אני מדבר על הגישה החרדית
לא בגלל שזה מעניין אותי מה הם אומרים...
אלא כדי לתאר למה אנו מתנהגים בצורה מסוימת....
לי באופן אישי היה מאוד קשה להגיע לשלב אמיתי עם עצמי, ולהגיד אני לא יכול לסבול להיות בבית כנסת. כי אוטומטית אני מגיע למצב של אותו חינוך חרדי בו אני צריך לנהל מלחמה פנימית עם עצמי.
שאני לא בסדר ואני צריך לשנות את עצמי.
הדת באופן כללי לא מכבדת את הרצון שלך כאינדבדואל.
אין התייחסות למושג הזה של מה אני רוצה... לחלק של "טוב לי" או לא...
זה מזכיר לי את היום שאזרתי אומץ ובאתי להורים שלי (שדרך אגב זה היה לא מזמן) וסיפרתי להם שאני כבר לא דתי...
הדבר הראשון שאמא שלי רצתה ממני, זה שאני יסכים לדבר עם מישהו (כנראה כדי שינסה להחזירני למוטב) ועניתי לה, אין לי בעיה לדבר עם מי שתרצי. אבל אני רק אומר לך שזה חסר תועלת.
אין אף דת בעולם, או מישהו שיכול לשכנע אותי לשנות את דרכי!!!
האלוהים שלי! זה לעשות מה טוב לי!
ואת העיקרון הזה אף דת לא מוכנה לקבל!
לא סתם הם משקיעים המון אנרגיה בלזלזל בעולם הזה, בתאוות, במי שלא כובש את יצרו וכן כהנה וכהנה.
כי כל המהות של הדת זה לקחת ממך חלק נכבד מהחיים. אם זה בתפילות, שזה בזבוז שעות על בסיס יומי. ואם זה באורח חיים שאתה לא רוצה לחיות בו.
איך הם יסבירו את זה שהם לוקחים משהו כל כך גדול מבן אדם?! אלא אם כן הם פשוט יגידו לא לוקחים ממך כלום! הכל הבל הבלים!
יש איזה פוסט שכתבתי לא מזמן על הנושא של עונש מוות ביהדות. שבאיזה שהוא שלב גם גדולי האומה הבינו שיש גבול עד כמה רחוק הם הולכים.
גם לקחת את ההנאות הקטנות של החיים יבוא יום שהם יבינו שזה פשע לא פחות קטן.
http://guideforlosingreligion.blogspot.co.il/