אוקיי....
קודם כל, קרא את הניתוחים שעשינו לשיר
בפרוייקט השירים (רד למטה במאמר עד הדיון בשיר הספציפי הזה). כתבתי שם: "אמילי הנאיבית לוקחת בהשאלה חלומות של מישהו אחר: הביקורים שלה במועדונים נתפשו ע"י האחרים ככניסה לעולם שאינה שייכת אליו. אמילי שייכת לעולם הילדות, הנעורים, הנאיביות. "משחקים למאי" נשמע קרוב ל"טקסי האביב" (rites of spring) ומזכיר את המנהגים של העת העתיקה, כאשר צעירים וצעירות יצאו להשתעשע בשדות, עם בוא האביב. מעניין שבארט רוצה לראות אותה "שטה על הנהר" לעולמי עולמים - כאילו הוא רוצה לשמר את הרגע הזה לנצח, מפחד שהרגע ייעלם, או יתקלקל. וכך גם סיום השיר - fade איטי כזה, שט במורד הנהר..." אפשר להוסיף ולפרק את המילים אף מעבר לכך. לכל שורה בשיר - לפעמים אפילו למילים ספציפיות - יש יותר ממשמעות אחת. כך למשל She's often inclined to borrow somebody's treams till tomorrow - זה גם מה שכתבתי, אבל גם משפט בעל משמעות יותר רחבה: אמילי היא אולי 'תלושה', היא אבודה - לכן היא 'נוטה' לקחת בהשאלה חלומות של אחרים; או שהיא ילדותית ותלותית; או שחלומות הם עבורה כמו צעצועים, עמם היא משחקת. הביטוי till tomorrow כאן הוא לדעתי המפתח לריבוי המשמעויות - למה רק 'עד מחר' = לזמן קצוב? יש אלף דרכים לחשוב על המילים האלו, וכל אחת מהדרכים האלו, היא עולם שלם בפני עצמו. או, למה You'll lose your mind and play? האם הוא מדבר על שגעון של ממש? לדעתי, לא; הוא מתכוון כאן, שוב, לחזרה לילדות, לפריקת העול, לחוסר האחריות, המתלווה ל"משחק". ומהו, אם כן, ה"משחק" הזה? האם זה הבילוי במועדונים? או, אם לקחת את זה לרמה אחרת: האם הוא מתכוון להשלת הזהות שלנו, לקיחת זהות אחרת, כמו ילדים המעמידים פנים, בעת משחק, שהם מישהו אחר. אפשר לכתוב תזות שלמות על מוטיב הזמן בשיר. התחושה בשיר היא של זמן ההולך ואוזל: אמילי לוקחת חלומות בהשאלה "עד מחר"; "זמן קצר לאחר החשיכה, אמילי בוכה" - בגלל שהיום נגמר? אולי היא לא יודעת את הדרך חזרה הביתה? Isn't it good to be lost in the woods? סיד רוצה להגן עליה, ליבש את דמעותיה - לנצח: forever and ever. אבל האם הדרך 'לנצח' את הזמן ההולך ואוזל, היא בעצם המוות? float on a river - כמו גופה הצפה על המים? הקונוטציה המיידית (לפחות שלי) היא של אופליה, מתוך "המלט" (מחזה בו שיחק סיד בתיכון, בתפקיד הראשי). במחזה מסופר על מציאת גופתה של אופליה - שהיתה מאוהבת בהמלט - כשהיא 'צפה על פני המים'. שייקספיר רומז שאופליה התאבדה, בשל אהבתה הנכזבת, לאחר שהמלט דחה אותה. הדימוי של הנערה היפה, הצפה בשמלתה הארוכה על פני המים, הוא דימוי מאוד רומנטי ומלנכולי - אבל גם מורבידי, כמו הזמן האוזל. הנצח, הזמן הבלתי מוגבל, קיים רק במוות. וזה רק על קצה המזלג.
