אמונה

אשחר1

New member
אמונה

אמונה הורי לא למדוני להאמין. בשעת צרה התפללתי ובלבי לא שרתה אמונה. כאשר הוכיתי על לא עוול בכפי חיפשתי לשווא את אלוהי הצדק והרחמים... אבל לבי מתמלא לעתים תודה לבורא עולם, לאלוהים שלא ידעתי. אולי בגלל הרצון להודות על היש ועל מה שנותר. יעידו שמים וארץ על התמיהות הכואבות על השאלות המענות והזעקה הבוקעת מלבי כמו מלבו של ירמיה: "משפטים אדבר עמך השם... מדוע דרך רשעים צלחה"?! האיש ההוא מענתות זעק באוזני אלוהיו, ואני באוזני מי אני זועק? והארץ איננה שוקטת אפילו ארבעים יום...
 

baryo2

New member
מותר האדם...

מה יכול להיות יותר טוב מזה שיש לך עם מי לדבר.
 
למעלה