אמא?

צבינגית

New member
אמא?

הייתי היום אצל רופא נשים, והוא התחיל בבדיקות לגבי למה אנחנו לא נכנסים להריון. למרות שרציתי מאוד את הבדיקות האלו, כדי לראות סוף סוף אם הכל בסדר או שיש בעיה ובעלי אמר לי- זה טוב, כי אם יש משהו אז אנחנו בדרך לגלות את זה, והוא צודק יצאתי ממנו ופשוט התחלתי לבכות. כי כל כך רציתי אמא, שתוכל לנחם אותי, ולאמר לי שבסוף יהיה ילד, ושתבין מה זה הבדיקה הגניקולוגית ולמה זה כל כך קשה לי, אפילו שהרופא כל כך נחמד... ושתגיד שלמרות שהחיים כל כך לחוצים בזמן האחרון, בגלל העבודה והכל, הכל יסתדר, והיא תהיה שם תמיד בשבילי, ושגם אני אהיה אמא טובה, כמו שהיא רצתה להיות לי. ושאני לא אעלם כשיהיה לי ילד והוא יהיה בן שנה סליחה בנות, אני כל כך עצובה עכשיו, (אפשר למחוק את ההודעה אם היא מעיקה נורא)
 
קבלי ../images/Emo201.gif ענקי...

אני יכולה רק לתאר לי כמה קשה הולך להיות התהליך הזה וזה ברור שזה קשה לעבור את זה ללא אמא לצידך, אבל את תראי שיהיה בסדר, את תיכנסי להריון ותלדי ילד מקסים ובריא וההסטוריה לא חייבת לחזור על עצמה... אני פה בשבילך, אם את מרגישה עצובה וצריכה אוזן קשבת... ואל תדאגי, ההודעה לא מעיקה, בשביל זה אנחנו פה, לא?
 
צבינגית יקרה../images/Emo140.gif

מחבקת אותך חזק ורוצה שלא תהיי עצובה כל כך, אכן נראה לי תהליך קשה מה שאת עוברת , ואת חייבת להיות חזקה. את צריכה להיות מעודדת וחזקה כדי להיקלט להריון ולהתגבר על כל מה שכרוך בכך. אני כאן ואנחנו כאן, וההודעה היא לא מעיקה בכלל. מאחלת לך להיות אמא בקרוב! (הלוואי והייתי יכולה לעשות משהו בשביל זה..)
 
היי צבינגית.

צר לי לשמוע שאת כ"כ עצובה ... אפילו לא "אנזוף" בך עכשיו על כך שהצעת למחוק את ההודעה אם היא מעיקה [אבל תזכירי לי לנזוף בך על כך בהזדמנות...] את בודאי יודעת שכל הנושא של הריון ותמיכה מאוד מעלה תכנים שקשורים לקשר בת - אם, ומאוד מדגיש את החוסר כשאין אמא ... מה אני יכולה להציע לך כרגע? בעיקר חיבוק והבנה, וגם - את אולי מכירה - המלצות על פורומים רלוונטיים בתפוז: לקראת הריון פוריות הריון ולידה - יעוץ מקצועי ומזכירה לך שאנחנו כאן, בלי צורך בהתנצלויות. פשוט לבוא ולקבל חיבוק וירטולי חם מכל חברותיך כאן. טוב? אפשר חצי חיוך, ככה, קטן?
 

מיקימק

New member
הי חמודה

מה זאת אומרת למחוק את ההודעה? בשביל מה אנחנו פה? המסע הזה אל ההורות ובטח שההורות עצמה כל כך מחברים אותנו לאמא, אז ברור שזה קשה לך. אני מקווה שהעניינים יסתדרו לך כמה שיותר מהר. ואני מזמינה אותך להמשיך ולשתף אותנו בכל פעם שקצת קשה. בינתיים, שולחת לך חיזוקים ו
ומבטיחה לך שאת תהיי אמא מקסימה...... (רואים את זה לפי ההודעה שלך.....
)
 

S u n n y 1

New member
../images/Emo201.gif

לפעמים מותר להיות עצובים, בשביל להמשיך אחר-כך הלאה... שולחת לך מליון חיבוקים חמים
 
שם דבר לא מעיק!../images/Emo24.gif

בדיוק בשבת האחרונה היתה כתבה בידיעות על מרפא מצפת לנשים שמתקשות להכנס להריון והשאלה הראשונה שהוא שואל אות בני הזוג":האם אתם רוצים את ההריון?" וייתכן שזו שאלת מפתח.המון נשים לא נכנסות להריון ממיעים פביכולוגיים ולא פיזיים... עצה ממני? תנשמי עמוק ותרצי את זה בכל מאודך....וזה יבוא! חג שמח!
 

צבינגית

New member
תודה בנות על התמיכה והעזרה../images/Emo13.gif

אני אהיה בסדר. אני פשוט עוברת תקופה קשה, אבל תודה על כל התמיכה. זה באמת נותן כוח. לגבי ההריון- זה יבוא אני מניחה כשהחיים יהיו פחות לחוצים... מישהי יודעת איך הם נהיים פחות לחוצים?
 
אני יודעת,אבל באמת../images/Emo36.gif

עוצרים את הכל במעצור החרום כמו ברכבת וחושבים... מה אני באמת רוצה ? מעצמי מבן זוגי מהסביבה ומהעבודה ומה אני מסוגלת לתת ששום דבר לא יגרע ממני אלא רק יוסיף... ללמוד לתת בלי לצפות לקבל.... לשמוע מוסיקה טובה... לעשות דברים מרגיעים כמו עבודת יד....(כן גם לי יש ידיים שמאליות ואני מנסה)... ולאהוב... הרבה... ולשמוח שקמים בבוקר ועומדים על הרגליים... סליחה על האופטימיות.... היא רק חיצונית...
 

מיקימק

New member
צבעונית, איזן תשובה מלאה ויפה

רק חבל לי לשמוע שהיא רק חיצונית... אני מקווה שזה סתם מצב רוח חולף... שולחת
 
אז ככה מיקמיק../images/Emo9.gif

היא אכן חיצונית כי אני מעודדת את כולם אבל בתוכי....אני עצובה ומשתדלת לעזור לעצמי כמו שאני מעודדת את כולם ואין לי מושג מאיפה הכוחות האלה...??? תודה על החיבוקים! ועל המחמאה... שולחת לך הרבה נישוקים
 

מיקימק

New member
אני חייבת להגיד לך

שאני ממש מבינה אותך וזה קרה גם לי. הייתי חזקה ושמחה בשביל אחרים, בפנים הייתי כל כך עצובה. בשנה הראשונה אחרי לכתה, למרות כל הצער והכאב שהיו חלק בלתי נפרד ממני, המשכתי כאילו לנהל אורח חיים רגיל. הכרחתי את עצמי ללכת לכל מני שמחות וארועים רק כדי להגיד לעצמי שאני ממשיכה הלאה. וזה היה קשה, ללכת לחתונה ופשוט לבכות. תמכתי באחיי ובאבי למרות שבפנים הייתי מפורקת לחלוטין. ולאט לאט התחוור לי שאם אני לא אתן לעצב הזה מקום, הוא לא ייעלם. אז זה בסדר לבכות וזה בסדר להראות כאב, זה משחרר. אבל זה משהו שצריך לבוא מבפנים, זה בסדר גמור שתחפשי תמיכה אצל אחרים ותבקשי את התמיכה הזאת. כאן זה מקום מצוין, אבל לא רק כאן, אצל חברות שמבינות, משפחה, פסיכולוג. שיהיה איזה שהוא מקום שהוא רק שלך ובו את יכולה לפרוק את מה שמציק לך באמת. מגיע לך..... נשיקות וחיבוקים והרבה חיזוקים
 
למעלה