אמא, תבואי איתי!

[רוני של יובל ומאיה]

אמא, תבואי איתי!

לאן? לשירותים כמובן... היא צריכה ליווי בכל פעם שהולכת לשירותים. מוכר הנושא הזה? אגב, זה רק בבית ואיתנו. בגן היא הולכת "ALL BY MYSELF!!!" ורק עם קקי עוזרים לנגב. ואם אני במקרה לא יכולה ללכת איתה באותו הרגע (סה"כ אי אפשר לעצור את החיים - מה אני עושה אם אני באמצע להאכיל או לחתל את הקטנה למשל?) ואומרת לה שכשאסיים אבוא איתה, או לחילופין שתלך לבד ותחכה לי או שפשוט תלך לבד - היא מסרבת בכל תוקף ועושה פיפי במכוון לחלוטין ובשביל ההתרסה באותו מקום שנמצאת. ולא - היא לא מפחדת מהשירותים... זו לא הסיבה. היא גם לא צריכה עזרה בטיפוס/ניגוב וכו'. בוודאות. זה יותר קטע של "תתיחסו אליי, ואם אני לא מקבלת יחס אני כבר אקבל אותו ע"י השתנה באמצע המטבח"... מוכר? מה עושים? ועד מתי צריך ללוות אותם לשירותים? ואם כבר - איך מבהירים לה שאני מצפה ממנה ללכת לבד מידי פעם, כשאני ממש לא במצב של לעזוב הכל ולרוץ איתה להשתין?

 

[ליליה והגמדים]

עם עומר

זה נגמר בגיל 4-5.....סבלנות

 

[רוני של יובל ומאיה]

אוקיי.... אבל

מה אני עושה כשאי אפשר? ולמה זה רק איתי ועם אבא, ובמיוחד כשאי אפשר היא מתעקשת יותר? טוב, זה ברור שזה בשביל התשומי.... אוףףף. היה לי בוקר עצבני (כולל פיפי במטבח ומיד אחריו כל קערת הדגנים והחלב).

 

[מפה לאוזן]

להמשיך ללוות אותה

ואם את באמצע משהו פשוט תאמרי לה "אני כבר מסיימת ומגיעה לשירותים איתך". בגיל הזה בהחלט יש יכולת להתאפק מספר דקות. אצל בני, הוא לפעמים מעדיף להמתין לי עד שאסיים ואז אני הולכת איתו ועוזרת לו להוריד מכנסיים ולעלות לשרפרף (למרות שהוא בהחלט יכול להסתדר לבד כמו בגן או במקרים אחרים בבית). לפעמים הוא "לחוץ" יותר ומתקדם לפני ואז אני מגיעה לעזור בשלבי הסיום. אני חושבת שאת "קוראת" את בתך היטב, ומן הסתם צודקת בפרשנות שלך. היא רוצה יחס אישי ופרטי איתך. נסי להיענות לה כיכולתך. לפעמים כשבני הולך לשירותים לבדו אני שואלת אותו ביוזמתי אם הוא צריך את עזרתי ורוצה שאבוא. הוא תמיד עונה "לא, אני יכול לבד".

 

[מפה לאוזן]

הוא בן 3 וחודש,כמדומני בגיל של בתך?

 

[רוני של יובל ומאיה]

היא קצת יותר קטנה

שנתיים ושמונה.

 

[רוני של יובל ומאיה]

זה מה שאני עושה...

אבל היא רוצה שילכו איתה, מתעקשת נורא, ולא מוכנה לחכות (לא פיזית - פיזית היא יכולה להתאפק זמן רב, אם למשל אנחנו במכונית ואין אפשרות לעצור היא יכולה להתאפק עד שנגיע). אז היא משתינה במיוחד בשבילי כדי שיהיה לי למה להתייחס...

 

[צימעס]

מוכר היטב.

אצלינו משתמשים גם בסירים, אז לפעמים מביאים את הסיר אלי. (רק הבוקר הם ביקשו עזרה בלהתלבש, באו אתי לחדר שינה להרדים את הקטנה, והתלבשו לבד תוך עזרה רבה ממני - בלהסתכל עליהם.)

 

[רוני של יובל ומאיה]

אז זהו, שאצלנו אין סירים

ממש מההתחלה משתמשים בשירותים. האמת היא שעכשיו אני חושבת על זה, וזה מן הסתם היה קל יותר לבקש ממנה שתביא אליי את הסיר במקום שאעזוב את הקטנה באמצע הנקה/האכלה בכסא גבוה/החתלה/הלבשה וכו' (שזה מה שהיה הבוקר ולכן לא יכולתי לבוא איתה) לטובת הליכה איתה לשירותים שמסתכמת בעמידה לידה, האזנה לצעקות "לא רוצה אור!!!" (אוהבת להשתין בחושך הילדה) וגם "I WANT TO DO IT ALL BY MYSELF!" כאשר הכוונה היא לטפס על האסלה, להשתין, לנגב, להוריד מים... אותי היא צריכה רק בשביל שאעמוד לידה ואשמש כקישוט

באמת שאין לי בעיה ללכת איתה, אם היא צריכה את הנוכחות שלי שם. הבעיה היא איך להעביר לקטנטונת שכזו, שכרגע לקחת את אמא איתה לשירותים זה מבחינתה הדבר הכי חשוב בעולם, שאמא עושה משהו שאיננה יכולה לעזוב באותו הרגע. האם זה משהו שבכלל נתפס מבחינתה?

 

[michal@gal]

ואם לא תתיחסי להרטבה באמצע הבית?

בגיל שלה היא כבר מסוגלת להבין שאת עסוקה והיא צריכה להמתין, אבל היא גילתה שאם היא עושה באמצע הבית את עוזבת הכל ונותנת לה המון תשומת לב. תנסי לא לתת לה בכלל תשומת לב במקרה כזה, ולשלוח אותה להחליף בגדים (או לפחות להתפשט) לבד. המטרה היא שהילדה לא "תרויח" תשומת לב בגלל המעשה הזה. מצד שני, אם את מבקשת ממנה להתאפק או ללכת לבד, והיא עושה את זה, מיד לשבח. לא להתיחס לזה כאל מובן באליו. אם נגיד את זה בשפת קורס הדרכת הורים שעברנו: לתת המון תשומת לב חיובית, ולא לתת בכלל תשומת לב שלילית.

 

[רוני של יובל ומאיה]

אוקיי,

אז זה באמת מה שעשיתי הבוקר. שמחה לשמוע שזו דרך פעולה חיובית. היא הכריזה שעשתה פיפי על הכסא (היתה עירומה רק עם חולצה), אני המשכתי להאכיל את מאיה והצעתי לה לנקות את השלולית בלי להשתתף בחגיגה, בקול רגוע לחלוטין, תוך כדי המשך האכלה. היא לקחה מפית נייר ו"ניקתה" (עשתה לי פי 7 עבודה אבל לא חשוב) ובדרך העיפה את כל הדגנים שלה עם החלב ועשתה טינופת איומה. המשכתי בהאכלה עד שסיימנו. אז את אומרת שאם היא תראה שלא מתרגשים היא תפסיק? מקווה שכן

שבחים על מעשים חיוביים היא מקבלת בטונות. הבעיה היא שהרבה פעמים גם "נזיפות" (לא אוהבת את המלה הזו אבל זה מה שעולה לי כרגע בראש) על התנהגות שלא מקובלת עלינו.

 

[michal@gal]

אני חושבת שזו הדרך הנכונה

כמובן שזה מאד קשה להתעלם, ולהמשיך לדבר בטון רגוע, אבל זה שווה את המאמץ. לגבי נזיפות על התנהגות לא מקובלת, תנסי לעשות איתה שיחה מראש, ולדבר על מה מקובל ולא מקובל, ולבקש ממנה לתת הצעות איך לשפר דברים שהיא עושה שלא מקובלים עליך. הבן הקטן משתתף ב"שיחה משפחתית" אצלנו מאז שהוא בן שלוש וחצי (אז התחלנו עם המנהג), ומהתחלה הפתיע אותי איך הוא מבין הכל ויש לו רעיונות מוצלחים כבר בגיל כזה. אחר כך כשהוא היה עושה משהו לא מקובל היינו "מזכירים" לו מה שהוא בעצמו הציע בשיחה המשפחתית. זה עובד הרבה יותר טוב כשההערה היא משהו שהוא אמר קודם בעצמו, מאשר נזיפה שלי. ואם כבר מדברים על שיחות: אולי תדברי עם יובל, תסבירי לה את הבעיה "אני לפעמים עסוקה ולא יכולה לבוא איתך" ותבקשי ממנה לתת פתרון? אני יודעת שהיא עוד קצת קטנה, אבל לפעמים הקטנים האלה מפתיעים אותנו.

 

[רוני של יובל ומאיה]

../images/Emo45.gif ינוסה! תודה!

כן, היא קטנה. אמנם היא מבינה ומתקשרת כמו גדולה יותר מגילה הכרונולוגי (שנתיים ושמונה) אבל אני בספק אם היא מסוגלת להציע פתרון. בכל מקרה אנסה - כמו שאמרת, הם מפתיעים...

 

[צימעס]

טיפ טכני:

אצלינו מנקים שלוליות פיפי עם חיתולי בד. יש ערמה גדולה במגרה שקל לילדים להגיע, מנגבים, וזה הולך לכביסה. זה נוח בכלל - כי אין סמרטוטי רצפה עם ניחוח פיפי קל, ובמיוחד נוח מבחינת השתתפות הילדים - הם יכולים להביא לי חיתול בד, או להביא ולנקות בעצמם, וגם - בונוס - לפזר לשם את החיתולים המקופלים מהכביסה

.

 

[Shellylove]

מה עם להציב בפניה

את ההתאפקות כאתגר: "יובלי, אני בדיוק עכשיו מאכילה את מאיה, אני צריכה עוד 2 דקות, נראה לך שתוכלי להתאפק את הזמן הזה?" או לחילופין: "אוי יובל, מה נעשה? אני כל-כך רוצה לבוא איתך לשירותים ובדיוק באמצע ההחלפה של מאיה. תוכלי להתאפק בשבילי קצת?"