלמי שישב לידך בכיתה. כנראה שאנחנו על עצמנו לא חשים איך שמזדקנים.

 

[agibagi]

השנים חולפות

בלי שנרגיש. כולנו רואים את עצמינו בראי, לא נשארים צעירים לנצח. רואה את הדור לפניי שכמה הזדקנו,לרובם יש כבר נכדים,נינים. מסתכלת על הילדים שלי, רק אתמול ילדתי והיום הם כבר בוגרים..אי אפשר לעצור את הזמן דור הולך ודור בא..אני בכל זאת מתגעגעת לזמנים שעברו לאנשים שאינם כבר ,לחיים שכולם דאגו לכולם .

 

[קל ערך]

אמיתי אם לאו - זו לא הנקודה בעיני.

זה מתחיל מסקרן, אבל הסוף דפוק. נסי שוב.

 

[orlu]

קל ערך שוב רוצה להתנצל כניראה../images/Emo151.gif

 

[קל ערך]

להתנצל? בפני מי? לא הבנתי בכלל

 

[orlu]

זהו שגם ההורים הסבים הסבתות כולם

ילדים...........

 

[עב]

קל ערך - זה לא סיפור, זה אמיתי

גם אני מאוכזבת מכך שהילד כלוא בגוף מבוגר... באמת סידור דפוק!! לא התכוונתי לכתוב סיפור, אבל אני שמחה שההתחלה לפחות, נראית לך מעניינת. אקרא בקרוב את הסיפור החדש שלך.

 

[kropacsek]

זה לא הגיל, זה התרגיל...

 

[evike]

בוא נתפשר על מה שבאמת חשוב

זה איך מרגישים. לא חשוב מה כתוב בתעודת הזהות. בכלל, מי בודק? מי שמרגיש טוב, ומרגיש צעיר, אז הוא צעיר! ומי שמרגיש ילד, הוא ילד. מותר. ואפילו רצוי לפעמים. ויללה, העיקר הבריאות!

 

[מאריקה]

../images/Emo40.gifהסיפור שלי על "חוקר" ועוד

יש בסיפור הזה כמה דברים: המבט שלך עליו שנשאר של ילדה על חבר מבית הספר. זה קרה וקורה לי למשל באתר החבר'ה שם נוצר קשר עם מכר מהילדות באותה שכונה. כשאני כותבת אליו אני מרגישה שאני כותבת אל הילד שהכרתי ולא אל בן אדם לבן שער בן 50+ כפי שהוא כיום. דבר נוסף הוא ההערצה שכנראה חשת אליו באותו זמן וזו אינה מסתדרת עם הפער בין מה שנחשב כראוי לו ובין מה שהוא ממש או יותר נכון החמיץ. המחקרים (שאין הכנסה בצידם) האם הם כאלה שפורסמו או שינו במשהו למישהו? או שהוא סתם שיחק (או אמר ששיחק) בטקסטים כדי למלא את הפער בין הציפיות ממנו למשהו שהוא באמת. (אולי לא כל כך גאון?) האמת, בתקופת עבודתי בבאר שבע לפני כ 15 שנה הכרתי אחד כזה אבל למיטב ידיעתי הוא לא היה נשוי. הייתי פוגשת אותו בדרכו או מדרכו לספריה באוניברסיטה. יש לי סיפור על איש דומה בעניין ה"מחקרים". פגשתי אותו לראשונה באוניברסיטת חיפה שם התחלתי ללמוד אחר הצבא. אז היה סטודנט כמוני, מבוגר בשנתיים שלש. לאחר שנים בהם נטשתי את ספסל הלימודים לטובת אימהות ואח"כ עברתי לירושלים נתקלתי בו כשותף לדירה של מורה עמיתה. אז כבר היה בשלבים ראשונים של מה שכונה סטודנט נצחי. תמיד חוקר משהו ומסביר לי דברים על סוציולוגיה, היסטוריה וכו'. כמובן רווק. וכך נתקלתי בו או שהיה מתקשר במשך שנים. ואותו סיפור. יושב בספריה פה ושם. בינתיים גם הוריו עברו לירושלים. ואח"כ אביו נפטר ואח"כ טפל באמו והיא נפטרה. והנה לפני כשבוע הוא מתקשר (אחרי כ -4 שנים) ומספר לי שהוא אב לתינוקת בת חמישה חודשים מזוגתו היפנית. (מדובר כעת על איש קרוב לשנתו ה -60). "בני כמה ילדיך?" הוא שואל. אחד בן 35 עוד מעט והשני בן 33 אני משיבה. "אני כבר לא אזכה לך" הוא משיב. ואתה עוד ממשיך לשבת בספריות אני שואלת? כן, כשמתאפשר לי כשאני לא ביביסיטר. ועל ילדותיות באופן כללי. אני בעד להשאר להיות מחובר עם הילד שבך.