../images/Emo39.gifאופטימיות ואמונות../images/Emo39.gif
אופטימיות ואמונות
. בעיקרון אין לי בעיה עם להיות אופטימית, והלא זהו שמי האמצעי
, בכל מצב אני משתדלת לראות את הטוב, לבחון ולאפשר לעצמי לצמוח מאותו מצב, גם כשהוא נראה על סף בלתי אפשרי. יחד עם זה, בואו נרחיב לרגע את הדיון הזה, משום שנראה לי חשוב להבין כמה דברים. כל תחושה "רעה", או "מצב רוח לא הכי הכי" כפי שכתבה גלגל, נובעת ממקום עמוק שרצוי לזהות אותו בטרם הופכים אופטימיים. במילים אחרות, אני חושבת שכדי להיות שלמים, ולא ליפול למצבי רוח "עוד יותר מעצבנים או לצלול לרחמים עצמיים" כפי שכתבה כתומה, יש לנקות קודם את המקור, ובכדי לנקות אותו, מן הסתם יש לזהות אותו קודם.
אמונות הטבועות עמוק בתוכנו גורמות לנו תחושות כאלה ואחרות, התנהגויות שבעטין אנו עשויים לחוש כך או אחרת, לטוב ולרע. לא מזמן דיברנו על
"מחייבה" שהיא בעצם המילה העברית החדשה יחסית ל"מחשבה חיובית" (אמירה אופטימית?
). מאחורי הצורך במחייבה קיימת אמונה שגרמה לנו לחוש משהו, אמונה שנצרבה במהלך החיים, ולעיתים מפעילה אותנו כאוטומט המגיב לאמירות ולאו דווקא בצורה אוטנטית המתייחסת לכאן ועכשיו. את אותה אמונה יש לזהות ולהפוך למחייבה. יש מצב להרחיב דיון בנושא
דוגמאות לאמונות כאלה
