את מזכירה לי ימים שעברו...
עברנו את אותה תופעה בזמנו, משהו כמו לפני שלוש-ארבע שנים... זה עובר עם התקדמות המחלה (אוי לנחמה כזו...). אין לי עיצה חד משמעית שתפתור את הבעיה, אבל כמה נקודות: הסבירי חזור והסבר לאבא שלך וגם למטפלת שזה חלק מהמחלה, שאלה דמיונות, שאינך חושדת או חוששת, ושזה תופעה שתעבור מתישהו. נסי למצוא לאימך תרופות הרגעה (הרופאים הגריאטרים די נוטים היום לתת תרופות כאלה, כדי להקל הן על החולה והן על משפחתו ומטפליו). התרופה תעזור להתנהגותה הלא שקטה באופן כללי, וגם לעניין הספציפי הזה. אל תתיתווכחי עם אימך. פעם תגידי לה שאת מחפשת מחליפה, פעם תספרי לה שהכל זמני וכו' וכו'. רק לא להתעמת. הרעיון הוא להרגיע את הוויכוח הנוכחי... דרך נוספת - כל פעם שהעניין עולה, נסי להסיח את דעתה (את גרה איתה, או שאביך המסכן חוטף את כל האש?...) רוב הסיכויים שהויכוח הזה לא ייזכר עד הפעם הבאה.... זה לא קל, וזה קשה בעיקר לאביך.
