אמונה

[mga-abir]

אמונה

האמונה ככל שתקרא משקפת רצון ,שאיפה, תקוה, מזור ועוד. כל אחד והביטו כביטוי לחיים אמיתיים ,נכונים. בין אם האמונה מבוססת על ידיעה או עובדה (לסברת האוחז בה)כל אחד יודע מהי האמונה עבורו, לא כל ההתיחסויות שוות. לעיתים זה אילוץ חברתי ולעיתים צורך נפשי ועוד ועוד סיבות. כל האמונות נובעות מתוך הווית האדם שתמיד רוצה לקבל משהו. הצורך בקבלה יוצר את האמונה. אנו מקבלים תמורה עבור אמונתנו, אנו יוצרים דרכים לממש. אם זה יהיה שכר או בריאות או אהבה או הארה, תמיד זה על מנת לקבל ולא לתת. לקבל שליטה לקבל הארה לקבל חוכמה לקבל נצח לקבל בטחון. למעשה האמונה תחומה בכל פינה של חיינו. גם יחסים בין אשיים מבוססים על אמונה וצפייה אך במישור הגשמי. לעיתים אנו מצווים מכוחה של אמונה לפעול על פיה על מנת שלא ניפגע, ושוב אותו היבט מצידו האחר הפחד שנצטרך לשלם, נצטרך לתת בעל כורחינו ולא עקב פרי החלטותינו. אפילו חיי נצח אנו מחפשים ביסוד האמונות. בברכה אביר

 

[mga-abir]

תחילתו של יקום

של קיום (תאוריה אישית נוספת) בראשית בראשיתו של תהליך הבריאה הכל היה הכל. תוהו ווהו ורוח אלוהים נתקיימו זה מכוחו של זה.המילה תוהו ווהו היא למען תפיסתנו בלבד ואין להסיק מכך את משמעות המילה כפי שהיא. התוהו ווהו לגבינו היווה הטרומורפיזם ותו לא. התוהו ווהו ורוח האלוהים כיחידה אחת שכללה את הכוליות האינסופית עברו שינוי בעת המפץ הגדול/הבריאה ומה שהיה עד כה אחד ושלם ומושלם (או לא מושלם לתפיסתנו התפרק או התגבש וכך נוצר העולם.(למעשה שינוי צורה)אנו כחלקיו של אותו תצריף של תוהו ווהו מגלים אט אט ומשנים את פני המציאות(לפחות בחומר לעת עתה, אך מכוח הרוח)למעשה בשפתינו אנו התוהו ווהו, אנו ניצוץ ממנו, ניצוץ אלוהי. בראשית היה תוהו ווהו, הכל היה הכל ורוח אלוהים מרחפת. בהקבלה ניתן להשוות לשם "המחשה" משהו הדומה לזמן שהינו דבר יחסי (או לא יחסי המתקיים על תנאי. כך שתוהו ווהו ורוח אלוהים הם שני צידי המטבע, והאחד אינו יכול להתקיים ללא האחר.(זה כמו להאמין באלוהים או לא להאמין, קיים בגלל זה, או לא קיים?) בעת הבריאה חל שינויביחס בין הצדדים שכללו יחדיו הטרומורפיזם זה. עולמנו נוצר מתוכו ומכיל בתוכו את כל חלקיו . נשאלת השאלה אם הרוח יוצאת מכלל זה (רוח אלוהים)ופועל יוצא מכך הם נשמותינו (לפחות על פי הכתוב)הם ניצוצותיה.ואם נשמותינו פועלות אזאי גם רוח אלוהים פועלת בכל עת. כעת אלוהים שהיה לכוד בתוך התוהו ווהו נפרד ממנו ובהקבלה,גם עלינו חל היבט זה ולראיה,אנו נפרדים מהתוהו ווהו (הגוף הפיסי)בעת המוות. יתכן שבצורה זו שחחר אלוהים את עצמו לנצחיות טהורה לחלוטין. עלינו חל רגע השיקום מרגע הבריאה ושתי אפשרויות בפנינו על פי האפשרויות שהבאתי האחת: להיפרד מהתוהו ווהו השניה: לשוב אל המקור, דהיינו להגיע לאחדות של התוהו ווהו והרוח. אשמח לתגובות

 

[mga-abir]

האם השגותינו וידיעותינו מקורם בנו ב

האם השגותינו וידיעותינו מקורם בנו בלבד? ד? חשבתי לי היום על המנסרה היוצרת את ספקטרום הצבעים מתוך האור הלבן(השמש)הנשקף דרכה. האדם בעל מנסרה כזו המעבדת נתונים (מחשבות, רגשות, תחושות)מקור המידע לעיתים בלתי מודע. למרות שעל פי ההגיון אנו כור ההיתוך למידע שנתקבל באמצעות החושים. חיצוניים ופנימיים. כל חי ועצם משתקף אלינו דרך האור הנשבר. אולם אולם נחשוב לרגע על הצד הרוחני. אנו קולטים מן החוץ מחשבות לא מודעות ומתוזמנות, לעיתים יהא זה מסר לעיתים תובנה ולעיתים רמז. כאותה מנסרה אנו יוצרים את השבר ומפענחים. טיב התוצר כטיב המנסרה ובהירותה. ענין נוסף אם נשער שאנו (ויש רבים)קולטים מכוחו/אורו של אלוהים מהות אלוהית תודעה אלוהית הרי התמונה מתבהרת ומקלה על הבנתנו. קצת קשה לתפוס מהות תודעתית שאינה מלוכדת ואנו שולטים בה. מהות ללא תכונות כחומר מילוי ונשיאה של תוצרי תודעה ומודעות. קשה לתפוס למי שרוצה יותר בכך שאנו יוצרים את כל המציאויות. אזי אין שום דבר מסתורי בקיום. אני מעדיף לחשוב שקיימת תודעה אלוהית המכוונת אותנו. עצם המחשבה נותנת לי כר פעולה ממוקד יותר. ונושא הקרמה והגורל מתקבלים בהגיון יתר (מעבר לפרשנות אישית)כלומר אם אין עלינו השגחה("בעלים")תבונתנו הרוחנית אין בה ממש, ואנו בני חלוף ולא יותר מכך. בברכה אביר

 

[mga-abir]

האם חשוב איזו אהבה

גוף המודעה: קיימת אבחנה בין אהבה אנוכית לבין אהבת אמת. ככל שיכתב סממניה זהים אך מניעיה שונים המושג מתערבב עד כדי חוסר יכולת הבחנה, וכיצד? אין לנו מקור להשוואה לאהבת אמת מלבד אהבת אם. אהבת האל לעומתה נרכשת/נלמדת והנה תוצאותם של חינוך ונורמה (אל תתקוממו, לאחדים האל הוא טוטם) נסכים לפחות לשם הדיון להניח שאהבת אם הנה טהורה ממניעים וכנה במהותה. אם כך כיצד נדמה אהבה טהורה בתוכנו אם לא יצרנו חיים? אהבת אם נוצרת מחיבור שהופרד פיזית אך מתקיים בכל עת בנפש ובהכרה. דבר דומה למקור זה נוצר בעת אימוצו של ילד. הקשר מתהדק והאהבה צומחת עם הזמן. הדבר קורה גם כשמאמצם חיית מחמד ואו אחרת. רמתם שונה מהמקור האמהי המושווה החיבור והשיוך נוצרים וכל עוד אנו בשליטה מתוך ידיעה שזה שלנו נוצרת האהבה לגווניה בהתאם. ילד, חיית מחמד קיימים גם אהבות יצירה שלא לשם מטרת רווח אך אין אני נוגע בהם. היבט נוסף מחולל היוצרותה של אהבה הוא כאשר הזולת כפרט פועל למענינו עד כדי הקרבה וללא תנאים. גם כאן הוא הופך שלנו במובן מסוים ומתקיימת שליטה מוסוית בו ואין עלינו כל איום. למעשה כמעט כל קבלה יוצרת קשר הנמשך כל עוד הקבלה ההמשכיות היא אינה נותנת לה לגועה עם הזמן. כאשר אדם מציל את חיי חברו בשדה הקרב נולדת אהבה מכוחם של חיים שניתנו. לסיכום: האהבה כמעת שוות ערך לחיים המחווה היקרה ביותר שיכול האדם להעניק לזולת תמורת נתינה, הינה האהבה. כגודל הקבלה גודל הנתינה. ועתה אשאל: האם יש חשיבות לאהבה זו או אחרת? כל אהבה חשובה גם אם היא רגעית, אך מניעיה טהורים