אבל ועוד איך יש כאב. בני אדם [רובם לפחות] זקוקים לחברה. מן משהו שכזה שטבוע בנו להרגיל עצמך לחיות בלי זה אומר להרגיל את עצמך לחיים שאינם טבעיים לך. ושוב, לא יכולה לדעת או להגיד מכאן היכן בדיוק צריך לשנות מפני שחסרים פרטים. אבל חושבת שתוכלי להתחיל לפתור עם עצמך את העניין אם תתרכזי במשפט שציינת "רק שהם סופגים ממני מה שצריך...ברגע שמלאתי את תפקידי". אולי כדאי לדרוש קצת יותר הדדיות בקשרים החברתיים שלך. אולי כדאי לדרוש...קשרים חברתיים שאת לא אמורה או נדרשת למלא בהם משהו. חוץ מפשוט להיות את.
נפגענו פעם ראשונה אולי קצת נאיביות קורה...ויכול לקרות לכל אחד נפגענו פעם שניה...שלישית זה מחיב "בדק בית" דחוף כי "הם" לא אשמים האשם הוא בנו, כי אנחנו מאמינים ש..."כושי יהפוך את עורו" מעוף
וזו הבעייה העיקרית. הכל נורא נחמד בהתחלה. לאט לאט נבנית חברות מתחילים לתת אמון מבלים..מתחילים להכיר לעומק..וזה זמן שמשקיעים.. ואז מתברר..שכל מה שנתת נלקח כמובן מאליו וכשמתברר גודל האכזבה..הפגיעה היא פגיעה למרות שמנסים להחליט לא להפגע.. העיניין שלי נמאס להשקיע מזמני ולגלות מאוחר יותר שזה לא היה שווה. אז איך בונים יחסים שטחיים?
בדידות זה הסמפטום חוסר אמון עצמי הוא הגורם אין את סומכת על עצמך ביכולת שלך לפגוש אנשים ולסנן את אלו שאינם מתאימים לך או אינך סומכת שתעשי את המעבר מFUN למשהו יותר עמוק כי בעשותך כך, את יוצאת מאזור הבטחון אל אזור בו את מסתכנת (בשברון לב) ואולי חווית את זה יותר מידי פעמים ובסמיכות גבוהה מידי מכדי לתת לזה לקרות שוב לפחות לא בעת הקרובה.. אלא מה.. Never Say Never אם הFUN יהיה לך בכיף, אז תהני ותשארי שם כמה שמתאים לך אבל אם מה שאת באמת רוצה וצריכה זה יותר מזה יגיע השלב שלא יספיק לך ושוב, תרצי יותר. אז אל תהססי לקחת פסק זמן מהסיכונים כמה שאת צריכה רק אל תקבעי את עצמך במקום שאינו בשבילך רק משום הפחד מלהסתכן... בהצלחה יניב
צודק. אבל הפחד להתסתכן ביחסים עם אנשים..זה לא בדיוק פחד. זה רצון להגנה עצמית. אם הייתי מוצאת שיטה אחרת..לבטח הייתי עושה אותה..אבל אין? אין לי חיישנים ואין לי את היכולת לקרא אנשים לטווח ארוך.. איך אתה יודע מי ומה? הכל תמיד נחמד בהתחלה הכל ניראה על פניו שמצאת אדם שאפשר לבנות חברות ולתת אמון ואז הכל נישבר..זו הבעייה..שאין חיישנים.