אמא של שיריונר

[פיאמטה]

אמא של שיריונר

הצילו... מה עושים עם כל הדאגה והחרדה?. עוד מעט הבן שלי אמור ללכת לקו שיריון בעזה,ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.הוא.. עוד אפרוחון רק 8 חד בצבא..לקראת סיום מסלול ו...ישר לקו האש. קשה לי לדמיין את מה שהוא צריך יהיה לעבור. במיוחד לקראת תקופה של חוסר ודאות נוראי שהולכת ליהיות. איך אפשר להתמודד עם כל הפחד הזה? אני מאוד עסוקה..יש לי עבודה מעל הראש כך שאי אפשר להגיד לי תעסיקי את עצמך.והייתי בצבא,כמעט כל הצבא שלי בלבנון. אני מכירה מציאות של ליהיות מול אויב.למרות שהייתי בתפקיד נשי ,עדיין היה מצבים קשים.... לאמא שהתנסתה ...אשמח לעיצות ומילות עידוד,במיוחד מחיל השיריון. תודה

 

[פולי44]

הי פיאמטה

הפחד שלך כל כך טבעי ומוכר וידוע, אני לא אמא לשריונר, עוד מעט יכנסו לפה האמהות לשריונרים וינסו לעזור לך, אבל לפחות עשית את הצעד הראשון המתבקש וזה לחלוק את הפחדים האלה במקום הכי מתאים לכך. ברוכה המצטרפת שולחת לך בינתיים

לעידוד, גם זה משהו, לא?

 

[פיטנגו4]

אני מזדהה

לא שריונר, ולא עזה, אבל משבוע הבא בקו חם מאד. מפחיד. עד עכשיו היה באימונים ליד עזה, שם יש "רק" פצ"מרים וצבע אדום. שבוע אחד היו באבט"שים במקום מפחיד, ולא ישנתי טוב בכלל. אים שום דבר מפחיד יותר דוקא בשריון... כל הלוחמים בצה"ל לא ממש יושבים בקריה במשרד ממוזג ואוכלים בעזריאלי... כולם בקוים חמים, כולם אוכלים חול. וההורים של כולם מעבירים יום ועוד יום ועוד אחד. זה הגורל של אמא ישראלית.

 

[ים וגל]

גם אני מזדהה ../images/Emo4.gif

קודם כל ברוכה הבאה הגעת למקום המתאים ביותר למצב אותו את מתארת

זה קשה זה לא פשוט אבל עם תמיכה עוברים את זה איכשהו וזה עובר יש תקופות כאלו מלחיצות ואחר כך איזו רגיעה לפחות מהניסיון שלי -כל כך מבינה אותך אבל באמת פה אפשר לשתף ולקבל עידוד מאנשים שבאמת מבינים מה את מרגישה אז ברוכה הבאה

 

[איריס עתיר1]

יקירה גם אני אמא לשריונר וכבר הייתי בתסריט

הזה פעם. קודם כל קבלי

. הבן שלך גיוס נובמבר? הרגעים האלה של הבנים מחדירים בנו רגישות יתר ולחץ. אני לא אעשה את התמונה יפה כי המצב באמת מלחיץ. רק מאחלת לך שיעבור מהר ובשיעמום. כבר עברתי את התקופה הזו עם הבן הבכור שהיה מט"ק ,ואיתו עברנו בעזה את כל מה שאפשר לעבור,מקווה שעם השיריונר עכשיו לא נעבור. אז....נושמים עמוק עמוק....ומצפים שהקו יגמר ויעבור למקום סימפטי יותר. ובאמת תעסיקי את עצמך במחשבות חיוביות....יהיה בסדר,אין סיבה שלא!

 

[אםפי7]

היי גם אני אמא של שריונר

אבל וותיק, וכל פעם שהוא מספר שחושבים להוריד אותם דרומה אני מפסיקה לנשום. ואיריס כתבה את זה הכי טוב ויפה שרק אפשר. להתפלל שיהיה להם משעמם, לחשוב טוב ויהיה טוב. שולחת לך חיבוק ענק ואוהב.

 

[פיאמטה]

חושבים להוריד דרומה? או כבר ירד דרומה? ואם כן

איך היה לו מה את יודעת לספר?

 

[איריס עתיר1]

שלחתי לך מסר אתמול בערב,קיבלת?

 

[שבלולי1]

גם אני שלחתי מסר......

 

[פולי44]

נכון, פיטנגו

גם לי היו די הרבה רגעים מתוחים בשבועות האחרונים למרות שהחייל שלי לא שריונר, אבל גם בגזרה שלו היה חם. אני חושבת שזה מה שצפוי לרוב האמהות לחיילים קרביים בתקופה הקרובה, לצערי

 

[מי]

ערב טוב

קראתי את אשר כתבת. אני מבין את הקושי הגדול ובעיקר החששות מהגעה של הבן לקו עזה. אני חי בעוטף עזה. אנחנו מגדלים שם ילדים. זורעים שדות ומנהלים חיי שגרה. וכל זאת בזכותם של אלה ששומרים עלינו יום ולילה. מצידנו, אנחנו משתדלים לגמול להם ככל שניתן. אם בפעילות עצמאית של אנשים מהאזור ואם דרך פעילות באגודה למען החייל. מהכרות עם אלה שעושים יום וליל את העבודה הזו של ההגנה עלינו (חלק מהמפקדים) אני יודע שהבן שלך באמת בידים טובות. הרבה טוב

 

[אםפי7]

מי יישר כוח על התגובה

השריונר שלי בילה את פסח שנה שעברה בהגנ"ש באזורכם, וחזר עם סיפורים על אנשים נפלאים, וארוח מקסים, וכל הזמן דאגו להם, עד "שהיה כייף לשמור עליהם", צטוט של השריונר שלי. ואני שמחה שהיה במקום שהעריכו ואמרו תודה. אז יישר כוח לך ולאנשים שכמותך בעוטף עזה.

 

[פיאמטה]

לכל חיבוקי התמיכה הוירטואלים עוד כמה מילים :

וואו..ממש לא ציפיתי לכאלו תגובות תומכות. ואעזר באתר באמת כמערכת תמיכה כל הכבוד ליוזמים. מה שהכי קשה לי זה האי ודאות וחוסר השליטה, וזה לנסות להבין מה הילד עובר גם מבחינה רגשית,האם הוא מפחד מאוד??מה עובר עליו פנימה??למרות שבכללי הוא כזה מאנצ' ובוגר,אבל גם מאוד רגיש,ולא סופר טיפוס קרבי. הוא ממש לא אוהב את הטנק,את העבודה על הטנק,את שיזפון,הוא אוהב את החבר'ה,ומת מגעגועים הביתה,ולמי ששאלה הוא גיוס נוב'. אני תמיד פחדתי מהרגע הזה של ההגעה לשטחים.ובתוכי קיוויתי שלא יגיע,ופתאום המציאות טופחת.יש משהו חולה בסיטואציות שצריך להתעסק שם. מה שמטריד אותי זה כל מיני תסריטים בתוכי,גם לכם יש את זה??זה בא בגלים,ותלוי איפה הוא נמצא. אם בבסיס-אני יותר רגועה ,אם בטנק בשטח,אני בגלי חרדה,אם בשטחים באבט"ש,אני במועקה.זה ממש משפיע עלי בגוף.ואני מתחילה לפחד מאלו שאומרים שאני יוצרת את המציאות,הרי אני לא רוצה במציאות שמשהו יקרה לבן המתוק שלי חס וחלילה.אך אני לא יכולה לגרש את זה.ושוב אני סופר עסוקה ביום יום.וזה מלווה אותי כל הזמן.איזה מציאות מחורבנת. אני מתחילה לחשוב שצריך לארגן הפגנת אמהות מול הכנסת או משהו רק של אמהות,כדי שיזוזו לכיוון הדברות והסכמים אם לא מה יהיה בספטמבר?מה מצפה לנו? טוב די לחשוב חיובי...אני מגזימה כבר עם החרדות.לילה טוב אשמח לתגובות תמיכה ואולי נארגן הפגנה..מתחילים בקטן וזה יכול לגדול!!! צ'או לכולם עד הפעם הבאה

 

[פולי44]

הי פיאמטה

קודם כל, שרשרתי אותך לשרשור הקודם שפתחת כי הם קשורים אחד לשני. שנית, כל התסריטים שעוברים לך בראש הם הכי נורמליים בעולם, ואין אף אחד שיכול להגיד לך "אל תרגישי ככה". את אמא לחייל, שריונר וזו בהחלט מועקה כשאת חושבת מה קורה איתו בכל רגע נתון. מה שעוזר בד"כ זה הידיעה שטוב לו עם החברים, ובאמת ציינת שהוא אוהב את האנשים שאיתו. לפי דעתי זה הדבר החשוב ביותר. הוא יכנס לשגרה של אימונים ויחד עם החברים אני מאמינה שיתגבר על כל הקשיים. ואת, את תמשיכי לדאוג, כי ככה זה, ובשביל זה אנחנו פה. רק עוד דבר אחד שאת לא מודעת אליו כי את חדשה: אנחנו לא נוהגים פה לציין מפורשות שמות של בסיסים, לא מציינים היכן נמצא החייל, לאן הוא אמור להגיע, הכל ברמזים אם את חייבת וכל זה למען בטחונם של ילדינו. שוב, ברוכה המצטרפת אלינו

 

[פיטנגו4]

צריך לתת לאמהות משני הצדדים

לנהל את המשא והמתן, ואת המדינה בכלל. זה היה גומר מיידית את כל הסכסוכים... שאלת אם הבן שלך מפחד. אנחנו לא מכירים אותו, אבל כל מי שלמד אי פעם פסיכולוגיה התפתחותית, יכול להבין שבגיל הזה שהוא בעצם השלב האחרון בגיל ההתבגרות, מושגי הפחד שונים מאד מאשר אצלנו, המבוגרים לגמרי. לכן הם לוקחים סיכונים גם לדברים כמו קפיצות באנג'י, וגם לחווויות המסוכנות בצבא. לפי התיאוריות הללו, (אני קצת מפשטת) אי אפשר היה לבסס צבא על בני 25 ומעלה, כי אז הפחדים היו צפים והם לא היו מתפקדים כמו שמתפקדים בני ה18-21. אנחנו מפחדות, כולנו. אין פה אחת שיש לה בן קרבי שלא מפחדת. במשפחה שלי ראיתי מקרוב מה קורה למשפחה שמאבדת בן. לצערי, יותר מאחד. אבל כולנו חיים עם הפחד וממשיכים לתפקד. לחלק יש אמונה בקב"ה שהכל נהיה בדברו, והוא שומר עלינו. לאחרים יש פשוט תקווה שיהיה טוב, הרי הרוב המוחלט של החיילים חוזר הביתה בשלום, ודוקא יוצא נשכר מחווית השירות בצבא. אני גיליתי שטיפות "רגיעון" או "איזי דרופס" עוזרות לי עם המתח הזה. בשבוע שהנסיך שלי היה באבט"ש פשוט לקחתי כל בוקר וזה מאד עזר. אם הפחד שלך משתלט עליך ומפריע לך ממשית בתפקוד היום יומי לא ליום או שבוע, אלא לתקופה ארוכה מזו, אני במקומך הייתי פונה ליעוץ ועזרה לא רק בפורומים אלא לגורם מקצועי. יום נפלא שיהיה לך

 

[אםפי7]

פיאמטה יקירתי

למחשבות יש כוח, ולפעמים הן ציפות אותנו כל כך עד שאנחנו רק עסוקות בהן. ודבר שני את יכולה לשלוט רק בדברים שיש לך עליהם שליטה, מאחר ואת ואני לא כל כך יכולות לשלוט לא בחמס, ולא בדרכי הפעולה של צה"ל, אז עדיף להעביר אנרגיות למקומות שהם בשליטתנו כמו על מה לחשוב? לחשוב רק טוב. לגבי הבן שלך, הוא נשמע בחור מקסים, והטנקים הם אכן מפלצות כאלה שיש שמתחברים אליהם ויש שקצת פחות, אם הוא לא הכי מתחבר אז אולי ירצה לצאת לקורס חובשים ולא יראה טנקים כל כך צמוד או לקורסים אחרים שאפשר להתעניין שם בבסיס ההכשרה. כאמא לחולה טנקים, שעכשיו בתקופת הפשרה מטנקים כי הם עושים קו חי"ר שמעתי ממנו שיש עוד אופציות בחיל הזה, תבדקו.

 

[שבלולי1]

פיאמטה ../images/Emo140.gif

כאמא לשריונר מאותו גיוס של שחור הכומתה שלך שולחת לך קודם כל

כל כך מבינה אותך...גם אני חוששת אבל רק מחשבות חיוביות... לצערי אין דרך אחרת♥♥

 

[שויו]

פיאמטה, עוד ../images/Emo24.gif מאמא של שיריונר

מגיוס אוגוסט 10.... אוטוטו 3 חודשים בגדוד וכעת בקו חי"ר... וכן, כולנו פוחדות , חוששות... כולנו מריצות סרטים בראש .. אבל כדאי להכיר בעובדה שרוב הזמן אלו רק סרטים שאנחנו יצרנו ולא המציאות עצמה.. והמציאות שלנו כאן, בארץ הזאת, לא קלה בכלל. אותי הגיוס של השיריונר הביא לעיתים למחשבות קשות מאד.. אבל אין לנו ברירה ועם זה ננצח... אנחנו דואגות כי אנחנו, הלביאות שאמורות להגן עליהם, כבר לא בדיוק בשליטה ובאיזשהו מקום התפקיד הזה כאילו נלקח מאיתנו.. אני השתדלתי מאד לא לדאוג יותר מדי כל עוד היה בהכשרה.. אז, את יודעת שהם במקום מסודר, תנאים סבירים... לא צפויות יותר מדי הפתעות.. גם לך יש עוד כחודש להתפנק בסיטואציה הזאת- תנצלי את זה.. ואח"כ אולי ימשיך למטק"ים? ובאמת, תשתדלי לחשוב על הדברים הטובים שהבן מרוויח משירותו: החברים, הרעות והאחווה.. אגב, בררי עם אמהות שיריון מהמחזור שלך (איריס ושבלולי) , במסרים כמובן, ואולי תגלו שהבנים שלכן ביחד.. זה בכלל צ'ופר אמיתי ! אני זכיתי ככה בחברה- אחות בוגרת מהפורום הנפלא הזה, שחנכה אותי פה בענייני שיריון והבן שלה ממשיך לעשות זאת עם בני.. חוץ מזה, הישארי פה איתנו. כאן מותר לבכות, לדאוג, לחשוש, וגם לצחוק ולהתפוצץ מגאווה ... בית אמיתי

 

[shay419]

היי, גם אני....אבל מה לעשות, כמו שאמרת לעצמך.

תעסיקי את עצמך, יש לך מזל, שאת עסוקה מאד. אני פחות, אך משתדלת לא לחשוב, ואלוהים שישמור על עצמו, ויחזור בשלום. גם לכולם...