אמא שלי~אמא של תמר~מריימוש של אורי
שלום...
אני חדשה כאן בפורום...הייתי רוצה בבקשה לשתף במציאות שעכשו עוברת עלי ומאוד קשה לי....
אז ככה,כל הסיפור מתחיל לפני 3 שנים בערך...אמא שלי גילתה גוש בחזה שלה,אחרי הלידה של תמרי אחותי הקטנה,שאז הייתה בת חצי שנה (היום היא בת 3וחצי).אמרו לאמא שלי שזה לא מסוכן וזה לא משהו רציני ושתמיד אחרי הקנה יש גושים בשדיים,אז אמא שלי לא התעקשה לעשות עוד בדיקות...אחרי עוד כמה חודשים הגוש לא עבר לה והיא כבר החליטה ללכת לבדיקות יותר רציניות,בבדיקות הסתבר שזה סרטן השד בדרגה גבוהה מאוד.אמא שלי פנתה לטיפולים מיד עברה ניתוחים,הקרנות,כימו, הכל ובמשך 3 שנים נלחמה עם הסרטן,כשכל כמה חודשים גילו לה עוד גרורה ועוד גידול סרטני במקום אחר בגוף...במשך כל הזמן הזה היה לי קשה אבל אמא שלי תמיד הייתה שמחה ואופטימיית וגם בעלה אורי(ההורים שלי גרושים),ניסו שיהיה לי ובמיוחד לאחותי הקטנה כמה שיותר פשוט...כשאמא לא הייתה בבית הייתי מושיבה את תמרי אחותי ושמיעה לה שירים ומשחקת איתה,הכל כדי שלא תרגיש לבד,עד כמה שאפשר לא להרגיש לבד בלי אמא.
לפני שבועיים המצב של אמא שלי ממש החמיר והרופאים אמרו שהמצב די חסר תקוה,אורי(בעלה)דיבר איתי ואמר לי שאנחנו צריכים להיות חזקים ושכנראה נצטרך ללמוד לחיות בלי אמא.לאחר יעוץ עם פסיכולוגית הוא לקח את תמרי לבית חולים כיביכל להפרד מאמא.
לפני שלושה ימים,אמא שלי נפטרה מסרטן בגיל 36,ביום שהיא נפטרה אורי היה איתה בבית החולים והתקשר אלי להודיע על זה...אחר כך הוא הגיע הביתה וסיפר לתמרי,הקטנטנה שבכתה,ואז שאלה אותי אם אפשר לדבר עם אמא מהשמים...
בהלויה שהארנו את תמרי אצל החברה הכי טובה של אמא שלי שנשארה לשמור עליה...
בהלויה אורי בכה ואני בכיתי...והספדים אורי אמר:"מירי שלי...עזבת אותי ככה,לבדי,מי אני בלעדייך?!,ביקשת שאני יגדל את הילדים שלנו/שלך ואני עומד לעשות את זה,
בבוקר כשהייתי ליידך כשעוד נשמת את נשמותייך האחרונות,מירי שלי,האחות בבית חולים שאלה אותי איך אני מרגיש...רציתי לענות לה שאני מרגיש כמו גבר שמאבד את אישתו האהובה עליו מכל,אבל עניתי לה כמו שאת בטוח היית רוצה שאני יענה,עניתי לה,שאני מרגיש טוב,בגלל שהנשמה של מרים אשתי האהובה הולכת סוףסוף להפסיק לסבול מכל הטיפולים האלו.."
זה קרע לי את הלב...בכיתי ובכיתי ולא נגמרו לי הדמעות..ואז כשחזרנו הביתה,ישבנו שבעה...ועשרות של אנשים זרמו אלינו הביתה,ליתר דיוק ממשיכים לזרום(אנחנו עדין באמצע השבעה)וכולם הכירו את אמא שלי...וכולם מנסים לנחם ולהגיד:"מירי הייתה מלאך" "מירי הייתה אשה מדהימה",ואני ואורי,וסבא וסבתא שלי ודודה שלי מנסים לעכל את המצב הנתון...
תמרי דוקא די נהנת מהסיפור שהיא מוקפת במלא אנשים אוהבים,אבל בלילה היא באה אלי למיטה ובוכה,בוכה בוכה שהיא רוצה את אמא...
אורי הציע לי ללכת לפסיכולוגית ונראה לי שאני אגיב בחיוביות להצעה הזו...אני מרגישה שבאמת אני זקוקה לזה,הן רק בשביל שאוכל לעזור לאורי לגדל את תמרי...הכאב פשוט חותך לי בעור בעצמות בנשמה ..אני יודעת שעכשו זה הזמן לשבת ולהתאבל על האמא הנפלאה שהייתה לי ולכאוב כי עכשו זה השבעה ואז יהיה את השלושים ואז את השנה...אבל אני אזכור אותה תמיד...
בקיצור...קודם כל רציתי להגיד תודה לכל מי שקרא את ההודעה שלי,באמת אני מעריכה את זה מאוד...והייתי רוצה שתגיבו ותגידו מה אתם חושבים על המצב,אשמח לקבל חיזוק,עידוד,וכל דבר אחר...ושוב תודה רבה לקוראים!
שלום...
אני חדשה כאן בפורום...הייתי רוצה בבקשה לשתף במציאות שעכשו עוברת עלי ומאוד קשה לי....
אז ככה,כל הסיפור מתחיל לפני 3 שנים בערך...אמא שלי גילתה גוש בחזה שלה,אחרי הלידה של תמרי אחותי הקטנה,שאז הייתה בת חצי שנה (היום היא בת 3וחצי).אמרו לאמא שלי שזה לא מסוכן וזה לא משהו רציני ושתמיד אחרי הקנה יש גושים בשדיים,אז אמא שלי לא התעקשה לעשות עוד בדיקות...אחרי עוד כמה חודשים הגוש לא עבר לה והיא כבר החליטה ללכת לבדיקות יותר רציניות,בבדיקות הסתבר שזה סרטן השד בדרגה גבוהה מאוד.אמא שלי פנתה לטיפולים מיד עברה ניתוחים,הקרנות,כימו, הכל ובמשך 3 שנים נלחמה עם הסרטן,כשכל כמה חודשים גילו לה עוד גרורה ועוד גידול סרטני במקום אחר בגוף...במשך כל הזמן הזה היה לי קשה אבל אמא שלי תמיד הייתה שמחה ואופטימיית וגם בעלה אורי(ההורים שלי גרושים),ניסו שיהיה לי ובמיוחד לאחותי הקטנה כמה שיותר פשוט...כשאמא לא הייתה בבית הייתי מושיבה את תמרי אחותי ושמיעה לה שירים ומשחקת איתה,הכל כדי שלא תרגיש לבד,עד כמה שאפשר לא להרגיש לבד בלי אמא.
לפני שבועיים המצב של אמא שלי ממש החמיר והרופאים אמרו שהמצב די חסר תקוה,אורי(בעלה)דיבר איתי ואמר לי שאנחנו צריכים להיות חזקים ושכנראה נצטרך ללמוד לחיות בלי אמא.לאחר יעוץ עם פסיכולוגית הוא לקח את תמרי לבית חולים כיביכל להפרד מאמא.
לפני שלושה ימים,אמא שלי נפטרה מסרטן בגיל 36,ביום שהיא נפטרה אורי היה איתה בבית החולים והתקשר אלי להודיע על זה...אחר כך הוא הגיע הביתה וסיפר לתמרי,הקטנטנה שבכתה,ואז שאלה אותי אם אפשר לדבר עם אמא מהשמים...
בהלויה שהארנו את תמרי אצל החברה הכי טובה של אמא שלי שנשארה לשמור עליה...
בהלויה אורי בכה ואני בכיתי...והספדים אורי אמר:"מירי שלי...עזבת אותי ככה,לבדי,מי אני בלעדייך?!,ביקשת שאני יגדל את הילדים שלנו/שלך ואני עומד לעשות את זה,
בבוקר כשהייתי ליידך כשעוד נשמת את נשמותייך האחרונות,מירי שלי,האחות בבית חולים שאלה אותי איך אני מרגיש...רציתי לענות לה שאני מרגיש כמו גבר שמאבד את אישתו האהובה עליו מכל,אבל עניתי לה כמו שאת בטוח היית רוצה שאני יענה,עניתי לה,שאני מרגיש טוב,בגלל שהנשמה של מרים אשתי האהובה הולכת סוףסוף להפסיק לסבול מכל הטיפולים האלו.."
זה קרע לי את הלב...בכיתי ובכיתי ולא נגמרו לי הדמעות..ואז כשחזרנו הביתה,ישבנו שבעה...ועשרות של אנשים זרמו אלינו הביתה,ליתר דיוק ממשיכים לזרום(אנחנו עדין באמצע השבעה)וכולם הכירו את אמא שלי...וכולם מנסים לנחם ולהגיד:"מירי הייתה מלאך" "מירי הייתה אשה מדהימה",ואני ואורי,וסבא וסבתא שלי ודודה שלי מנסים לעכל את המצב הנתון...
תמרי דוקא די נהנת מהסיפור שהיא מוקפת במלא אנשים אוהבים,אבל בלילה היא באה אלי למיטה ובוכה,בוכה בוכה שהיא רוצה את אמא...
אורי הציע לי ללכת לפסיכולוגית ונראה לי שאני אגיב בחיוביות להצעה הזו...אני מרגישה שבאמת אני זקוקה לזה,הן רק בשביל שאוכל לעזור לאורי לגדל את תמרי...הכאב פשוט חותך לי בעור בעצמות בנשמה ..אני יודעת שעכשו זה הזמן לשבת ולהתאבל על האמא הנפלאה שהייתה לי ולכאוב כי עכשו זה השבעה ואז יהיה את השלושים ואז את השנה...אבל אני אזכור אותה תמיד...
בקיצור...קודם כל רציתי להגיד תודה לכל מי שקרא את ההודעה שלי,באמת אני מעריכה את זה מאוד...והייתי רוצה שתגיבו ותגידו מה אתם חושבים על המצב,אשמח לקבל חיזוק,עידוד,וכל דבר אחר...ושוב תודה רבה לקוראים!
