אמא...

[or yan]

אמא...

לפני יומיים החלטתי סופית להשאיר את המטפלת ל24 שעות ולא 12 כמו שהיה עד כה. ומזה כמובן חששתי..מהתגובה והתחושה שלך.. שעכשיו באמת תביני שאין דרך חזרה . אני תמיד אומרת לך שזה חולף והכל תלוי בך ובאמונה שלך שיום אחד המטפלת כבר לא תהיה אצלנו ואת תחזרי לעבוד כמו בעבר והכל יהיה רגיל, ואז את שואלת אותי"כן?באמת?" כמו ילדה שמבטיחים לה דבר שחלמה עליו לילות....אבל זה לא עוזר אחרי שעה את שוכחת את מה שהבטחתי,שתחזרי להיות עצמאית כמו פעם ואז שוב את מתחילה לבכות ממש בכי של דמעות ושואלת "למה לי אלהים??למי דווקא לי??מה עשיתי רע?" ואני שמכירה אותך עוד כשהייתי בבטנך יודעת בלב שלם שמעולם לא עשית רע לאף אחד,את פשוט לא ידעת גם אם רצית..גם באלו שפגעו בך, תמיד היה בפיך המשפט "אל תשמח בנפול אוייבך" אז אני מנסה לעודד אותך בדרך אחרת ואומרת שיש אנשים עם מחלות כאובות שהם סובלים גם ביכולת העצמית שלהם וגם בגופם,בכאב שהם חשים. ואצלך זה חצי נחמה... ושוב את אומרת"נכון , את צודקת,אני צריכה להגיד לאלוהים תודה..." אמו'ש... אני שעוברת איתך כל יום את התסכולים שלך ומבינה אותך הכי בעולם גם כשלפעמיים ניראה שאין דרך חזרה מאמינה בכל ליבי שאת באמת תתרפאי מהמחלה האכזרית הזו שעצרה לך את החיים ואת כל ההנאה שמגיעה לך... אני רוצה שתזכרי את החתונה שלי , שתוכלי להוביל אותי לחופה ...שתעמדי לידי בשעת לידה ותחזקי אותי... כן... אני מאמינה בזה אני לא חולמת... את לימדת אותי כשמאמינים במשהו הוא קורה גם אם זה ניראה קשה... כי לא יתכן שאנשים מחלימים ממחלות יותר מסובכות ומזה לא ניתן להחלים...

 

[ליאורלילי]

אור ין , ממש ריגשת אותי

אני מאד מתרגשת לקרוא מה שכתבת, הדמעות בעיניים וביחד איתך אשא תפילה שכל מה שאת רוצה אכן יתגשם. אמא שלך מתקשרת איתך וגם מבינה ועל כך צריך להודות יום יום. גם אני אומרת לבעלי כשהוא נכנס לדכאון בגלל מצבו שיש דברים גרועים יותר ומנסה לעודד אותו שהוא עדיין יכול לעשות דברים. בכל זאת הלב נקרע כל בוקר כשאני שולחת אותו לצעדה ברגל ואז יוצאת לעבודה. אתמול הוא אמר לי " את הולכת לעבודה..." ואני מבינה שהוא התכוון לכך שלו אין מה לעשות והוא משועמם. בחורה יקרה , אמא שלך זכתה בבת נפלאה ואת זכית לאמא נהדרת ותמיד תזכרי זאת. גם אם הזמן שבו היא תהיה איתך קצר ממה שהיית רוצה , זכרי תמיד שלא כל אחד זוכה גם לכך ואת תמיד תוכלי במחשבה להשלים את מה שאמא היתה אומרת ועושה. עכשיו תהני מכל רגע כמו שהוא , היא אוהבת , מחבקת, מדברת ומכירה אותך וכל יום הוא עולם ומלואו והלוואי שבקרוב היא תזכה להובילך לחופה. שולחת לך חיבוק ענק וחודש טוב ובשורות טובות , טובה

 

[נילי41]

אור יקירתי ריגשתיני עד מאד

אכן, השיחה שלך עם אמא מרגשת עד מאוד. השלב הראשון של המחלה, שבו החולה עוד מבין קצת מה קורה לו, הוא קשה מאוד כי החולה עלול להיכנס לדיכאון מאחר והוא עוד מבין את התהליכים שמחכים לו במורד הדרך. גם לבני המשפחה המצב קשה. יש שלב של הכחשה, רואים בכל הישג של החולה איזה סימן שאולי בכל זאת יהיה בסדר ולאחר מכן באות הנפילות הקשות... הקשר שלך לאמא באמת מיוחד ואת בחורה צעירה ומסורה ורגישה וחשוב מאוד שתעודדי את אמא כמו שאת עושה, שלא תיכנס חלילה לדיכאון... כדאי לך להצטרף לקבוצת תמיכה כדי לקבל עזרה ועידוד. כמו כן תוכלי להיעזר בקבוצה בכל מיני דרכים לטיפול באמא וכיצד להתנהג בכל מיני מצבים... בררי בעמותת אלצהיימר היכן יש קבוצת תמיכה באזור שלך והצטרפי לאחד המפגשים לניסיון. המפגשים מתקיימים אחת לחודש, בתחילת החודש, אז אם תצליחי לברר עכשיו היכן מתקיים המפגש הבא תוכלי להצטרף למפגש של ספטמבר. מניסיון אומר לך שהמפגשים האלה תורמים המון... קבלי חיבוק, חזקי ואמצי...

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifor yan היקרה

כל הכבוד לך שאת מבינה טוב את אמא ואת עושה מה שטוב לאמא ואת יודעת ומנחמת את אמא שיש אנשים חולים יותר גרועים, את ילדה מקסימה ונהדרת אשרייך על כל מה שאת גומלת חסד של אמת עם אמא תבורכי מפי עליון, חזקי ואמצי וקבלי חיבוק ממני ,

 

[ענתי44]

אור יקרה../images/Emo24.gif

קראתי את מה שכתבת ולא הפסקתי לבכות. כאילו חזרתי במנהרת הזמן שנה אחורה. עם אמא שלי. את כותבת, בכל כך כאב דברים שאני חשה. דברים שכתובים בדם ליבי. כל כך מזדהה איתך. על ההבטחה לאמא שהמצב ישתפר, בכאב הלב וחוסר האונים כשאנחנו רואות את הכאב והייסורים שלהן, את האלם מילים לשאלתן " למה לי מגיע?" ומצד שני, את האמונה הגדולה שיקרה נס. שהן תחלמנה, תעמודנה על הרגליים. תחזורנה להיות האמא. שילוו אותנו לחופה. " אלוהים עדי שלו יכולתי להחלים את אמא הייתי אפילו מוכנה להכנס מתחת לחופה). את האופטימיות הבלתי נדלית שלי ושמחת החיים הרי ינקתי מאמא שלי. היא מקור הכוח שלי. את יודעת, כשאמא שלי, בניגוד לתחזיות הקודרות והמפחידות בבית חולים, התאוששה. יצאה מסכנת החיים המיידית שלה, והשיפור המנטלי שחל בה בעקבות שינוי כדורים לטיפול באפילפסיה, אני חולמת בסתר ליבי, שנלך לדוקטור תרז והיא תאבחן שאמא לא חולת אלצהיימר. כן, כל יום קורים דברים שמנפצים כגלים אליי חוף את התקווה. שמראים מציאות אחרת. שלמרות השינוי המדהים מפלצת האלצהיימר מגיחה ומרימה קולה.ובכל זאת.....