אמא שלי לא תחזור..
אני מרגישה קצת נבוכה לכתוב פה אחרי שקראתי פה סיפורים עצובים כל כך. אמא שלי נפטרה לפני כמעט 9 שנים..הייתי בת 21 אחותי בת 20 ואחי בן 15 אבי נכנס לדיכאון..וכמעט לא תפקד.אני הייתי עסוקה בהכחשה של המוות במשך שנים רבות עד שהגעתי למצב של חוסר יכולת לדבר וחנק תמידי בגרון.אחי נפגע בתאונת דרכים קשה ..אחותי אבדה 50 אחוז מהשמיעה בשתי האוזניים..גם דברים טובים קרו במשפחה..אבל אמא לא היתה שם כשהם קרו. אני חושבת שרק בחודשים האחרונים אני מרגישה את גודל הטרגדיה ואת עוצמת האובדן..לא קל לי בכלל. אני מרגישה כאב גדול שלפעמים נראה לי שהריאות שלי הולכות להתפוצץ..והגוף שלי לא יכול להכיל את זה...ושאני לא מסוגלת ללכת ..אבל סוף סוף אני מבטאה את הכאב שלי בקול ובכי , ואני יכולה לדבר ואפילו לשיר כמו פעם. אני מעזה להרגיש שוב ,אפילו לפעמים יכולה להרגיש את השמחה שלי שהלכה לאבוד... זה כמו לחיות מחדש...כאילו שיצאתי מהקבר שכריתי לעצמי ליד אמא ... אני שמחה שמצאתי את הפורום הזה כי עם בני המשפחה שלי אי אפשר לדבר בכלל. הם לא מבינים למה אני מתעסקת עם זה אחרי כל כך הרבה שנים.הם לא מבינים כמה חשוב לי להתאבל...בשביל לחיות שוב. אחותי אפילו אמרה לי אתמול שאמא שלי היתה אשה נחמדה שידעה לבשל טוב..וזהו ונגמר והיא שכחה ...ושאני סתם נוברת. איך יכולתי לשכוח אותה כל כך הרבה שנים? איך התפוררה לי המשפחה ואמא שלי נעלמה מבלי שאני אשים לב? תודה על המקום פה לשיתוף. נופר
אני מרגישה קצת נבוכה לכתוב פה אחרי שקראתי פה סיפורים עצובים כל כך. אמא שלי נפטרה לפני כמעט 9 שנים..הייתי בת 21 אחותי בת 20 ואחי בן 15 אבי נכנס לדיכאון..וכמעט לא תפקד.אני הייתי עסוקה בהכחשה של המוות במשך שנים רבות עד שהגעתי למצב של חוסר יכולת לדבר וחנק תמידי בגרון.אחי נפגע בתאונת דרכים קשה ..אחותי אבדה 50 אחוז מהשמיעה בשתי האוזניים..גם דברים טובים קרו במשפחה..אבל אמא לא היתה שם כשהם קרו. אני חושבת שרק בחודשים האחרונים אני מרגישה את גודל הטרגדיה ואת עוצמת האובדן..לא קל לי בכלל. אני מרגישה כאב גדול שלפעמים נראה לי שהריאות שלי הולכות להתפוצץ..והגוף שלי לא יכול להכיל את זה...ושאני לא מסוגלת ללכת ..אבל סוף סוף אני מבטאה את הכאב שלי בקול ובכי , ואני יכולה לדבר ואפילו לשיר כמו פעם. אני מעזה להרגיש שוב ,אפילו לפעמים יכולה להרגיש את השמחה שלי שהלכה לאבוד... זה כמו לחיות מחדש...כאילו שיצאתי מהקבר שכריתי לעצמי ליד אמא ... אני שמחה שמצאתי את הפורום הזה כי עם בני המשפחה שלי אי אפשר לדבר בכלל. הם לא מבינים למה אני מתעסקת עם זה אחרי כל כך הרבה שנים.הם לא מבינים כמה חשוב לי להתאבל...בשביל לחיות שוב. אחותי אפילו אמרה לי אתמול שאמא שלי היתה אשה נחמדה שידעה לבשל טוב..וזהו ונגמר והיא שכחה ...ושאני סתם נוברת. איך יכולתי לשכוח אותה כל כך הרבה שנים? איך התפוררה לי המשפחה ואמא שלי נעלמה מבלי שאני אשים לב? תודה על המקום פה לשיתוף. נופר