אמהות - פליז הלפ

[אמאיו1]

אמהות - פליז הלפ

הייתי במסעדה , ובתי היתה בידיים של אביה וניגשה אליה מלצרית שמכירה (אותו) ופשוט התחילה להתקרב יותר מידי, ונתנה לה נשיקה, ככה כשהיא בידיים של אבא

. אני הזדעזעתי!!!! איך הוא שבדר"כ לא נותן לאף אחד להתקרב אליה נתן לאישה זרה (מבחינתי) לגעת ולנשק את בתי היקרה בת 9 חוד'. סתמתי את הפה. ואחר כך שוב, התקפה, לפני שהבנתי, היא הגיעה שוב והתחילה להתקרב יותר מידי מהר, ולגעת בלי שום התנגדות מצד בעלי (נגעה בה לא בו...). ואז נפלט לי מהפה "היי זה כבר יותר מידי נגיעות" היא התבוננה בי בתמיהה והפתעה גמורה. ואני עוד רציתי להתנצל... והיא אמרה משהוא והלכה פגועה. אני היתי מאוד כועסת והרגשתי כעס על בעלי שלא חסם התקרבות "זרה" כזאת....אח"כ עוד ניסיתי להסביר למשפחתי (הינו בארוחת יומהולדת לאמי) את ההתנהגות שלי אבל עם הייתי בבית הייתי צורחת על בעלי ומשחררת עליו את כל הכעס והתסכול שלא יכולתי למנוע את מה שקרה. אמא שלי הבינה לגמרי וגם אחותי שעדיין אין לה ילדים משלה. אבל פשוט רציתי לצעוק למלצרית הזאת "באיזו רשות את נוגעת בדבר הכי יקר לי"! ושאים היא לא מבינה -" כנראה תביני רק כשיהיו לך ילדים!!!!"

האים מישהיא יכולה לעזור באיך מגיבים לתופעות מטרידות כאלה? והאים אני מטורפת לגמרי?

 

[טלימה]

../images/Emo24.gif

תראי את זה: ילד_איך_קוראים_לך

 

[sunnugel]

זו רק אני או שהאתר נשאר בפארק הירדן

???

 

[טלימה]

אני רואה אותו

לעומת זאת, יש הטוענים כמוך... אפשר לנסות לשלוח מייל ליונת שרון

 

[פלגיה]

לא הבנתי מה מטריד אותך

שמישהו זר התקרב לילד שלך?

 

[אמאיו1]

כעסתי על בעלי שלא מנע ,ועל החוצפה

של אדם זר לגעת בתינוק ללא היסוס. בעיני זו חוצפה. אני חושבת שגם אים אדם נחמד מתקרב והוא זר- עדיין אני צריכה לשמור על מרחב לבת שלי, ולסננן קירבה לא רצויה. כמו שלא הייתי רוצה שכל אדם זר יגש אליי ויגע בי או ינשק בלי שהרשתי, ההבדל- אני יכולה לדבר. ביתי יכולה להראות מחאה יפה מאוד( מביעה בברור, עדיין לא דיבור) אבל היא עדיין צעירה ורכה, אני מרגישה שזה התפקיד שלי להגן ולדבר ולהחליט מי יתקרב ומי לא לפי תחושתי. העניין מטריד אותי מאוד, וחשבתי עליו הרבה. הבת שלי מאוד חברותית, ואני מאושרת מכך. . יש פשוט עניין עם "לסננן" עבורה, כיוון שיש דברים שצריך לסנן. שתרגיש בעצמה: כבוד ומרחב - היא לא צעצוע שעובר מיד ליד וכל אחד יכול לגעת כמו בחנות, היא בן- אדם צעיר ,אבל בן-אדם גוף ונשמה! ולגבי בעלי הוא הפתיע אותי בכך שבדר"כ לא נותן לאף אחד להתקרב אליה. ואת זה כמובן אני צריכה לפתור איתו. חשבתי שמישהיא ניתקלה במצב כזה ותוכל לתת כמה טיפים איך הגיבה?...

 

[פלגיה]

אם בעלך הרשה

לא נראה לי שיש לך מה להתרעם על המלצרית.

 

[ממולדה]

על מי את כועסת?

על המלצרית או על בעלך? אני מבינה את ההרגשה לגמרי. מצד שני, מדובר באבא של הילדה. יש לו קרדיט להחזיק אותה וגם להרשות לנשק למי שירצה (אלא אם דיברתם ביניכם מראש על הנושא הזה). המפתח הוא איך הילדה הרגישה בכל הסיפור.

 

[e l i z e]

../images/Emo13.gif

מצד אחד, רציתי ישר לומר, למה שלא ייגעו וינשקו? אבל אז חשבתי שהרי בילד גדול יותר, אני לא אוהבת שמבוגר זר בא, ונותן נשיקה בלי לשאול את רשותו של הילד. אז למה בעצם לא לשמור על האינטרסים של תינוק קטנטן שעדיין לא יכול למחות בצורה ברורה? אולי באמת יש עניין של לסנן, גם אני לא נותנת לכל אחד להרים את התינוקת שלי. זה דווקא ממניעים אנרגטיים יותר. לכן, לדעתי, אין טעם לצרוח על הבעל ולשחרר כעסים בצורה כזו, אלא יותר לדבר על העניין להסביר מה הפריע לך ואיך את מצפה שינהג בפעם הבאה. את הגלגל אי אפשר להחזיר לאחור. גם אם תצעקי ותריבי, כלום לא ישנה את מה שכבר היה. אז מה שנותר הוא להגדיר ציפיות עם הבעל, מה המניעים וזהו.

 

[דגת הבננה]

כמוני כמוך ../images/Emo9.gif

גם אני חושבת שזו חוצפה לבוא ולהתחיל לנשק את התינוק ולגעת בו. אבל לא הייתי מוציאה את הכעס על הבעל, כי תני לו את הקרדיט שהוא נהנה מהיחס והצומי שהבת שלו קיבלה (זה מחמיא), אלא מסבירה מה מפריע לי.

 

[אמאיו1]

תודה אמהות שפויות../images/Emo9.gif

הארתן לי עוד כמה נקודות חשובות. ברור לי שהמצב הזה לימד אותי משהוא, כמו מצבים נוספים שהאמהות מביאה. אין ספק שעולים נושאים רדומים בתוכי בעקבות מקרה כמו זה... אחד מהם הוא עניין הגבולות הפיזייים. אני מאוד רגישה לגבול שלי יש לי רדיוס של מטר\חצי מטר בערך - סביבי. יש אנשים שאין להם יותר משני סנטימטר והם נעמדים מול הפרצוף כדי לדבר איתך בלי שירגישו לא נוח. אני בדר"כ מיידית עושה צעד אחורה. זה כנראה עניין של תחושתיות ורגישות יתר. וכאן כבר זה לא התחום שלי, אולי לפנינצה או תרפיסטית אחרת.

 

[עירית פרידמן]

הערה קטנה

את כותבת "אין ספק שעולים נושאים רדומים בתוכי בעקבות מקרה כמו זה... אחד מהם הוא עניין הגבולות הפיזייים...." ואכן זה מראה שהקושי הוא שלך. לא של בעלך ולא של המלצרית ולא של הילדה. קשיים יש לכולנו וכשאנחנו מודעים להם אז הם ניתנים לשליטה ולא משתלטים עלינו. אין נכון או לא נכון בענין המרחב האישי-יש רק מה מתאים לכל אחד באופן אינדיבידואלי. אם הבת שלך לא בוכה ולא מוחה כשזר מתקרב אליה אז זה בסדר גמור וחבל שתטילי עליה את הקושי/מגבלה שלך. מקוה שהייתי ברורה ולא שיפוטית. עירית

 

[אמאיו1]

תודה. מודעת לגמרי לעניין האישי שלי,

וכמובן לא רוצה להעביר לה. היא אמנם הבת שלי אבל אדם נפרד ושונה ממני לגמרי לשמחתי !!! עדיין חושבת שבגיל כזה אני אחראית לעזור לה לסנן.

 

[lulyK]

תהיי רגישה אליה ולשפת הגוף שלה,

תקפידי שמי שנוגע בה ומתקרב אליה יבקש את רשותה. אין צורך לבנות חומה סביבה, בעיקר אם היא פתוחה לאנשים ושמחה על קרבתם.

 

[עירית פרידמן]

למה את חושבת שבגיל כזה היא

לא יכולה לסנן לבד? אני רואה ילדים שבוכים כשזר מתקרב, שמתחבאים כשמישהוא מסוים מסתכל עליהם-ככה הם עושים סינון. אני גם רואה ילדים שמתחברים בקלות ומחייכים לכל פרצוף חדש. מה שאני מנסה לומר הוא שזה ענין מבני ואישיותי. וכדאי לך מאד להמנע מלקבוע עבורה (אפילו בגיל הזה) את המרחב האישי הנכון. תסמכי עליה שהיא תעשה את זה לבד בצורה שתתאים לה. עירית

 

[sunnugel]

../images/Emo45.gif

מסכימה עם כל מילה. החיפושעת (14 חודשים) יודעת לסנן היטב לא רק מי לא בא לה טוב אלא גם מתי הוא לא בא לה טוב. היא יכולה להיות ממש גסת רוח כשמישהו מתקרב אליה והיא ממש לא מעוניינת בו (להסתובב בהפגנתיות ולתת לו גב, לבעוט כדי להרחיק) לעומת זאת היא גם יכולה להביך אותי בנחמדות היתר שלה בפעמים או עם אנשים אחרים (כל פעם שנוסעים באוטובוס/רכבת היא מתעלקת על מישהו מהנוסעים ולאו דווקא כאלה עם ילדים, זה לא תמיד מתאים לאנשים שתינוקת זבת חוטם שהם לא מכירים תימרח עליהם באמצע שיחה או בכלל). במידה והזר לא מבין שהיא לא מעוניינת במגע היא ממש מודיעה בקולות תרעומת ואם זה לא עוזר היא נאחזת בי ועושה ביי-ביי ל"נודניק" שלא הבין את הרמז ה"דק" עד כה. זה בדרך כלל קורה בגן השעשועים כשילדות גדולות יותר מחליטות שהיא סוג של בובה ומנסות לשחק איתה כמו שהן רוצות ולא כמו שהיא רוצה. כששואלים אותי אם אפשר להחזיק אותה אני עונה "היא לא חפץ תשאלו אותה ואם היא תרצה היא תבוא" מה שכן מרגיז אותי והרגיז אותי תמיד זה אנשים שנדחפים לתוך המנשא ולא נותנים לילד מקום להתחמק כי הוא קשור שם בתוכו, אין לו לאן לברוח או דרך להפגין את החוסר רצון שלו. כשמדובר במנשא גב הצרה היא די גדולה כי כולם יכולים לגעת ואת לא יכולה להגן או אפילו לעיתים לראות שהדודה הזו בסופר מנשנשת לך את הילדה ושהיא משתוללת שם בתוך המנשא לא בגלל שמשהו מעניין אותה אלא כי היא מנסה לברוח ללא הצלחה...

 

[Rakefetsagman]

נושא בעייתי,

אני תמיד בהרגשה ברורה שצריך להפריד הין תחושותי לתחושות הילד,ולהתרכז בתחושות שלו, אבל במקרה זה אני מסכימה עם אמאיו. גבול פיסי הוא דבר מאוד חשוב בעיני -- וכמו כן מגע פיסי מאדם זר, ועוד יותר היה מקומם אותי שבעלי יתפשר על מה שחשוב לי (-- במידה ורגשותי בנושא ברורים לו.) על אחת כמה וכמה כשמדובר באישה. מה שהכי חשוב בעיני זה לשדר לילדים מגיל מאוד צעיר (אפילו מלידה) שהמגע הפיסי בהם צריך להיות אך ורק בהסכמה שלהם ושל הוריהם -- הבן שלי מאוד חברותי ואומר שלום לכל אחד, ויושב על בירכי אנשים זרים, אבל עדיין ותמיד אנשים ביקשו את רשותי לגעת בו. כדי שהוא יפנים את זה שיש צורך ברשות למגע. כדי שכיום כשהוא יותר גדול הוא יביט בי ולו לשנייה לפני שהוא יוצר איזשהו קשר בין אם מילולי ובין אם פיסי עם אדם זר. אגב התלבטתי רבות בנושא וקיבלתי אישור לתחושותי האינטואטיביות מפסיכולוגית התפתחותית. לדעתי למרות שהצורך ברשות בא ממני עדיין זה חשוב להעביר את זה הלאה -- התמימות של ילדים לא תמיד תפעל לטובתם וחובתי כהורה היא לצייד את הילד שלי בהבנה הזו. גם אם זה לא בא ממנו.

 

[אמאיו1]

לגמרי מסכימה אם מה שכתבת

ומתאים לתחושותיי. הבת שלי מאוד חברותית - וכמו בנך מנופפת לזרים כשאנו מטיילות עם עגלה , ומציאה להם אוכל (אים יש לה משהוא) היא יכולה גם לגשת לאדם שראתה פעם ראשונה בהרבה חיבה ולטפס. יש מצבים ויש מצבים... לגבי תגובתה - היא נרתעה לאחור ופקחה עיניים של הלם. מבחינתי זה שבריר שניה, לא צריך להגיע למצב כזה.

 

[פלגיה]

זה נשמע תחושתיות ורגישות

גםאני סובלת כך, וגם לי "כאב" שהתקרבו לילדה שלי (אחר כך בילדים הבאים - זה עובר) גם כואב לי שהילדים שלי מתקרבים אלי, אבל זה סיפור אחר. אני ושבת שכדאי להשאיר לילדים להביע את רצונם. יש כאלה שזה לא מפריע להם בכלל והם צוחקים ומחבקים כל אדם שנחמד אליהם.

 

[lulyK]

צר לי, לא מתחברת לחשש הזה.