אמא

[קינגית7]

שלום תותי

אם רק היה אפשר... אבל צריך לחיות עם החוסר הזה. אם אנחנו לא היינו חיות עם החוסר הזה, ההגיון מכתיב שאמא שלנו הייתה חיה עם החוסר הזה בנו (אם היינו מתות לפניה), אז כנראה עדיף שהעולם יפעל כמו שהוא פועל, בלי להבחין. כן, אני צועקת בעצמי שזה לא הוגן ולמה זה צריך לקרות כשהן כל כך צעירות ואנחנו גם צעירות... וגם, שאני הייתי מעדיפה למות במקומה - אבל היא בטוח שלא הייתה מעדיפה את זה.

 

[tuti0606]

אמא

תודה. נכון כמה שאת צודקת אני לא מוכנה לקבל את מר גורלי אומנם טוב לי עם בנותיי אבל רוצה שחיי היו נראים טחרת. כל החיים שלי "נדפקו" בגלל שהיא עזבה אותי בפתאומיות. אבל כמו שאמרת נשמור על הטו טוב

 

[סְקָאלִי]

יש מפגש ב-22.3, עקבי אחר הפרטים

בפורום. ב-15.3 חייכנית תפתח הודעת תזכורת עם הפרטים הרלוונטיים. את ההזמנה אם תרצי לקבל - תקבלי לתיבת המסרים שלך. האם את יודעת איך להכנס אליה?

 

[tuti0606]

|קינגית שלום|

כל מה שכתבת נכון, אבל את יודעת שזה קצת מנחם. במיוחד שהיית כל הזמן לבד מגיל 17.בנותיי אתי (שנקראת ע"ש אימי) וליבי לא זכו לסבתא והן כל הזמן היו אומרות לי כמה שהן מקנאות שיש לילדים אחרים סבא וסבתא. אפילו שאבי חי ליבי אומרת לי "אפילו שוקולד הוא לא נתן לי" אומנם זה חוזר כבומרנג והן ממש לא בקשר איתו. יכול להיות שזה "קצת" בגללי אבל באמת לא מגיעה לו התייחסות במיוחד שאני הבכורה וראיתי איך מתנהלים חייה של אימי.ולכן קשה לי להפסיק לפעמים "לצעוק" למה זה מגיע לה ולמה זה מגיע לנו אבל אני מתנחמת בשתי בנותיי שממלאות לי קצת את החסר. תודה

 

[tuti0606]

אמא

אני בת 60 ואמי נפטרה לפני 43 שנה כשהיתה בת 39. נותרנו אחותי בת 13 אחי בן שנה וקצת ואני בת 17.אבי בחיים אבל אף פעם לא היה בסביבה כדי לעזור (הוא נשוי)עד היום הפצע לא היגליד בליבי ואני סוחבת את זה בכל אירוע, שמחה או יום הולדת כשהיא לא ברקע. אני לא משתפת אף אחד ברגשות שלי אלא באופן שיטחי. אני אם לשתי בנות נהדרות ונפלאות שאני משקיעה בהן את החסך שיש לי. קשה קשה לי ביום יום , אין לי עם מי לדבר ולשתף בכל מה שאני עוברת בחיי.אמי עברה את השואה וגם בישראל לא היה לה הכי טוב (עם אבי) והיא נפטרה כל כך צעירה שאפילו לא זכתה לראות אותי תחת החופה. בתי הגדולה רשמה אותי "בנות ללא אם" ואני מודה לה על כך. לכן כשאני רואה ילדים שלא מכבדים את ההורים אני אומרת לעצמי, מה לא הייתי עושה כדי אמא שלי היקרה היתה בחיים כאן לידי, וזוכה גם לראות נכדים. אבל כנראה זה גורל ואני כועסת על אלוהים שלקח לי אותה.

 

[סְקָאלִי]

שלום לך תותי, ברוכה הבאה! ../images/Emo140.gif

קודם כל מאוד ריגש אותי שביתך "הביאה" אותך לפורום. זה קרה כאן גם בעבר [עם סטורם, למי שזוכרת אותה] וגם אז מצאתי את זה מאוד מרגש איך הבת קשובה לצרכים של אימה ודואגת לה, כמו מעין אמא קטנה. את מספרת שאת בת 60 ושאימך נפטרה לפני 43 שנים, ועדיין הכאב הוא כה גדול. זה רק מראה לנו את מה שאנחנו כבר יודעות - אמא היא אמא היא אמא. אין תחליף לאמא, ואין גיל לכאב. תותי, את מוזמנת מאוד להישאר עימנו. מקוה שתרגישי כמו בבית. ומסרי לביתך תודה בשמי, שהביאה אותך אלינו.