אמהות עובדות

מצב
הנושא נעול.
אמהות עובדות

אמהות עובדות
רציתי לשתף אתכם בויכוח נצחי ביני לבין בן זוגי אני טוענת שאמא צריכה להשאר רוב הזמן בבית והטיפול בילדים הוא משרה מלאה. בן זוגי טוען שלאמא צריכים להיות עיסוקים משלה כך שאין קשר בין נוכחות מלאה של האם בבית לבין ילדים מוצלחים . כמובן לכל אחד יש הרבה דוגמאות לבסס את טענותיו . למרות שבפועל שנינו עובדים אני מבחינתי ויתרתי הרבה על התפתחותי המקצועית בגלל שתמיד רציתי להיות ליד הילדים להשפיע ולא לפספס כלום השכלתי :תואר שני במקצוע קשה ומבוקש אבל ההתעסקות במקצוע זה מחייבת הרבה שעות מחוץ לבית וכמובן אני לא מוכנה לכך בפועל : אני עובדת מעט שעות רק כדי להרגיש שאני עובדת וכמובן לא מתפתחת מבחינה מקצועית עם כל ילד שנולד נשארתי יותר משנה בבית ועד היום אני מרגישה שככול שהילדים גדלים הם זקוקים לי יותר .אני מרגישה שאני מאוד תורמת להתפתחותם אבל בהסתכלות קדימה הם יגדלו ואני בגיל מבוגר יותר אצטרך להתחיל הכל מהתחלה יש לציין שהשקעתי שנים ארוכות בלימודים ובעבודה בבניית הקריירה שלי שלדעתי הולכת ודועכת מיום ליום מה דעתכן ומה אתם עושות על מנת לשמור על איזון בין ההתפתחות שלכן לבין ההשקעה והטיפול בילדים ? אשמח לשמוע תגובות
 

סנדרין

New member
למה לא לחלוק את הטיפול בילדים עם

אמהות עובדות
רציתי לשתף אתכם בויכוח נצחי ביני לבין בן זוגי אני טוענת שאמא צריכה להשאר רוב הזמן בבית והטיפול בילדים הוא משרה מלאה. בן זוגי טוען שלאמא צריכים להיות עיסוקים משלה כך שאין קשר בין נוכחות מלאה של האם בבית לבין ילדים מוצלחים . כמובן לכל אחד יש הרבה דוגמאות לבסס את טענותיו . למרות שבפועל שנינו עובדים אני מבחינתי ויתרתי הרבה על התפתחותי המקצועית בגלל שתמיד רציתי להיות ליד הילדים להשפיע ולא לפספס כלום השכלתי :תואר שני במקצוע קשה ומבוקש אבל ההתעסקות במקצוע זה מחייבת הרבה שעות מחוץ לבית וכמובן אני לא מוכנה לכך בפועל : אני עובדת מעט שעות רק כדי להרגיש שאני עובדת וכמובן לא מתפתחת מבחינה מקצועית עם כל ילד שנולד נשארתי יותר משנה בבית ועד היום אני מרגישה שככול שהילדים גדלים הם זקוקים לי יותר .אני מרגישה שאני מאוד תורמת להתפתחותם אבל בהסתכלות קדימה הם יגדלו ואני בגיל מבוגר יותר אצטרך להתחיל הכל מהתחלה יש לציין שהשקעתי שנים ארוכות בלימודים ובעבודה בבניית הקריירה שלי שלדעתי הולכת ודועכת מיום ליום מה דעתכן ומה אתם עושות על מנת לשמור על איזון בין ההתפתחות שלכן לבין ההשקעה והטיפול בילדים ? אשמח לשמוע תגובות
למה לא לחלוק את הטיפול בילדים עם
האב?
 
זה לא עניין של אמא או אבא

למה לא לחלוק את הטיפול בילדים עם
האב?
זה לא עניין של אמא או אבא
תוך התעלמות מההשפעה החברתית (לא תוך טענה שהיא לא קיימת, אך כרגע היא לא העניין), הדילמה שייכת לשני ההורים. הרצון והצורך הפנימי להיות עם הילדים ברגעים הקריטיים ולהשפיע על חינוכם וגידולם הוא לא רק של האמא, גם של אב שאוהב את ילדיו לא פחות. כשאני מסתכלת על ההורים שלי, נראה ששניהם עשו את הויתורים שלהם. אמא שלי יכולה הייתה לעבוד יותר בפרטי (פסיכולוגית) ואבא שלי בטח ויתר על אפשרות לשלל קידומים - כי חשוב לו להיות בבית (וגם כי הוא לא מת על הפוליטיקה שבדבר). איך שלא יהיה, אני נוטה מאוד מאוד להסכים עם המחקרים היותר חדשים שמראים כמה לא טוב לילד שאמא שלו מוותרת על קריירה משלה רק בשביל להיות איתו כל היום בבית. לדעתי, לא בריא לאף אחד מבני המשפחה.
 
יש הטוענים ההיפך

זה לא עניין של אמא או אבא
תוך התעלמות מההשפעה החברתית (לא תוך טענה שהיא לא קיימת, אך כרגע היא לא העניין), הדילמה שייכת לשני ההורים. הרצון והצורך הפנימי להיות עם הילדים ברגעים הקריטיים ולהשפיע על חינוכם וגידולם הוא לא רק של האמא, גם של אב שאוהב את ילדיו לא פחות. כשאני מסתכלת על ההורים שלי, נראה ששניהם עשו את הויתורים שלהם. אמא שלי יכולה הייתה לעבוד יותר בפרטי (פסיכולוגית) ואבא שלי בטח ויתר על אפשרות לשלל קידומים - כי חשוב לו להיות בבית (וגם כי הוא לא מת על הפוליטיקה שבדבר). איך שלא יהיה, אני נוטה מאוד מאוד להסכים עם המחקרים היותר חדשים שמראים כמה לא טוב לילד שאמא שלו מוותרת על קריירה משלה רק בשביל להיות איתו כל היום בבית. לדעתי, לא בריא לאף אחד מבני המשפחה.
יש הטוענים ההיפך
יש הרבה שטוענים שהמצב כפי שהוא כיום מחייב נוכחות הורה לצד הילדים . אני רואה מסביבי המון ילדים להורים העובדים משרות מלאות מסתובבים אחר הצהרים בחוסר מעש או הרבה ילדים שנשארים לבד בבית ומתנהלים כרצונם . אי אפשר להוכיח מה עדיף אבל לי נראה שילדים צריכים נוכחות מבוגר , למרות שנראה שאפשר לסמוך עליהם הם צריכים לדעת שיש מי שרואה ובודק מה הם עושים . כאשר בחרתי מה ללמוד ובמה לעסוק השיקולים היו שונים מעכשיו , לרגע לא חשבתי שארצה להשאר עם הילדים בבית זה נראה לי כל כך פחות וחסר ערך . אבל המציאות משתנה וכך גם סדרי העדפויות .
 
ברור שילדים משנים סדרי עדיפויות

יש הטוענים ההיפך
יש הרבה שטוענים שהמצב כפי שהוא כיום מחייב נוכחות הורה לצד הילדים . אני רואה מסביבי המון ילדים להורים העובדים משרות מלאות מסתובבים אחר הצהרים בחוסר מעש או הרבה ילדים שנשארים לבד בבית ומתנהלים כרצונם . אי אפשר להוכיח מה עדיף אבל לי נראה שילדים צריכים נוכחות מבוגר , למרות שנראה שאפשר לסמוך עליהם הם צריכים לדעת שיש מי שרואה ובודק מה הם עושים . כאשר בחרתי מה ללמוד ובמה לעסוק השיקולים היו שונים מעכשיו , לרגע לא חשבתי שארצה להשאר עם הילדים בבית זה נראה לי כל כך פחות וחסר ערך . אבל המציאות משתנה וכך גם סדרי העדפויות .
ברור שילדים משנים סדרי עדיפויות
וגם ברור שלא מתחשבים בהם בעת בחירת הקריירה שכן הם לא היו אז ולא ניתן לחזות מראש מה יהיה כשהם יהיו (טוב, אני מכירה מקרה אחד של מישהי שבאמת בחרה מראש את המקצוע בעיקר בשביל שיתאים לילדים, ודווקא עליה צחק הגורל וזכתה לעקרות בגיל 30 כתוצאה מבעיה נדירה עד מאוד
). אבל, לדעתי, ויתור מוחלט על קריירה "למען הילדים" (פשרות תמיד עושים), לרמה שהמשרה המלאה היחידה תהיה גידול הילדים, נראית לי לא בריאה גם לאמא וגם לילדים. נראה לי, שהורים גם ככה באופן טבעי לחוצים מספיק לגבי הילדים שלהם, וכאשר זה עיקר עיסוקם - אפשר להשתגע, ובאמת להגיע לידי חרדות... וזה עלול להשפיע גם על הילדים. גם מהם צריך חופש, מבחינת האנרגיות הנפשיות שמקדישים להם. (זה באמת טוב יפה שאני אומרת את כל זה מבלי שהייתי אמא בעצמי, אם וכאשר אהיה כזאת בטח אהיה הכי לחוצה שרק אפשר, לא משנה כמה אעבוד)
 
כשהייתי ילדה

ברור שילדים משנים סדרי עדיפויות
וגם ברור שלא מתחשבים בהם בעת בחירת הקריירה שכן הם לא היו אז ולא ניתן לחזות מראש מה יהיה כשהם יהיו (טוב, אני מכירה מקרה אחד של מישהי שבאמת בחרה מראש את המקצוע בעיקר בשביל שיתאים לילדים, ודווקא עליה צחק הגורל וזכתה לעקרות בגיל 30 כתוצאה מבעיה נדירה עד מאוד
). אבל, לדעתי, ויתור מוחלט על קריירה "למען הילדים" (פשרות תמיד עושים), לרמה שהמשרה המלאה היחידה תהיה גידול הילדים, נראית לי לא בריאה גם לאמא וגם לילדים. נראה לי, שהורים גם ככה באופן טבעי לחוצים מספיק לגבי הילדים שלהם, וכאשר זה עיקר עיסוקם - אפשר להשתגע, ובאמת להגיע לידי חרדות... וזה עלול להשפיע גם על הילדים. גם מהם צריך חופש, מבחינת האנרגיות הנפשיות שמקדישים להם. (זה באמת טוב יפה שאני אומרת את כל זה מבלי שהייתי אמא בעצמי, אם וכאשר אהיה כזאת בטח אהיה הכי לחוצה שרק אפשר, לא משנה כמה אעבוד)
כשהייתי ילדה
והורי היו מסתכלים על התעודות הטובות ועל "העתיד המבטיח" הצפוי אמי רצתה שאלמד רפואה , אני רציתי מתמטיקה או פיסיקה ואבי ישב בצד ושתק . שאלתי אותו: "אבא מה אתה חושב שכדאי לי ללמוד ?" אבי שהינו איש מתקדם ונאור אמר בשקט "אני חושב שכדאי לך ללמוד תפירה" מיותר לציין את תגובתי הרועמת ואת התגובה של אמי אני חושבת שזו הפעם היחידה בה כל כך כעסתי עליו . כיום לאחר שחלפו הרבה שנים ונצברו במגירה שלל תארים , תעודות הערכה וציונים לשבח שלפני כל פסח אני דואגת לאוורר אותם ורואה שאותיות הדפוס החלו לדהות במקביל לנוסחאות שמתחילות להשכח . ובוקר אחד בין כפית אקמולי לילד , .בין מחוג השעון המאיים שהשעה שמונה מתקרבת ובין הוראות אחרונות למטפלת נגשה אלי בתי ואמרה "אמא נקרע לי הכפתור בחולצה" ואני לקחתי חוט ומחט ובשתי ידי השמאליות שמיומנות מאוד בשליטה במחשב,פתרון תרגילים ושרטוט גרפים מסובכים ניסיתי להשחיל את החוט במחט וכל אלו לא עמדו לצידי ולא עזרו לי . נזכרתי במה שאמר לי אבי ובתגובתי הקשה מאוד בזמנו ופתאום לראשונה בחיי חשבתי שאולי אבא צדק .....
 
../images/Emo4.gif לא, לא חושבת שהוא צדק

כשהייתי ילדה
והורי היו מסתכלים על התעודות הטובות ועל "העתיד המבטיח" הצפוי אמי רצתה שאלמד רפואה , אני רציתי מתמטיקה או פיסיקה ואבי ישב בצד ושתק . שאלתי אותו: "אבא מה אתה חושב שכדאי לי ללמוד ?" אבי שהינו איש מתקדם ונאור אמר בשקט "אני חושב שכדאי לך ללמוד תפירה" מיותר לציין את תגובתי הרועמת ואת התגובה של אמי אני חושבת שזו הפעם היחידה בה כל כך כעסתי עליו . כיום לאחר שחלפו הרבה שנים ונצברו במגירה שלל תארים , תעודות הערכה וציונים לשבח שלפני כל פסח אני דואגת לאוורר אותם ורואה שאותיות הדפוס החלו לדהות במקביל לנוסחאות שמתחילות להשכח . ובוקר אחד בין כפית אקמולי לילד , .בין מחוג השעון המאיים שהשעה שמונה מתקרבת ובין הוראות אחרונות למטפלת נגשה אלי בתי ואמרה "אמא נקרע לי הכפתור בחולצה" ואני לקחתי חוט ומחט ובשתי ידי השמאליות שמיומנות מאוד בשליטה במחשב,פתרון תרגילים ושרטוט גרפים מסובכים ניסיתי להשחיל את החוט במחט וכל אלו לא עמדו לצידי ולא עזרו לי . נזכרתי במה שאמר לי אבי ובתגובתי הקשה מאוד בזמנו ופתאום לראשונה בחיי חשבתי שאולי אבא צדק .....
לא, לא חושבת שהוא צדק
כי איכשהו, לא נראה לי שהוא אמר את זה (ותקני אותי אם אני טועה...) בשל הכישורים שהראית בשיעורי מלאכה ואהבתך את התחום. לדעת לתפור כפתורים, להכין אוכל אכיל, להפוך כלים ובגדים ממלוכלכים לנקיים ושות' הנן פעולות שכדאי לדעת לבצע קודם כל למען עצמך, על מנת שלא תהיי תלויה בחסדיהם של אחרים כשיהיה לך צורך בדברים הללו שלעתים עונים על צרכים יומיומיים. זה לא אנאלוגי למקצוע ופרנסה לחיים, ומי שטוען שכן לא נתפס בעיני כמחזיק בגישה מתקדמת במיוחד. זה גם לא תלוי מגדר, בטח שלא ברמה של פעולות בסיסיות, ואם אמא במקרה ממש לא מסתדרת עם החוט והמחט לא יזיק בכלל אם אבא כן יסתדר עם זה (הבנים בכיתה שלי בטח היו טובים ממני בתפירה, מאחר וכל מאן דהו הוא בהכרח טוב ממני בתפירה, אפילו אם אין לו ידיים...). לעניין של כל השרשור הזה, אני מאוד מזדהה עם מה שענת אמרה. את צריכה לבחור במה שנראה לך הכי טוב ונכון, ואם אפשר תוך התעלמות מקסימלית ממה שאומרת הסביבה (בין אם זו אמא שאומרת שאת מבוזבזת ושיכולת להיות רופאה, ובין אם זה אבא שאומר שחבל שאת לא עקרת בית טובה יותר). מה שלי נראה, וכמובן ייתכן שאני טועה ובמקרה זה יש להתעלם מדבריי/לתקן אותי, שכן כואב וצורם לך שהקריירה שלך נפגעת ככה. גם אצל מהנדסים שמתפקדים כחמורי הייטק וחוזרים הבייתה רק אחרי שהילדים כבר ישנים התעודות נצברות במגירה והכיתוב דוהה (או שהן תלויות על הקיר, אבל זה לא הופך אותן ליותר בעלות ערך), וכן, גם הם לא זוכרים ההההכל מלימודיהם האקדמים מבין מה שלא רלוונטי לעיסוקם השוטף. זה קורה לכולם, לא כולם טורחים להקדיש לכך יותר מדי מחשבה ורגש, ואם את כן אז כנראה שבאיזהשהו מקום את חשה חוסר מיצוי וזה מפריע לך. אולי כדאי לך כן לשקול שנית את סידור חלוקת הזמן. הערה אישית: לי אישית נראה סיוטי לעבוד במשרד מצאת החמה עד צאת הנשמה, גם מבלי שיהיו ילדים בבית...
 

Kalla

New member
../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif כל מילה זהב!

לא, לא חושבת שהוא צדק
כי איכשהו, לא נראה לי שהוא אמר את זה (ותקני אותי אם אני טועה...) בשל הכישורים שהראית בשיעורי מלאכה ואהבתך את התחום. לדעת לתפור כפתורים, להכין אוכל אכיל, להפוך כלים ובגדים ממלוכלכים לנקיים ושות' הנן פעולות שכדאי לדעת לבצע קודם כל למען עצמך, על מנת שלא תהיי תלויה בחסדיהם של אחרים כשיהיה לך צורך בדברים הללו שלעתים עונים על צרכים יומיומיים. זה לא אנאלוגי למקצוע ופרנסה לחיים, ומי שטוען שכן לא נתפס בעיני כמחזיק בגישה מתקדמת במיוחד. זה גם לא תלוי מגדר, בטח שלא ברמה של פעולות בסיסיות, ואם אמא במקרה ממש לא מסתדרת עם החוט והמחט לא יזיק בכלל אם אבא כן יסתדר עם זה (הבנים בכיתה שלי בטח היו טובים ממני בתפירה, מאחר וכל מאן דהו הוא בהכרח טוב ממני בתפירה, אפילו אם אין לו ידיים...). לעניין של כל השרשור הזה, אני מאוד מזדהה עם מה שענת אמרה. את צריכה לבחור במה שנראה לך הכי טוב ונכון, ואם אפשר תוך התעלמות מקסימלית ממה שאומרת הסביבה (בין אם זו אמא שאומרת שאת מבוזבזת ושיכולת להיות רופאה, ובין אם זה אבא שאומר שחבל שאת לא עקרת בית טובה יותר). מה שלי נראה, וכמובן ייתכן שאני טועה ובמקרה זה יש להתעלם מדבריי/לתקן אותי, שכן כואב וצורם לך שהקריירה שלך נפגעת ככה. גם אצל מהנדסים שמתפקדים כחמורי הייטק וחוזרים הבייתה רק אחרי שהילדים כבר ישנים התעודות נצברות במגירה והכיתוב דוהה (או שהן תלויות על הקיר, אבל זה לא הופך אותן ליותר בעלות ערך), וכן, גם הם לא זוכרים ההההכל מלימודיהם האקדמים מבין מה שלא רלוונטי לעיסוקם השוטף. זה קורה לכולם, לא כולם טורחים להקדיש לכך יותר מדי מחשבה ורגש, ואם את כן אז כנראה שבאיזהשהו מקום את חשה חוסר מיצוי וזה מפריע לך. אולי כדאי לך כן לשקול שנית את סידור חלוקת הזמן. הערה אישית: לי אישית נראה סיוטי לעבוד במשרד מצאת החמה עד צאת הנשמה, גם מבלי שיהיו ילדים בבית...
כל מילה זהב!
 
התרשמתי מאוד

לא, לא חושבת שהוא צדק
כי איכשהו, לא נראה לי שהוא אמר את זה (ותקני אותי אם אני טועה...) בשל הכישורים שהראית בשיעורי מלאכה ואהבתך את התחום. לדעת לתפור כפתורים, להכין אוכל אכיל, להפוך כלים ובגדים ממלוכלכים לנקיים ושות' הנן פעולות שכדאי לדעת לבצע קודם כל למען עצמך, על מנת שלא תהיי תלויה בחסדיהם של אחרים כשיהיה לך צורך בדברים הללו שלעתים עונים על צרכים יומיומיים. זה לא אנאלוגי למקצוע ופרנסה לחיים, ומי שטוען שכן לא נתפס בעיני כמחזיק בגישה מתקדמת במיוחד. זה גם לא תלוי מגדר, בטח שלא ברמה של פעולות בסיסיות, ואם אמא במקרה ממש לא מסתדרת עם החוט והמחט לא יזיק בכלל אם אבא כן יסתדר עם זה (הבנים בכיתה שלי בטח היו טובים ממני בתפירה, מאחר וכל מאן דהו הוא בהכרח טוב ממני בתפירה, אפילו אם אין לו ידיים...). לעניין של כל השרשור הזה, אני מאוד מזדהה עם מה שענת אמרה. את צריכה לבחור במה שנראה לך הכי טוב ונכון, ואם אפשר תוך התעלמות מקסימלית ממה שאומרת הסביבה (בין אם זו אמא שאומרת שאת מבוזבזת ושיכולת להיות רופאה, ובין אם זה אבא שאומר שחבל שאת לא עקרת בית טובה יותר). מה שלי נראה, וכמובן ייתכן שאני טועה ובמקרה זה יש להתעלם מדבריי/לתקן אותי, שכן כואב וצורם לך שהקריירה שלך נפגעת ככה. גם אצל מהנדסים שמתפקדים כחמורי הייטק וחוזרים הבייתה רק אחרי שהילדים כבר ישנים התעודות נצברות במגירה והכיתוב דוהה (או שהן תלויות על הקיר, אבל זה לא הופך אותן ליותר בעלות ערך), וכן, גם הם לא זוכרים ההההכל מלימודיהם האקדמים מבין מה שלא רלוונטי לעיסוקם השוטף. זה קורה לכולם, לא כולם טורחים להקדיש לכך יותר מדי מחשבה ורגש, ואם את כן אז כנראה שבאיזהשהו מקום את חשה חוסר מיצוי וזה מפריע לך. אולי כדאי לך כן לשקול שנית את סידור חלוקת הזמן. הערה אישית: לי אישית נראה סיוטי לעבוד במשרד מצאת החמה עד צאת הנשמה, גם מבלי שיהיו ילדים בבית...
התרשמתי מאוד
מעומק המחשבה בתשובתך ומיכולת הניתוח הגבוה (זאת לא הפעם הראשונה ) . מודה לך
 

aviviel

New member
כשאני הייתי ילדה, אמא שלי עבדה כל

יש הטוענים ההיפך
יש הרבה שטוענים שהמצב כפי שהוא כיום מחייב נוכחות הורה לצד הילדים . אני רואה מסביבי המון ילדים להורים העובדים משרות מלאות מסתובבים אחר הצהרים בחוסר מעש או הרבה ילדים שנשארים לבד בבית ומתנהלים כרצונם . אי אפשר להוכיח מה עדיף אבל לי נראה שילדים צריכים נוכחות מבוגר , למרות שנראה שאפשר לסמוך עליהם הם צריכים לדעת שיש מי שרואה ובודק מה הם עושים . כאשר בחרתי מה ללמוד ובמה לעסוק השיקולים היו שונים מעכשיו , לרגע לא חשבתי שארצה להשאר עם הילדים בבית זה נראה לי כל כך פחות וחסר ערך . אבל המציאות משתנה וכך גם סדרי העדפויות .
כשאני הייתי ילדה, אמא שלי עבדה כל
יום עד ארבע אחר הצהריים. ואבא שלי היה יוצא בשש בבוקר וחוזר בתשע בערב. אמא שלי החזיקה (לחלוטין לבד) את הבית ולא הייתה לה עזרה פיזית משום סוג (למעט המשכורת הנוספת שהכניס אבא שלי למשק הבית). הבייביסיטר שלנו הייתה הטלויזיה ומגיל שבע חזרתי לבית ריק, חיממתי לעצמי אוכל והעסקתי את העצמי עד שאמא חזרה. כשרציתי ללכת לחוגים - נרשמתי בעצמי. כשרציתי ללכת לחברים, השארתי פתק. בערב, בסופי שבוע וחופשות היינו מבלים יחד כמשפחה. ובכל זאת, לא יצאתי פושעת, נרקומנית, חסרת ערכים או פגועה מנטלית, קוגניטיבית או רגשית. איך זה קרה? כנראה שבכל זאת אפשר לעשות את זה בלי להיות שם כל רגע וכל דקה. יותר מזה, אני חושבת שהעצמאות שהייתה לי כילדה הפכה אותי לאדם מאוד חזק ולא תלוי סביבה. אני יודעת לסמוך על עצמי ולהתייעץ ולהעזר באחרים מבלי לאבד את עצמי בתוך זה. אני יודעת שתמיד יש לי לאן ללכת ואל מי לפנות ובכל זאת - מעדיפה לעשות את הדברים בעצמי, לבחור את הבחירות שלי וכולי. כמו שחשוב להיות שם בשביל הילדים, ככה חשוב לדעת לשחרר אותם ולתת להם לפעול בכוחות עצמם. אמא יכולה להיות אמא מצויינת ולתת חינוך נפלא, גם אם היא רואה את הילדים שלה רק בסוף היום ובסוף השבוע. הדבר החשוב הוא להשקיע את תשומת הלב והזמן בילדים, כשכן נמצאים איתם. סייג: כמובן שיש גבול, וכמובן שיש הורה אחד שצריך לוותר יותר, ולהיות יותר בבית. ילד ששני ההורים שלו עובדים של יום עד שמונה יסבול מבדידות ומחוסר הכוונה, אבל אם אמא נמצאת בבית כל יום החל מהשעה ארבע, אני חושבת שזה מספיק כדי לשוחח על מה שהיה היום בבית הספר, ליצור קשר איכותי ודו כיווני עם הילד ולמלא את התפקיד ההורי בצורה "טובה מספיק" כמו שקוראים לזה בפסיכולוגיה. אין הורות מושלמת, יש רק הורות "טובה מספיק" ואני חושבת שאפשר להגשים את עצמך בלי לפגוע בהורות, ויותר מזה, ויתור על עצמך הוא הוא פיגעה בהורות. לא מגיעה לילדים שלך אמא מאושרת וחזקה ולא אמא שמרגישה נחותה, פגועה, חסרת עצמאות וכבולה למשפחה?
 
לאביבית שלום

כשאני הייתי ילדה, אמא שלי עבדה כל
יום עד ארבע אחר הצהריים. ואבא שלי היה יוצא בשש בבוקר וחוזר בתשע בערב. אמא שלי החזיקה (לחלוטין לבד) את הבית ולא הייתה לה עזרה פיזית משום סוג (למעט המשכורת הנוספת שהכניס אבא שלי למשק הבית). הבייביסיטר שלנו הייתה הטלויזיה ומגיל שבע חזרתי לבית ריק, חיממתי לעצמי אוכל והעסקתי את העצמי עד שאמא חזרה. כשרציתי ללכת לחוגים - נרשמתי בעצמי. כשרציתי ללכת לחברים, השארתי פתק. בערב, בסופי שבוע וחופשות היינו מבלים יחד כמשפחה. ובכל זאת, לא יצאתי פושעת, נרקומנית, חסרת ערכים או פגועה מנטלית, קוגניטיבית או רגשית. איך זה קרה? כנראה שבכל זאת אפשר לעשות את זה בלי להיות שם כל רגע וכל דקה. יותר מזה, אני חושבת שהעצמאות שהייתה לי כילדה הפכה אותי לאדם מאוד חזק ולא תלוי סביבה. אני יודעת לסמוך על עצמי ולהתייעץ ולהעזר באחרים מבלי לאבד את עצמי בתוך זה. אני יודעת שתמיד יש לי לאן ללכת ואל מי לפנות ובכל זאת - מעדיפה לעשות את הדברים בעצמי, לבחור את הבחירות שלי וכולי. כמו שחשוב להיות שם בשביל הילדים, ככה חשוב לדעת לשחרר אותם ולתת להם לפעול בכוחות עצמם. אמא יכולה להיות אמא מצויינת ולתת חינוך נפלא, גם אם היא רואה את הילדים שלה רק בסוף היום ובסוף השבוע. הדבר החשוב הוא להשקיע את תשומת הלב והזמן בילדים, כשכן נמצאים איתם. סייג: כמובן שיש גבול, וכמובן שיש הורה אחד שצריך לוותר יותר, ולהיות יותר בבית. ילד ששני ההורים שלו עובדים של יום עד שמונה יסבול מבדידות ומחוסר הכוונה, אבל אם אמא נמצאת בבית כל יום החל מהשעה ארבע, אני חושבת שזה מספיק כדי לשוחח על מה שהיה היום בבית הספר, ליצור קשר איכותי ודו כיווני עם הילד ולמלא את התפקיד ההורי בצורה "טובה מספיק" כמו שקוראים לזה בפסיכולוגיה. אין הורות מושלמת, יש רק הורות "טובה מספיק" ואני חושבת שאפשר להגשים את עצמך בלי לפגוע בהורות, ויותר מזה, ויתור על עצמך הוא הוא פיגעה בהורות. לא מגיעה לילדים שלך אמא מאושרת וחזקה ולא אמא שמרגישה נחותה, פגועה, חסרת עצמאות וכבולה למשפחה?
לאביבית שלום
וברוכה הבאה לפורום . קראתי את דברייך עם חלקם אני מסכימה ועל מה שלא כל כך בחרתי להגיב. ראשית כידוע אין פה אין פה תשובה אחת ברורה . אז מה שאני כותבת נכון כמובן לגבי ובמקרה שלי. במצבים בהם אני חוזרת הביתה בשעה ארבע אני מוצאת לפני בית לא מסודר, ארוחת בוקר בכיור, מיטות לא מסודרות (שיכולות להוציא אותי מדעתי) . ילדים שאכלו ארוחת צהרים לא מלאה שרובה חטיפים וקינוחים וכולם פה אחד אומרים "אמא" משוועים לתשומת לב . עדיין לא סיימו להכין שעורים או אפילו לא התחילו , השעון מראה שחוג זה או אחר מתקרב , אני לא מספיקה להחליף בגדים , לא מספיקה לעכל את חווית היום בעבודה , ראשי מלא במשימות שלא הספקתי , ובכל מה שעבר במשך היום וקשה לי מאוד להעניק "זמן איכות" יותר חשוב להכין ארוחת צהרים או ארוחת ערב , לכבס בגדים,לקפל לבצע את כל מה שאני חייבת ולא את מה שאני רוצה או שתכננתי. לעומת זאת כאשר אני חוזרת הביתה בשעה 12:00 אני מספיקה לנוח, לסדר את הבית להכין ארוחת צהרים ואני יכולה לקבל את הילדים בסבלנות , לשמוע איך עבר היום ולהתעניין באמת ולא רק בגלל שאני חייבת . ידוע שיום עבודה המסתיים בשעה 12:00 אינו ממצא מבחינת העבודה ודרישותיה ומבחינת אפשרויות הקידום הקיימות שחצי משרה מגבילה אותם ביותר. אם בילדותך נשארת לבד עד השעה ארבע אחר הצהרים , ואת חושבת שזה לא פגע בך אז כנראה שאת או שאמא שלך באמת מאוד מיוחדות והצלחתן למלא את החסר בדרך שלא פגעה בך אז כל הכבוד . בילדותי בימים הבודדים בהם נשארתי לבד זכורה לי המתנה אין סופית (לילד בכיתה ב' הזמן עובר הרבה יותר לאט) , לפעמים פחדתי , היה מאוד לא נעים לאכול לבד ויותר קל ופשוט לפתוח חבילת בייגלה וכאשר היה לי יום קשה ולא היה לי למי לספר באותו הרגע זה היה ממש נורא . שכנה שלנו היתה נשארת לבד והייתי רואה אותה יושבת במרפסת ובוכה עד שאמא שלה היתה מגיעה מהעבודה . אני חושבת שעצמאות הילדים היא חשובה אבל לא בכל מחיר ויש מקרים (אני בטוחה שלא במקרה שלך) שאפילו מדובר בהזנחה . חברתי שהיא אשת קריירה מוצלחת יוצאת בכל יום בבוקר לפני שהילדים קמים ובנה הבכור שהוא בן שתיים עשרה צריך להלביש ולהכין ארוחת בוקר לאחיו ולקחת אותם לגן . לדעתי ניתן להשיג עצמאות גם כאשר האמא בבית אם היא שמה לב לכך ולא עושה לילדיה הכל . הילדים שלי , למרות שאני בבית . עוזרים לי בעבודות הבית עוזרים אחד לשני ולכל אחד יש את התחומים שהוא אחראי עליו . אז חינוך לעצמאות לא מושג רק על ידי השארת הילדים לבד . וכמובן שבימנו אנו הכל יותר קשה ויותר מסובך . אני בכיתה א' הייתי חוזרת הביתה לבד וחוצה כביש לבד ולא היתה לאף אחד שום בעיה עם זה . היום אני חושבת שזה אפילו מסוכן שילדה בת שבע תחזור לבד הביתה, תפתח את הדלת בעצמה , תכנס לבית ריק ותצטרך לבלות בו שלוש שעות לפחות לבד . אני יודעת שהרבה יסכימו עם דברי והרבה גם יגידו ההפך אבל כרגיל כל אחד צריך לעשות מה שהוא חושב ומרגיש .
 

aviviel

New member
מסכימה, ובמיוחד עם המשפט האחרון

לאביבית שלום
וברוכה הבאה לפורום . קראתי את דברייך עם חלקם אני מסכימה ועל מה שלא כל כך בחרתי להגיב. ראשית כידוע אין פה אין פה תשובה אחת ברורה . אז מה שאני כותבת נכון כמובן לגבי ובמקרה שלי. במצבים בהם אני חוזרת הביתה בשעה ארבע אני מוצאת לפני בית לא מסודר, ארוחת בוקר בכיור, מיטות לא מסודרות (שיכולות להוציא אותי מדעתי) . ילדים שאכלו ארוחת צהרים לא מלאה שרובה חטיפים וקינוחים וכולם פה אחד אומרים "אמא" משוועים לתשומת לב . עדיין לא סיימו להכין שעורים או אפילו לא התחילו , השעון מראה שחוג זה או אחר מתקרב , אני לא מספיקה להחליף בגדים , לא מספיקה לעכל את חווית היום בעבודה , ראשי מלא במשימות שלא הספקתי , ובכל מה שעבר במשך היום וקשה לי מאוד להעניק "זמן איכות" יותר חשוב להכין ארוחת צהרים או ארוחת ערב , לכבס בגדים,לקפל לבצע את כל מה שאני חייבת ולא את מה שאני רוצה או שתכננתי. לעומת זאת כאשר אני חוזרת הביתה בשעה 12:00 אני מספיקה לנוח, לסדר את הבית להכין ארוחת צהרים ואני יכולה לקבל את הילדים בסבלנות , לשמוע איך עבר היום ולהתעניין באמת ולא רק בגלל שאני חייבת . ידוע שיום עבודה המסתיים בשעה 12:00 אינו ממצא מבחינת העבודה ודרישותיה ומבחינת אפשרויות הקידום הקיימות שחצי משרה מגבילה אותם ביותר. אם בילדותך נשארת לבד עד השעה ארבע אחר הצהרים , ואת חושבת שזה לא פגע בך אז כנראה שאת או שאמא שלך באמת מאוד מיוחדות והצלחתן למלא את החסר בדרך שלא פגעה בך אז כל הכבוד . בילדותי בימים הבודדים בהם נשארתי לבד זכורה לי המתנה אין סופית (לילד בכיתה ב' הזמן עובר הרבה יותר לאט) , לפעמים פחדתי , היה מאוד לא נעים לאכול לבד ויותר קל ופשוט לפתוח חבילת בייגלה וכאשר היה לי יום קשה ולא היה לי למי לספר באותו הרגע זה היה ממש נורא . שכנה שלנו היתה נשארת לבד והייתי רואה אותה יושבת במרפסת ובוכה עד שאמא שלה היתה מגיעה מהעבודה . אני חושבת שעצמאות הילדים היא חשובה אבל לא בכל מחיר ויש מקרים (אני בטוחה שלא במקרה שלך) שאפילו מדובר בהזנחה . חברתי שהיא אשת קריירה מוצלחת יוצאת בכל יום בבוקר לפני שהילדים קמים ובנה הבכור שהוא בן שתיים עשרה צריך להלביש ולהכין ארוחת בוקר לאחיו ולקחת אותם לגן . לדעתי ניתן להשיג עצמאות גם כאשר האמא בבית אם היא שמה לב לכך ולא עושה לילדיה הכל . הילדים שלי , למרות שאני בבית . עוזרים לי בעבודות הבית עוזרים אחד לשני ולכל אחד יש את התחומים שהוא אחראי עליו . אז חינוך לעצמאות לא מושג רק על ידי השארת הילדים לבד . וכמובן שבימנו אנו הכל יותר קשה ויותר מסובך . אני בכיתה א' הייתי חוזרת הביתה לבד וחוצה כביש לבד ולא היתה לאף אחד שום בעיה עם זה . היום אני חושבת שזה אפילו מסוכן שילדה בת שבע תחזור לבד הביתה, תפתח את הדלת בעצמה , תכנס לבית ריק ותצטרך לבלות בו שלוש שעות לפחות לבד . אני יודעת שהרבה יסכימו עם דברי והרבה גם יגידו ההפך אבל כרגיל כל אחד צריך לעשות מה שהוא חושב ומרגיש .
מסכימה, ובמיוחד עם המשפט האחרון
זה המפתח, משום שכל פעולה שאינה נעשית מבחירה ומתוך קבלה והשלמה, גורמת לאי נוחות.
 
../images/Emo45.gif

מסכימה, ובמיוחד עם המשפט האחרון
זה המפתח, משום שכל פעולה שאינה נעשית מבחירה ומתוך קבלה והשלמה, גורמת לאי נוחות.

חשוב לי לציין - הדוגמא שלי בהחלט לא זהה לזו של אביבית. אימי הייתה אחות כשהייתי קטנה, וכדי להיות כמה שיותר בבית היא עבדה הרבה משמרות לילה, ואחר הצהריים ישנה. אז אני ואחי הגדול היינו צריכים להיות בשקט - לא להעיר את אימא - להספיק להכין שיעורי בית (לרוב היא בדקה שהכנו), וכשהייתה מתעוררת היה לנו מספיק זמן איכות יחד. אני אדם מבולגן מטבעי, אבל אחי מסודר הרבה יותר. כשהיינו קטנים, כאקט חינוכי, היה לנו חדר משותף. הוא לא היה מבולגן לרוב, וכשהיה, אחי היה מכריח אותי לסדר יחד איתו. (כיום, אגב, החדר שלו מסודר, ושלי נראה כמו אחרי מהפיכה, באופן תמידי). אוכל - אימא הייתה משאירה במקרר בישולים והיינו מחממים. אני, אחי הבכור ואחותי הקטנה, שלושתנו מאוד קשורים להורים, אבל עדיין עצמאיים. הקשר עם ההורים מצויין, ואין לאף אחד מאיתנו תחושת קיפוח (טוב, לי תמיד יש, כי אני הסנדוויצ'ית
). התיאור הדרמטי שנתנה מורטון כלל לא מתאים לבית שלי. כלים בכיור - נכון, מהסיבה הפשוטה שכותבת שורות אלו נוטה להתחמק בקביעות משטיפת הכלים. אוכל, אני מכינה לאחותי לפני שהיא חוזרת מבית הספר. תשומת לב - באמת שיש מספיק. אפשר להסתדר, פשוט צריך להיות מספיק 'בטוחים' בעצמכם, אחרת תשדרו לילדים חוסר ביטחון, והם מספיק רגישים להבין זאת.
 
אני סמכימה איתך

אמהות עובדות
רציתי לשתף אתכם בויכוח נצחי ביני לבין בן זוגי אני טוענת שאמא צריכה להשאר רוב הזמן בבית והטיפול בילדים הוא משרה מלאה. בן זוגי טוען שלאמא צריכים להיות עיסוקים משלה כך שאין קשר בין נוכחות מלאה של האם בבית לבין ילדים מוצלחים . כמובן לכל אחד יש הרבה דוגמאות לבסס את טענותיו . למרות שבפועל שנינו עובדים אני מבחינתי ויתרתי הרבה על התפתחותי המקצועית בגלל שתמיד רציתי להיות ליד הילדים להשפיע ולא לפספס כלום השכלתי :תואר שני במקצוע קשה ומבוקש אבל ההתעסקות במקצוע זה מחייבת הרבה שעות מחוץ לבית וכמובן אני לא מוכנה לכך בפועל : אני עובדת מעט שעות רק כדי להרגיש שאני עובדת וכמובן לא מתפתחת מבחינה מקצועית עם כל ילד שנולד נשארתי יותר משנה בבית ועד היום אני מרגישה שככול שהילדים גדלים הם זקוקים לי יותר .אני מרגישה שאני מאוד תורמת להתפתחותם אבל בהסתכלות קדימה הם יגדלו ואני בגיל מבוגר יותר אצטרך להתחיל הכל מהתחלה יש לציין שהשקעתי שנים ארוכות בלימודים ובעבודה בבניית הקריירה שלי שלדעתי הולכת ודועכת מיום ליום מה דעתכן ומה אתם עושות על מנת לשמור על איזון בין ההתפתחות שלכן לבין ההשקעה והטיפול בילדים ? אשמח לשמוע תגובות
אני סמכימה איתך
שנוכחות אחד ההורים בבית עם הילדים היא דרך מאוד נכונה לגידולם וחינוכם. עד לא מכבר (שנתיים) גם אני, למרות מקצועי, עבדתי, אם בכלל, בחצי משרה, ושהיתי עם ילדי כמידת האפשר. כעת מדלית ברירה, אני עובדת במשרה מלאה. איני רואה בכך נזק לילדי ברמה הרגשית, אבל אני רואה בכך נזק עבורי ברמה זו. אולם כאשר אין ברירה אז יותר קל. אבל לא רק אני משלמת בקידומי המקצועי בתחום. גם בעלי משלם על כך. הוא יוצא קבוע מוקדם מהעבודה, ולא מקודם רק משום לטענתו הוא עובד לפרנסת ילדיו, ולא כדי לא לראות אותם. והוא מגיע הביתה בערך ב6 בערב כל יום, שזה די נורמלי.
 
כמו תמיד - אין תשובה אחת

אמהות עובדות
רציתי לשתף אתכם בויכוח נצחי ביני לבין בן זוגי אני טוענת שאמא צריכה להשאר רוב הזמן בבית והטיפול בילדים הוא משרה מלאה. בן זוגי טוען שלאמא צריכים להיות עיסוקים משלה כך שאין קשר בין נוכחות מלאה של האם בבית לבין ילדים מוצלחים . כמובן לכל אחד יש הרבה דוגמאות לבסס את טענותיו . למרות שבפועל שנינו עובדים אני מבחינתי ויתרתי הרבה על התפתחותי המקצועית בגלל שתמיד רציתי להיות ליד הילדים להשפיע ולא לפספס כלום השכלתי :תואר שני במקצוע קשה ומבוקש אבל ההתעסקות במקצוע זה מחייבת הרבה שעות מחוץ לבית וכמובן אני לא מוכנה לכך בפועל : אני עובדת מעט שעות רק כדי להרגיש שאני עובדת וכמובן לא מתפתחת מבחינה מקצועית עם כל ילד שנולד נשארתי יותר משנה בבית ועד היום אני מרגישה שככול שהילדים גדלים הם זקוקים לי יותר .אני מרגישה שאני מאוד תורמת להתפתחותם אבל בהסתכלות קדימה הם יגדלו ואני בגיל מבוגר יותר אצטרך להתחיל הכל מהתחלה יש לציין שהשקעתי שנים ארוכות בלימודים ובעבודה בבניית הקריירה שלי שלדעתי הולכת ודועכת מיום ליום מה דעתכן ומה אתם עושות על מנת לשמור על איזון בין ההתפתחות שלכן לבין ההשקעה והטיפול בילדים ? אשמח לשמוע תגובות
כמו תמיד - אין תשובה אחת
גם במקצוע שלי רוב המשרות הן בשעות עבודה ארוכות ומפרכות. למזלי הרב מצאתי משרד שבו אני עובדת עד השעה שלוש בצהרים. אמנם, פעמים רבות אני נאלצת לקחת עבודה הביתה, ולשבת בלילות אחרי שהילדים נרדמים, וגם בסופ"ש. בנוסף, שילמתי מחיר קריירה כבד בבחירה שלי - גם בשכר וגם בקידום. נכון לעכשיו אני מאמינה שהאיזון שאני עושה הוא המתאים לי ביותר משתי סיבות: ראשית, אני לא טיפוס ביתי. לכן, גם אם אכריח את עצמי להישאר בבית "בשביל הילדים" אני אהיה מאד לא מאושרת וזה ישליך על כל התנהלות הבית והמשפחה. אני לא מבשלת, ובעלת בית גרועה ביותר. שנית, אני נעזרת המון באמא שלי, שמטפלת בילדים אחרי בית הספר ועד שאני חוזרת (סביב ארבע) - ולוקחת חלק פעיל ובלתי נפרד בחיים שלנו. אמנם, זה יתרון שברוב המשפחות לא קיים, אבל זה מה שאיפשר לי מלכתחילה ללכת ללמוד ולעסוק בתחום תובעני. לדעתי, האיזון הוא מאד אישי ופרטי ושונה מאחת לשניה. אני לא רואה את עצמי נשארת בבית ולא עובדת, ולכן מבחינתי לא היתה כלל אפשרות כזו. ההתפשרות שלי מתאימה לי ואני לא מצפה להפוך אותה לכלל אפילו לי - היא מתאימה לי היום. אם בעתיד תשתנה העדפתי - אשנה את סדר היום שלי בהתאם. בשוליים - פעם אילנה דיין הכינה תכנית על אמהות וקריירה. לא מצאתי את עצמי שם כי לא היה "אמצע". לא היה איזון יומיומי בין מסיבה בכתה או טיול למכון ויצמן, לבין הצורך לעבוד בדיוק באותו יום. איזון כזה אני עושה כל יום וכל שעה. ולכן אני מרגישה שאין תשובה ברורה, אלא התמודדות נקודתית עם כל בחירה במועדה.
 

apk

New member
דעתי מאוד פשוטה

אמהות עובדות
רציתי לשתף אתכם בויכוח נצחי ביני לבין בן זוגי אני טוענת שאמא צריכה להשאר רוב הזמן בבית והטיפול בילדים הוא משרה מלאה. בן זוגי טוען שלאמא צריכים להיות עיסוקים משלה כך שאין קשר בין נוכחות מלאה של האם בבית לבין ילדים מוצלחים . כמובן לכל אחד יש הרבה דוגמאות לבסס את טענותיו . למרות שבפועל שנינו עובדים אני מבחינתי ויתרתי הרבה על התפתחותי המקצועית בגלל שתמיד רציתי להיות ליד הילדים להשפיע ולא לפספס כלום השכלתי :תואר שני במקצוע קשה ומבוקש אבל ההתעסקות במקצוע זה מחייבת הרבה שעות מחוץ לבית וכמובן אני לא מוכנה לכך בפועל : אני עובדת מעט שעות רק כדי להרגיש שאני עובדת וכמובן לא מתפתחת מבחינה מקצועית עם כל ילד שנולד נשארתי יותר משנה בבית ועד היום אני מרגישה שככול שהילדים גדלים הם זקוקים לי יותר .אני מרגישה שאני מאוד תורמת להתפתחותם אבל בהסתכלות קדימה הם יגדלו ואני בגיל מבוגר יותר אצטרך להתחיל הכל מהתחלה יש לציין שהשקעתי שנים ארוכות בלימודים ובעבודה בבניית הקריירה שלי שלדעתי הולכת ודועכת מיום ליום מה דעתכן ומה אתם עושות על מנת לשמור על איזון בין ההתפתחות שלכן לבין ההשקעה והטיפול בילדים ? אשמח לשמוע תגובות
דעתי מאוד פשוטה
אשה מאושרת ושלמה עם עצמה היא אמא טובה יותר. מכאן שאם את שלמה עם מה שאת עושה אז זה מה שאת צריכה לעשות
 
../images/Emo45.gif מאוד מסכימה עם זה

דעתי מאוד פשוטה
אשה מאושרת ושלמה עם עצמה היא אמא טובה יותר. מכאן שאם את שלמה עם מה שאת עושה אז זה מה שאת צריכה לעשות
מאוד מסכימה עם זה
(אגב, קיבלתי את המסר, ואני אגיב באריכות מחר או מחרתיים. פשוט אני לא רוצה לעשות את זה מבלי להקדיש מחשבה תחילה
)
 

bhs

New member
מבינה

אמהות עובדות
רציתי לשתף אתכם בויכוח נצחי ביני לבין בן זוגי אני טוענת שאמא צריכה להשאר רוב הזמן בבית והטיפול בילדים הוא משרה מלאה. בן זוגי טוען שלאמא צריכים להיות עיסוקים משלה כך שאין קשר בין נוכחות מלאה של האם בבית לבין ילדים מוצלחים . כמובן לכל אחד יש הרבה דוגמאות לבסס את טענותיו . למרות שבפועל שנינו עובדים אני מבחינתי ויתרתי הרבה על התפתחותי המקצועית בגלל שתמיד רציתי להיות ליד הילדים להשפיע ולא לפספס כלום השכלתי :תואר שני במקצוע קשה ומבוקש אבל ההתעסקות במקצוע זה מחייבת הרבה שעות מחוץ לבית וכמובן אני לא מוכנה לכך בפועל : אני עובדת מעט שעות רק כדי להרגיש שאני עובדת וכמובן לא מתפתחת מבחינה מקצועית עם כל ילד שנולד נשארתי יותר משנה בבית ועד היום אני מרגישה שככול שהילדים גדלים הם זקוקים לי יותר .אני מרגישה שאני מאוד תורמת להתפתחותם אבל בהסתכלות קדימה הם יגדלו ואני בגיל מבוגר יותר אצטרך להתחיל הכל מהתחלה יש לציין שהשקעתי שנים ארוכות בלימודים ובעבודה בבניית הקריירה שלי שלדעתי הולכת ודועכת מיום ליום מה דעתכן ומה אתם עושות על מנת לשמור על איזון בין ההתפתחות שלכן לבין ההשקעה והטיפול בילדים ? אשמח לשמוע תגובות
מבינה
בפרוש מזדהה עם המחיר בקריירה שאת משלמת. בעלי טוען שהוא לא יכול לעשות יותר מאשר לבוא כל יום ב20:00 ויום אחד בשבוע ב17:00. כל העומס עליי והמחיר הוא קריירה. בד"כ נשים שיש להן שיתוף מהבעל או סבתא או מוכנות להשאיר ילדים עם מטפלת לא יבינו את המחיר. כל יום תצטרכי למצוא את האיזון מחדש וזה לא פשוט או לא אפשרי.
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה