אמא

רו נה

New member
אמא

אמא שלי חסרה לי מאוד. בכל יום אני מחפשת אותה בפני הנשים המבוגרות ברחוב, בסופר, במעברי החציה, במכוניות שעוצרות לידי ברמזור, בעבודה, בכל מקום... אם במקרה עומדת לידי אשה מבוגרת בתור כלשהו אני מתחילה לדבר איתה, מחפשת קצה חוט, איזה סוג של קשר, רוצה ליצור מין חמימות אפילו לרגע, חולמת על אשה כזו שאכיר ואתידד איתה ואוכל להרגיש אפילו קצת טיפונת מאותו רגש שהרגשתי כלפי אימי. מודעת לחוסר התכלית, לחוסר האפשרות לממש את זה, פעם לפני מספר שנים היתה לי חברה כזו והיא איננה... כן, יש דברים רבים שרציתי לומר לה ולא יאמרו לעולם, יודעת שאין תחליף, לא אכיר אחת כמוה. זוכרת את היום בו עברתי ניתוח קטן,הלכתי לבד, היא היתה כבר חולה, בקושי הולכת, בעודי יושבת בחדר ההמתנה ראיתי אותה צועדת לעברי עם מקל ההליכה, כובע הקש הגדול והחיוך הנפלא כל כך, לאט, לאט היא באה לעברי כדי להיות איתי שלא אהיה לבד, חודשים ספורים אחר כך היא נפטרה. שבע שנים בלעדיה.
 
../images/Emo7.gif חשבתי שרק אצלי זה ככה

כל הזמן מסתכלת בתמונה שלה מחפשת אותה רוצה לשמוע אותה להקשיב לה להביט בה לשמוע אותה לגעת בה לראות אותה.. בכל פעם שאני רואה מישהי דומה לה אני מחייכת ודומעת בכאב.. לפעמים אני ממש מקנא בחברות שיש להן אמא כל כך חסר לי החלק הזה בלב..
 

רו נה

New member
חסר

"חסר לי החלק הזה בלב" בדיוק כמו שכתבת, זו ההרגשה שלי, ואני מקנאה בחברות שיש להן הורים. לילה טוב לך חי
 
רציתי

לחבק אותך אבל החיבוק הזה כאן נראה לי דבילי מדי ולכן הפעם מחבקת במילה חזק חזק
 

רו נה

New member
ניצתי - שמרי את החיבוק הזה

ועוד כמה לקינוח, אני אוהבת מאוד חיבוקים
בפרט שהם באים מהלב. ת ו ד ה
 

סגלון

New member
הרגשה כל-כך מוכרת

העיניים תרות אחרי תנועות ומראות של נשים אחרות שמזכירות ולו במעט את אמא. כמה קשה לתאר את האבדן והחלל שנשאר אחריה.אמי היתה הכול בשבילי!! ןכשמאבדים את שניהם, נוצרת ריקנות איומה. הם חסרים כל-הזמן!!!!
 
בשרשור הזה, מותר להתגעגע גם

לאבא?
אם המשיח היה מגיע, ישר הייתי מבקשת ממנו שיביא לי את אבא שלי, לא מעניינים אותי השאר (עם כל הכבוד לצדיקים)
 
גם אני מתגעגעת.....

אז מבקשת שיבואו אלי בחלום..ואולי פעם זה יקרה..ממשיכה לדבר איתם רוב הזמן כאילו הם איתי כאן..מרגישה שיש קשר...
 

just yael

New member
רו נה..

שום דבר לא יהווה תחליף לאמא מסתבר. קוראת אותך, ויכולה לדמיין את אותה אישה עם כובע הקש והחיוך מהלב. מזלך שזכית לאמא כזו. מחבקת אותך...המון.
 

s h o o s h a

New member
הבית שגדלתי בו

אז לפני שבוע, אחרי ששנים לא ביקרתי בו, העזתי. נסענו לרחוב. שיערתי בנפשי שאראה בית מטופח ובנוי שיהיה רחוק מזכרונות ילדותי. מה רבה היתה הפתעתי כשראיתי את הבית עומד על תילו, ללא שום שינוי. גינת הפרחים שפעם היתה מטופחת ולבלבב\ה תחת תלון חדרי היום צומחת פרא, אבל קיימת הגינה שאבי כל כך טיפח, השקה ודאג שיהיה ירוק ופורח ועכשיו הוא מוזנח וצהוב זורק בו כמו גם עוד מיני כפכפים וכאלו. ועץ הלימון שהיה לתפארת הגינה התכווץ לו העץ התבוננתי מבעד לגדר המסורגת סביב הבית ולא העזתי להיכנס רק כך, מהרווחים זה הבית שבו גדלתי שבו עברו עלי שנות ילדותי חוויות טובות, חוויות פחות נעימות אבל זה הבית שבו, בגדול, עוצבה דמותי ואישיותי מכאן רציתי גם לברוח לכאן רציתי בשלב מסויים לחזור מבולבלת מוצפת רגשות שותקת שבוע נחמד שיחל לכולנו שושה
 
למעלה