"אמא"

[חיפוש עצמי]

"אמא"

שרה:ריקי גל אמא, שיר הערש ששרת מזמן רודף אותי, לאן אברח, לאן, אילו יכולתי הייתי שוכחת איך באתי לכאן. אמא, האוכל עוד להימלט מכישופך, עיני חשכו פתאום, אילו יכולתי הייתי חוזרת אליך היום. אמא, הו אמא, איך בדמי בעמקי נשמתי דעתך נחושה, אמא, הו אמא, את וגם אני, בשנאה ואהבה, בין כח וחולשה. אמא, איך רציתי שתחבקי ותלטפי, ותאמיני בי, אילו יכולתי הייתי עוקרת אותך מלבי. אמא, אין לי בית בחדרי, במיטתי ואין לי מנוחה, אילו יכולתי הייתי בוכה עוד דמעה מלוחה. אמא, הו אמא איך בדמי בעמקי נשמתי דעתך נחושה, אמא, הו אמא, את וגם אני, בשנאה ואהבה, בין כח וחולשה. אמא, את יודעת, אני זקופה וחזקה כמוך בכל מצב, אילו יכולתי הייתי רוצה להודות לך עכשיו. אמא, הו אמא, איך בדמי בעמקי נשמתי דעתך נחושה. אמא, הו אמא, את וגם אני, בשנאה ואהבה בין כח וחולשה. אמא, הו אמא, אילו יכולתי הייתי בוכה עוד דמעה מלוחה. אמא, הו אמא, אילו יכולתי הייתי רוצה להודות לך עכשיו.

 

[dona flor]

מתה על השיר הזה!!!

מעניין למה...

 

[מייקי69]

אמא - ילד - ה מ ס ע

לראות את כל הגודש הזה את חשבון הנפש הכאוב, את החורים בנשמה. לשמוע את הזעקה של אותו ילד שבכל אחד מאיתנו - אלוהים, איזה מסע. אני קוראת וקוראת. ולא מפסיקה. ושוב קוראת ויש לי מה להגיד על כל מילה שנכתבת כאן. הרבה מה להגיד. להגיד לאורמור - שאי אפשר להשתחרר מהכעס, בלי להביט בו, להכיר בו, לקרוא לו בשם (מכוער ככל שיהיה) אי אפשר שלא לנקז את הפצע מהמוגלה - לפני שיתחיל תהליך הריפוי. להגיד לעיניים (אחרי יום שלם של תהייה) שאם היו צריכים להוציא רשיון על הורות - האנושות היתה נכחדת. שאי אפשר למגר את קיום ה"רע" ולעולם אי אפשר יהיה. להגיד שהורה טוב זה לא דבר אבסולוטי. מוגדר. בעל גבולות וחוקים ברורים. פעם הורה טוב היה זה שאינו חוסך שבטו. פעם המשפט "כבד את אביך ואת אמך" היה אבסולוטי ומוגדר. שהיום המודעות שונה לחלוטין, האזורים ה"אפורים" רחבים יותר ומשום כך גדלים גם סימני השאלה. להגיד לחיפושית שאין לי נחמה להציע, פרט לאמירה שנשמעת בהקשר זה - מטומטמת. להגיד שלרובנו היו חסכים. ולך עכשיו תמדוד אותם. שכולנו צריכים להשלים, להביא שלום (אחרי המוגלה, כמובן), להכיר בעצמו כאישיות בוגרת, שלמה, שווה, ושזה, אולי, מה שיתן בנו כוח לצמוח ולהתרומם למרות ועל אף החסכים האיומים. להגיד לעצמי, כאם, ולכל ההורים שביננו, שבכלל לא משנה כמה רצון טוב נשים שם, כמה כוונות, כמה לימודים ותעודות (כן, גם לי יש תעודה כזאת מ"אדלר" שממנו לא התרשמתי לחלוטין) - שלמרות כל אלה, עדיין נעמוד מול ילדינו - אחד על אחד, כשעל הגב שלנו הילד שהיינו. והוא יצרח במקומות הכי לא צפויים, ויטיל צל על כל הכוונות הטובות, ואולי גם ינתב את ההורה שאנחנו. והכי הכי אני רוצה להגיד שהמסע הזה של היומיים האלה, המסע אל הטוב והרע - הוא כל כך חשוב. אם הייתי יכולה להקפיא את השורות (כמעט את כולן רציתי לשים כטאג-ליין למעלה) להקפיא את התובנות, את האומץ להביט פנימה, וואללה, הייתי עושה את זה. אני אמשיך לקרוא כאן. וגם אם לא ארשום תגובות לכל מה שנאמר, אני אתן לכל זה להספג בפנים. כאילו כל המילים והרגשות היו מין משאית גדושה כזאת, שתיקח אותי לתובנות חדשות. והמטרה? יעד הנסיעה? להיות ילד שעשה "שולם", להיות אמא שעושה טוב. תודה ענקית!

 

[גלית יחידה]

התלבטתי

קראתי כל הודעה והיו כאלה שקראתי פעמיים, כל אחד ואחת מכם יש רגשות כלפי ההורים, כועסים אוהבים שונאים אולם מרגישים משהו כלפי ההורים, זו האמא הזניחה אותה והשנייה האמא לא אהבה אותה מספיק, ואני יושבת לי ומתלבטת איך לנסח את מערכת היחסים שלא הייתה לי , את האהבה שלא ידעתי מהי, והייתי מוכנה שהיא תכעס עלי בלבד שאני אהיה מישהו ולא אויר, וכן גם לי יש תירוצים להתנהגות שלה ואני לא כועסת עליה ובכדי לומר שהייתה לי אמא שבטוח שאהבה אותי אני מאשימה את בעלה זה שהיה אבא שלי, אולם אם הוא התיחס אלי כך ודאי גם פגע בה והיא הייתה עסוקה להגן על עצמה ולא יכלה להתפנות להגן עלי, כן אני רוצה אמא שאוהבת אני רוצה אמא שאני אוכל לאהוב האם אפשרי לאהוב מישהו שבקושי הכרת, שרק מדי פעם שאל אם אני קיימת האם אפשר לאהוב מישהו שאני לא בטוחה שהיא ידעה מה עשה בעלה ולא הגנה עלי, האם אפשר לאהוב מישהו שלא היה אף פעם בבית, ואני תמיד הייתי לבד אם כל האורות דלוקים , האם אפשר לכעוס או לאהוב וכמה הייתי רוצה להרגיש איזשהו רגש וכמה הייתי רוצה להרגיש שאני סולחת אולם אני לא כועסת ולא אוהבת ולא שונאת ורק מרגישה חור שחור ואפל ומכאיב ופוצע את נפשי גלית

 

[מאמי האחד]

ישנם זכרונות...........

שלעולם לא ימחו, ישנם זכרונות כואבים, וישנם זכרונות אהובים. אבל רק בזכות הזיכרון שלא ישכח, בכוחו, מתוכו, נבנה אדם חדש. ואת חיפושית - הינך אדם חדש, אדם בעל משמעות חיים חדשה, אדם שמחפש, אבל גם אדם שמצא. רק טוב תמיד.