אמונה

[מאי הקטנה 17]

לא צריך את הדת בשביל מסגרת

וערכים קדושים וראויים. אני יכולה להעיד על עצמי שהעיסוק בזב"ח (זכויות בעלי חיים) מילא מחסור מסוים שהיה קיים בי, ואפילו בלי שהתכוונתי לכך. נכנסתי לעניין הזה מאוד במקרה, עוד כשהייתי דתיה\מתנדנדת. לא נכנסתי כי חיפשתי אידיאלים. נחשפתי לעניין לאט ובהדרגה וככל שהכרתי יותר א\נשים וככל שפעלתי יותר בנושא, הרגשתי יותר מסופקת ו"מלאה". בלי שהתכוונתי זה מילא חור שהיה קיים בי. אולי יש דברים שקרובים לליבך ויכולים למלא את החוסר?

 

[עצי היער]

כל מילה פנינה

קשה להיות כופר, קשה להיות מאמין, ולי הכי קשה הבחירה ביניהם. אגב, לא רוצה לפגוע, אבל איך ידעת מה אני רוצה לכתוב?

 

[נמאס להתבחשש]

הענין הוא שזה לא דבר שבבחירה

 

[עצי היער]

נכון, אבל יש בו מצב ביניים, מסוים

בו עוד לא סגור כלום.. יש, אין, אסור, מותר, רע, טוב, ישר, מושחת. ובמצב הזה, אפילו את טיפת התענוג שכן יש בכפירה והידיעה של `אכול ושתה כי מחר נמות` אפילו את זה אין. נמאס! נמאס! נמאס! נגמר לי מלשבת בישיבה, ויום להתפלל וללמוד, למחרת לעשות כמה שיותר `איסורים`. לכפור כמה שאפשר (אי אפשר לשרוף הכל) בידיעה שמחר, אתחרט על הכל. וישרף לי הלב. הרבה אמר, רשעים מלאים חרטות.. כנראה שהוא קצת צדק

 

[נמאס להתבחשש]

אני מתקשה להבין

אצלי הצורך לצאת בגלל שהבנתי שהואכלתי שטויות בער בטירוף ולכן לא היו נקיפות מצפון וחרטות.

 

[עצי היער]

גם אני לא מצליח להבין

בעיקרון ההרגשה שלי ביחס לדת, די דומה למה שתיארת. אבל החינוך, החינוך שנטעו בי חזק מכל. הנה אתמול חזרתי מחתונה ונהיה לי פתאום שיא החשק/הרגשת מחויבות, להתפלל מעריב הלכתי להתפלל, אחרי שכבר שבוע לא מלמלתי מילה אחת לאוויר סתם. כל השמונה עשרה, רק נזפתי בעצמי, שאני פתי טיפש. לא מצליח להשתחרר.. לא הולך. מה גם שאני (עדיין? מישהו יודע מה יהיה? חוץ מאלוהים) במסגרת שמזכירה לי כל הזמן. אי אפשר לשכוח. די!!! נגמר לי! נשבר לי! (סליחה על ההתפרצות) ואם אין דת, אז מה, מה כן יש כדורגל, סקס ואוכל?........

 

[ח א נ צ]

אין שום בעיה להתפלל

במידה ושזה מה שאתה מרגיש שברצונך לעשות, ואתה גם לא חייב לקלל את עצמך באמצע 18... וגם לעשות למחרת כמה שיותר `איסורים`, ולכפור כמה שאפשר, לא חייב... ולמה רק כדורגל, סקס ואוכל?! מה עם הסמים,והרוקנרול???

 

[מאי הקטנה 17]

אולי אם תעשה את זה

בגישה שאתה מתפלל בשביל עצמך ועושה מצוות בשביל עצמך מתוך רצון לספק איזשהו צורך, לא היית מרגיש פתי טיפש? אני לא חושבת שזה ממש משנה אם יש מישהו שומע את התפילה או לא, כל עוד אתה מתפלל כדי לשרת רצון שקיים בכך ולא כדי לעשות את זה למען אלוקים. אנחנו עושים הרבה דברים שהם, כביכול, חסרי משמעות, אבל אם זה משרת אותך יש בזה משמעות גם אם אין באמת אלוקים ששומע ומקבל את המצוות שאתה עושה. גם לי קרה שהתפללתי\קיימתי מצוות\השתתפתי בטקסים דתיים וכו', למרות שאני לא מאמינה בדת. אבל זה עשה לי טוב וכיף- אז למה לא?

 

[מאי הקטנה 17]

אפשר גם לא לבחור.

אני אגנוסטית. אני לא יכולה להאמין שאין אלוקים בדיוק כמו שאני לא יכולה להאמין שיש אלוקים. באיזה שלב הבנתי שחבל לי להתעסק בזה, כי זה לא פתיר מבחינתי.

 

[עצי היער]

ואז מה?

להיות ולא להיות?.. הלא פתיר הזה יכול להוציא מהדעת. איך אפשר לחיות עם זה בשלווה גמורה כאילו לא קרה כלום? לא מבין.. זו כל תפיסת החיים, כל דעה. ואנחנו מביעים דעות כל הזמן. חיים אותם, נושמים אותם. וקיומו של אלהים משגיח ותובע, הוא קריטי בדברים האלה.

 

[מאי הקטנה 17]

בהתחלה גם הרגשתי כך, אבל

ככל שהבנתי שאני פשוט לא יכולה לדעת והשלמתי עם זה שאף פעם אני לא אוכל להאמין שיש\אין אלוקים, ההתעסקות באלוקים פחתה. כבר לא מפריע לי לא לדעת אם יש אלוקים או לא. אני לא חיה בחוסר ידיעה. אני חיה בידיעה שאי אפשר לדעת. וזה בסדר. לי אין בעיה עם זה. ובכל זאת, אני יכולה להבין אותך. גם אותי מחשבות על אמונה חירפנו.

 

[עצי היער]

מתי נפל לך האסימון

לפני שעזבת, או שכבר לפני כן הצלחת להשתחרר מהשאלה הקיומית הזו? כי נראה לי, שכל זמן שבן אדם נמצא במסגרת דתית, קשה להשתחרר ממנה מכח שאלות בלבד. כי המצב הקיים הוא דת.. ולכן בא לי לעזוב, אבל אין לי אומץ. לנטוש הכל, משפחה, חברה, מסגרת חיים מסוימת, בה אני חי עם סדר ותכניות. ופתאום להיות לבד, לבד?! (מילה קשה מדי) ואפילו את הדת, קשה קצת לעזוב. כמה סתירות יש בנו/בי. מה רוצים קצת סדר בראש?..

 

[מאי הקטנה 17]

עוד כשהייתי דתיה

לא הצלחתי להאמין שיש אלוקים. התהיות והספקות עלו ובמקביל אליהם עזבתי את הדת. אני עדיין בבית דתי ובבית ספר דתי, אבל אני לא דתיה. המצב שלי שונה משלך- אני לא צריכה להכריע בנושא. אני לא צריכה להחליט שום דבר, כי גם בתור בחורה חילונית אני לא עוזבת כלום. המשפחה (משפחה דתית-דתית לייט) והחברים (רובםן ממשפחות דתיות-דתיות לייט ורבים מהםן שומרים רק על מצוות שהן טאבו) נשארים ואני יודעת שתמיד אני אוכל לחזור שוב למסגרת הדתית. השאלה היא האם שווה לעזוב הכל בגלל ספקות באמונה? לשמחתי, לא הייתי צריכה להתמודד עם השאלה הזאת ואף פעם לא הייתי במצבך, אבל אין לי ספק שאם כן זה היה עושה את הכל הרבה יותר קשה.

 

[האיש והמסכה]

בסוף כולם מגיעים לאותו מקום

רק שהמאמין חי באשליות ונעבעך אפילו לא יודע כשנגמרו האשליות ואולי כך טוב יותר...

 

[אדיר 1979]

מציג את עצמי

שלום לכולם, קוראים לי אדיר, אני סטודנט מבאר 7, בן 26. טוב להיות כאן. תודה לכולכם על התגובות והתשובות המחכימות.

 

[uri80]

ברוך הבא ../images/Emo13.gif