אמונה

אדיר 1979

New member
אמונה

יש הרבה אנשים שמאמינים בכוח עליון. משהו שהוא יותר חזק מהם. יותר רם ונישא מהם. משהו שקובע עבורם את גורלם. משהו שיכוון אותם, משהו שמכוון אותם, משהו שכיוון אותם והיה איתם מאז ומעולם. מן הסתם אני לא אחד האנשים האלה. אחרת לא הייתי כותב את זה כמו שכתבתי. על אף שלרוב זה נשמע שאני מזלזל באמונתם, אני לא. לא מזלזל לפחות. אני פשוט לא מבין. אמונה שכזו היא ביטול עצמי. היא חוסר אמונה ביכולות העצמיות של כל אחד מאיתנו. איזה רצון יש לי לפתח את עצמי אם הכל נשלט, אם הכל מוכתב. מה הטעם בחיי אדם אם הוא נתפש לסגידה עיוורת לכוח עליון? איפה העצמיות? העצמאות? האינדיבידואליזם? אני מבין את הסגולות של האמונה הזו. את היכולת המדהימה שלה למלא את חייהם של אנשים, היכולת שלה להפיח בהם תקווה, ושאיפה לעתיד...... אבל האם זה באמת שווה , להעדיף כוח עליון, על פני עצמנו?
 

babylon_a1

New member
כן זה בריחה טובה

לכוח עליון אין חסרונות, הוא לא מתבלבל / לא שוכח / טועה/ מפחד / מתפדח וכו וכו...
 

uri80

New member
גם אני לא הבנתי את זה אף פעם.

"ברוך הבא לפורום" כבר קיבלת? למה שלא תציג את עצמך?
 

מתלבט13

New member
אמונה היא גם מטאפורה

אנחנו לא שולטים על הכל. ברגע שאנו "מאמינים" בכוח עליון, אנחנו אומרים דברים שיש בהם מן האמת: אין לנו שליטה על הכל איננו יודעים הכל איננו מבינים הכל. יש למזל השפעה גדולה מאד על החיים שלנו. ועוד דברים שאינני זוכר כעת. הצרה היא רק שאין אלוהים. אבל הרבה מהדברים שנקשרו בשמו נכונים במידה זו או אחרת (אם כי באדרת הרבה יותר רציונלית ומורכבת)
 

מתלבט13

New member
ובניגוד לפותח האשכול

אני חושב שרוב הטענות של אדיר אינן נכונות. אין לנו צורך לבטל את העצמי כי העצמי שלנו הוא לא כל כך חכם, ואנו שולטים על גורלינו בהרבה פחות ממה שנדמה לנו. ולעיתים עדיף "כוח עליון", על פני שכל מטומטם. נ"ב לא שיש אלוהים או משהו כזה.
 

ח א נ צ

New member
עצמאות?! ואינדיבידואליזם?!

לא כל אמונה בכח עליון היא שלילה של השניים.הכל עניין של פרספקטיבה, ואולי אפילו ההפך הוא הנכון, תלוי באיזה כח אתה מאמין, כלומר באיזה אלוהים (בלי להיכנס לוויכוח בדבר קיומו). קח לדוגמא את הטרגדיה היוונית, אחד המוטיבים המרכזיים בה היא אפסיות האדם אל מול גורלו, האדם מנסה להתמרד, אך סופו מיתה, כלומר כישלון...זה סוג של ראיית עולם מסוימת, שיכולה להביא לכדי ריק קיומי,וחוסר משמעות, המדכא את האינדיבידואליזם. לעומת זאת, ניצבת האמונה שמקדשת את חופש הבחירה, כלומר, אני אחליט איך לנהוג, ולנהל את חיי, על פי אותן אמות המידה בהן אני מאמין... אומרים שאלוהים בורא את האדם כצלמו וכדמותו? נוטה להאמין, שהאדם בורא את אלוהיו באותו האופן ממש...
 
אני רוצה למות!!

הכל כוכך מסובך ולא פתיר. הרבדים כה רבים ואין תשובה מוחלטת. ואין מסגרת כי צריך להמציא מחדש בכל פעם משהו שיחזיק, משהו ששווה, והוא מתנפץ וכן הלאה. מין סחרור ערכים וחיפוש אינסופים. ולהתרכז בחיים הקטנים ובמשימות הקטנות זה מבלבל כי הקונסטרוקציה עדין קיימת ומתקיימת. <אולי אבא צדק כשאמר שאני מידי חכמה בשביל להיות כופרת. קשה להיות כופר>
 

ח א נ צ

New member
מתבחבשת?! למות?! את?!

חבל... את נשמעת לי מותק של בחורה
והכל באמת מסובך, ובאמת אין הרבה מן המוחלט (למעט אותם הדברים אותם את תבחרי לקדש- ובטוח שיש כאלה). ולגבי זה שאין תשובה מוחלטת, לפעמים דווקא בזה טמון כל היופי... תארי לעצמך שהכל היה וודאי; לכל סיר מכסה, לכל שאלה תשובה... משעמם קצת... ולהתרכז כל הזמן בחיים הקטנים גם אי אפשר, כי גם הרוח דורשת את מזונה... אז מנסים לשלב, ולהמציא מחדש, וחוזר חלילה... אבל לפעמים זה מתגמל- את יודעת, אותם רגעים בודדים בהם מרגיש האדם בן חורין של ממש, ולא סתם הולך בטל שהסיר מעצמו "עול תורה ומצוות"... ולגבי אבא; אז איך אומרים?! -"אבא אומר, אבא יודע"
 
לא תיכננתי לפתוח את זה אבל מילא

הענין הוא שאין לי דברים קדושים. ממש אין. אני מרגישה שהציניות ממש כרסמה ואין לי שום דבר קדוש או ראוי שיאחז אותי או ימסגר אותי לאיזשהו מחויבות. הכל פרום, פרוע, קרוע, פעור, ועוד מילים שמבטאות את החוסר במסגרת שאפשר לחזור אליה בסופו של יום ותהיות. מין רשת כזו שתאפשר נחיתה רכה. שאדע שיש מקום קטן או גדול שאפשר לחזור אליו והוא חשוב. מאוד חשוב ויקר לליבי ואין לי מסגרת, ולא רשת ולא מקום ולא קודש. אני לא רוצה שהכל יהיה ברור. לא רוצה תשובות. מפחדת מהן. אני מסתכלת על האנשים שחיים ללא שאלות שהכל ברור ונהיר להם ואני לא רוצה אני אפילו טיפה מרחמת. אבל לחיות בסבך האדירה הזה זה מתסכל. ואולי זה באמת סוג של קרבן שצריך להקריב בשביל להרגיש חופשיה. בשביל הפריוולגיה לשאול ולא לקבל תשובה או לא להסתפק בה. אבל לפעמים אני מרגישה שזה עונש כבד מידי.
 

ח א נ צ

New member
אין שום דבר קדוש?

שום דבר? כלום? קטונתי מלעוץ דברים של ממש בתחומים מעין אלו, אז בואי נתייחס למה שאכתוב כאל נקודות למחשבה... תראי, אני לא באמת יודעת מה את מכלילה תחת ההגדרה "קדוש"- משהו שאפשר למות למענו/לחיות למענו/משהו שיש בו איזושהי משמעות עבורך/יקר לך? אני מנסה לשאול את עצמי את אותה שאלה, איני חושבת שאצלי התשובה משתנה בהתאם לאותו הדבר שבו דברים אמורים... אני מקדשת את זמן הקפה של הבוקר, אני מקדשת את המנהג שעשיתי לעצמי למדוד תוך כמה זמן שוקעת השמש מהרגע שהיא פגעה בקו המים כל פעם שיוצא לי להתבונן בשקיעה משפת הים, אני מקדשת אי אלו ערכים שעליהם גדלתי, מקדשת את הכנות, את האמון, את החיים... אני מניחה שייתכן ויבוא יום וחלק מהדברים יאבדו מקדושתם, אחרי הכל, בחרתי לקדש את אותם הדברים המאפשרים לי לחיות באופן שנראה לי לנכון. אלא שאני משתנה, ובהתאם, ייתכן שאותם הדברים ישתנו גם הם. אני מניחה שבשביל שאותו הדבר שבקדושה, ישמור על קדושתו, ראוי שאדע לענות לעצמי בכנות, מדוע דווקא זה... וברור, שלפעמים יש "מעידות", ורגעים הכל נראה תפל, ונדמה שאין דבר שניתן להיאחז בו, שום רשת שתמנע את ההתרסקות... אז מתרסקים, וממציאים מחדש, מקדשים מחדש, ואולי בהתחלה זה לא ממש "על אמת", אבל סופו שמשהו בכ"ז יבוא לשמה... את אומרת ש "אין לי שום דבר קדוש או ראוי שיאחז אותי", אני חושבת שיש דברים שראויים לי שאיאחז בהם, ולא שהם יאחזו בי... ולגבי הציניות, תראי אומנם אפשר לקדש גם אותה :) אבל, נראה לי קצת חבל לתת לה את הבלעדיות על הכל... תמיד אפשר להשאיר איזו פרה או שתים, לא חייבים לשחוט את כולן... וכן, לפעמים באמת נדמה שהעיסוק האינסופי בחיפוש אחר משמעות הוא הנורא שבעונשים, אבל זה כנראה המחיר... אני גם לא בטוחה שכל המאמינים בכח עליון, סיבה ותוצאה, או מה שזה לא יהיה, לא מעסיקים את עצמם באותן השאלות ממש. אולי הם לא משתמשים באותן הגדרות, אולי לא באותה תדירות, ולא אותו האופן... אבל מנקר בליבי החשד, שגם הם, רגע לפני שהם נרדמים לעת ליל, פוקד גם אותם הספק, וגם הם, נאלצים להצדיק בכל פעם מחדש את אותם הדברים ממש שאותם בחרו לקדש...
 

uri80

New member
קדוש? אין כזה דבר. אבל ישנם דברים

ראויים. לעיתים ראויים מספיק כדי שיהיו חשובים מאד.
 
נכון ולא נכון

נכון שישנם גם בין אלו שמסתובבים בשם המשמעות, כביכול, כאלו שעל מיטתם בלילות עולים אי אלו ספיקות, מעט חיבוטי נפש. אבל יש, יש את אותם אטומים, שמגוון הדיונים שעלו במוחם מסתכם בשאלה אם ר` חיים גרינמן ממשיך של החזון איש, או אם ישיבת פוניבז שייכת למשפחת כהנמן (זה בציבור איתו אני חי, אבל דיונים פוריים כאלו יש בכל קבוצה) אבל סתם חיבוט נפש על יושר, ערכים, משמעות, לא שמעו שם, ברחוב רשב``ם.
 

מתלבט13

New member
כשמתחנכים כדתיים

מתרגלים לכל הצורך במשמעות ובהגדרה. חילונים, לעומת זאת, נולדים עם לקבל את החיים עם פחות "משמעות" ופחות הגדרות. לדעתי זה יותר נכון ויותר אמיתי וטבעי. אבל למי שנולד דתי (אולי כולל אני) קשה לחיות עם ההרגשה שאין כל כך הגדרות ברורות ואין מטרות קדושות ומקודשות.
 
זה דווקא לא נכון

אני מזהה אצל אנשים שנולדו כחילונים הרבה מיתוסים 'פרות קדושות' קווים אדומים. לפחות לעומתי
 

uri80

New member
במידה מסוימת, בגלל שאת לא לוקחת

כמובן מאליו כל אמיתה שזורקים לך. במידה מסוימת, התרגלת לשאול. יש בהחלט הרבה פרות קדושות, לא כולן כל כך קדושות.
 

admor

New member
אתם תרגיעו עם הפרות? הם נכנסות

ללאפה הפרות הקדושות שלכם?
 
למעלה