אמא של יוני...
משעמם לי באוניברסיטה.
כמו כל מי שרוצה ללמוד מקצוע ש"יכניס לו משהו" בעתיד הלכתי ללמוד משפטים.
ומשעמם לי.
האמת שהשעורים המשפטיים יבשים עד כאב, שינוני חקיקה ופסקי דין, ואני בכלל אוהב אמנות.
אבל באמנות אין כסף.
וגם הסטודנטים פה בחוג.
כאלו הישגיים, תחרותיים, אינטרסנטים. אין פה חברות אמיתית, רק לחץ ותחרותיות והתנשאות.
והסטודנטיות.
כמו הגברים רק יותר מתנשאות, ומאידך ילדותיות. מצחקקות כמו נערות תיכון ומהצד השני לא מעניין אותן כלום פרט לציונים ולכתוב הכל בשעורים, ועם מי להתחבר בקבוצה כדי להשיג יותר מידע ולהגיע ליותר חומר של מה שלא נאמר בשיעור ויש לאנשים פה ושם מחיפוש בקורסים של מקומות אחרים בגוגל וכד'.
רק חבר אחד יש לי שם, שהכרתי משום מה עוד בלימודי הפסיכומטרי ומאז הפכנו לחברים טובים.
יונתן. בן גילי, וממשפחה "מלוקקת" מעיר "טובה" בשרון.
והיום קפצתי עם יונתן לביתו כדי שיוכל להתקלח ולאסוף את החומר ב"חוזים" מהבית.
להפתעתי יונתן עוד גר עם אמו. הוריו התגרשו עוד שהיה בתיכון ומאז אביו לפי מה שהבנתי בחו"ל עם פרגית צעירה.
כשהגענו אליו הבייתה אמו פתחה את הדלת בחיוך, חיבקה את יונתן ונישקה אותו ותוך עשירית שנייה הרגשתי לוחץ במכנסיי וקנאה בוערת בחברי.
אמו שהייתה בשנות ה-50 לחייה, עדיין הייתה יפהפיה. קמטים קטנים במצחה ובצידי עיניה הכחולות, ושיער ארוך שחלקו בלונד (צבוע וחלקו כסוף באופן אפנתי.
היא לבשה מכנס קצר וכפכפי אצבע וחולצה מכןפתרת עם מחשוף לא קטן וניכר שלא התאמצה (בסה"כ בנה בא הבייתה לשעה, לא מעבר...).
כשראתה שאני עומד מאחוריו חייכה ואמרה "מי זה יוני?" והוא הצביע לעברי בלי לסובב מבט ואמר "זה חבר מהלימודים אמא. יובל. אני נכנס להתקלח" ורץ פנימה.
נכנסנו. היא שאלה אותי אם בא לי קפה ועוגיות.
עניתי בחיוב והבטתי בבית ששיקף רממת חיים גבוהה למדיי. מינימליסטי, קירות לבנים עם כמה תמונות ויצירות אמנות. הרבה חלונות פנימיים, כתמי צבע בלבן בצורת פרחים אדומים פה ושם.
התיישבתי על הספה ושיחקתי בסלולרי.
אחרי כמה דקות הגיעה אליי והניחה טס ועליו שני כוסות קפה עם עוגיות חמאה.
כשהתכופפה יכולתי לראות מבעד לפתח חולצתה את כל מתווה שדה הימני עד לפטמתו החומה שעטרתו הייתה גדולה, רחבה וחומה.
לחשתי "תודה" והבטתי במתווה רגליה החשופות, אצבעות רגליה המשוחות לק שחור, וחיוכה שחשף שיניים לבנות.
שדיה היו כבדים וישבנה מעוגל ורחב.
היא התיישבה לצידי והחלה לשאול אותי היכן הכרתי את יוני שלה.
ריחה היה מתוק ומשכר.
באמצע הדברים השתתקה לפתע, כאילו משהו מבלבל אותה, וכשהבטתי בה ראיתי שעיניה "נעוצות" בי. ליתר דיוק בתחתית גופי.
הבטתי מטה וראיתי לחרדתי שיש לי זקפה אדירה במכנסיים שבלטה עד שכל לווין בחלל יכול היה לראות.
זזתי והתיישבתי באופן שלא יציג את הזין העומד שלי כה בבוטות.
היא נשמה בכבדות ואמרה לי "אויש. אל תתבייש. הכל בסדר."
חייכה.
הסמקתי ואמרתי "סליחה".
היא נפנפה בכף ידה בתנועת ביטול ובחיוך המשיכה "לא קרה כלום. אתה גבר צעיר ובריא. אבל למה? על מה חשבת שבאמצע זה שדיברתי על מחיר הטלוויזיה ככה הגבת ב.... חוזקה?" וצחקה בלחש.
"כלום. לא יודע. סתם כנראה את ממש נחמדה לי...." הגבתי בהיסוס ובמבוכה.
אני?!!!" שאלה בהפתעה. "אני? אני יכולה להיות אמא שלך..." ובחיוך הניחה יד על כתפי.
"אני יודע? אישה יפה, ריח נעים, מה משנה גיל?" אמרתי בחיוך נבוך מנסה להקל את האווירה.
היא הביטה בעיניי ישירות וחזה עלה מעלה מטה בהתנשמות איטית.
"אתה מתוק" אמרה.
והתקרבה אליי קצת.
כף ידה עברה ללטף את ירכי.
חשבתי שאני עומד להתעלף.
משעמם לי באוניברסיטה.
כמו כל מי שרוצה ללמוד מקצוע ש"יכניס לו משהו" בעתיד הלכתי ללמוד משפטים.
ומשעמם לי.
האמת שהשעורים המשפטיים יבשים עד כאב, שינוני חקיקה ופסקי דין, ואני בכלל אוהב אמנות.
אבל באמנות אין כסף.
וגם הסטודנטים פה בחוג.
כאלו הישגיים, תחרותיים, אינטרסנטים. אין פה חברות אמיתית, רק לחץ ותחרותיות והתנשאות.
והסטודנטיות.
כמו הגברים רק יותר מתנשאות, ומאידך ילדותיות. מצחקקות כמו נערות תיכון ומהצד השני לא מעניין אותן כלום פרט לציונים ולכתוב הכל בשעורים, ועם מי להתחבר בקבוצה כדי להשיג יותר מידע ולהגיע ליותר חומר של מה שלא נאמר בשיעור ויש לאנשים פה ושם מחיפוש בקורסים של מקומות אחרים בגוגל וכד'.
רק חבר אחד יש לי שם, שהכרתי משום מה עוד בלימודי הפסיכומטרי ומאז הפכנו לחברים טובים.
יונתן. בן גילי, וממשפחה "מלוקקת" מעיר "טובה" בשרון.
והיום קפצתי עם יונתן לביתו כדי שיוכל להתקלח ולאסוף את החומר ב"חוזים" מהבית.
להפתעתי יונתן עוד גר עם אמו. הוריו התגרשו עוד שהיה בתיכון ומאז אביו לפי מה שהבנתי בחו"ל עם פרגית צעירה.
כשהגענו אליו הבייתה אמו פתחה את הדלת בחיוך, חיבקה את יונתן ונישקה אותו ותוך עשירית שנייה הרגשתי לוחץ במכנסיי וקנאה בוערת בחברי.
אמו שהייתה בשנות ה-50 לחייה, עדיין הייתה יפהפיה. קמטים קטנים במצחה ובצידי עיניה הכחולות, ושיער ארוך שחלקו בלונד (צבוע וחלקו כסוף באופן אפנתי.
היא לבשה מכנס קצר וכפכפי אצבע וחולצה מכןפתרת עם מחשוף לא קטן וניכר שלא התאמצה (בסה"כ בנה בא הבייתה לשעה, לא מעבר...).
כשראתה שאני עומד מאחוריו חייכה ואמרה "מי זה יוני?" והוא הצביע לעברי בלי לסובב מבט ואמר "זה חבר מהלימודים אמא. יובל. אני נכנס להתקלח" ורץ פנימה.
נכנסנו. היא שאלה אותי אם בא לי קפה ועוגיות.
עניתי בחיוב והבטתי בבית ששיקף רממת חיים גבוהה למדיי. מינימליסטי, קירות לבנים עם כמה תמונות ויצירות אמנות. הרבה חלונות פנימיים, כתמי צבע בלבן בצורת פרחים אדומים פה ושם.
התיישבתי על הספה ושיחקתי בסלולרי.
אחרי כמה דקות הגיעה אליי והניחה טס ועליו שני כוסות קפה עם עוגיות חמאה.
כשהתכופפה יכולתי לראות מבעד לפתח חולצתה את כל מתווה שדה הימני עד לפטמתו החומה שעטרתו הייתה גדולה, רחבה וחומה.
לחשתי "תודה" והבטתי במתווה רגליה החשופות, אצבעות רגליה המשוחות לק שחור, וחיוכה שחשף שיניים לבנות.
שדיה היו כבדים וישבנה מעוגל ורחב.
היא התיישבה לצידי והחלה לשאול אותי היכן הכרתי את יוני שלה.
ריחה היה מתוק ומשכר.
באמצע הדברים השתתקה לפתע, כאילו משהו מבלבל אותה, וכשהבטתי בה ראיתי שעיניה "נעוצות" בי. ליתר דיוק בתחתית גופי.
הבטתי מטה וראיתי לחרדתי שיש לי זקפה אדירה במכנסיים שבלטה עד שכל לווין בחלל יכול היה לראות.
זזתי והתיישבתי באופן שלא יציג את הזין העומד שלי כה בבוטות.
היא נשמה בכבדות ואמרה לי "אויש. אל תתבייש. הכל בסדר."
חייכה.
הסמקתי ואמרתי "סליחה".
היא נפנפה בכף ידה בתנועת ביטול ובחיוך המשיכה "לא קרה כלום. אתה גבר צעיר ובריא. אבל למה? על מה חשבת שבאמצע זה שדיברתי על מחיר הטלוויזיה ככה הגבת ב.... חוזקה?" וצחקה בלחש.
"כלום. לא יודע. סתם כנראה את ממש נחמדה לי...." הגבתי בהיסוס ובמבוכה.
אני?!!!" שאלה בהפתעה. "אני? אני יכולה להיות אמא שלך..." ובחיוך הניחה יד על כתפי.
"אני יודע? אישה יפה, ריח נעים, מה משנה גיל?" אמרתי בחיוך נבוך מנסה להקל את האווירה.
היא הביטה בעיניי ישירות וחזה עלה מעלה מטה בהתנשמות איטית.
"אתה מתוק" אמרה.
והתקרבה אליי קצת.
כף ידה עברה ללטף את ירכי.
חשבתי שאני עומד להתעלף.
