יש בדבריך אמת גדולה
שואלים על אברהם אבינו, הכיצד היה יכול לשוח מביו את ישמעאל בנו רק בשל בקשתה של שרה (ישמעאל באותה עת נער היה, ולא תינוק בן יומו, כמוקבל בטעות לחשוב, ובכל זאת, השאלה נשאלת). ועונים חלק מן המפרשים, שבאותה עת, בן השפחה, לא נחשב כבן האשה, ובמידת הצדק שהיתה נהוגה אז, לא חרג אברהם אבינו מן "המקובל", ביחסי הורות. ישנן שתי דוגמאות שאני יכולה להעלות על דעתי בפרפרזה לספור אברהם - האחת של תומס ג´פרסון וילדי שפחתו סאלי, אשר בשל קושי לשחררם לחופשי, הוא אפשר להם לברוח, (וכמובן להתרחק ממנו ומאמם). לנו זה נראה נורא, בהתחשב גם שהם היו שחורים בתקופה בה שחור, ללא תעודת שחרור היה למעשה לא אדם, אבל בהתחשב במציאות שהיתה אז, כנראה שלא היתה לו ברירה. וכן העבדת ילדים בעת המהפיכה התעשיתית (דבר שאני חושבת גם על העבדת ילדים בעולם השלישי). ביחס לעולם שלנו, אין נורא מלכבול ילד למכונה ל12 שעות ביממה. אבל ביחס לעולם שהיה אז, האופציה השניה היא רעב, ולכן עדיפה בעיני האופציה של העבדת ילדים, מאשר לתת להם להסתובב חופשי, ולמות תוך כדי כך. (כמובן שאין בכך הסכמה לתנאי ההעסקה הלא אנושים). ואולם מן הצד השני, נמצאת הבקורת הנוקבת אותה מותחים היום הרבה אנשים על הוריהם ועל סביהם, מתוך אי הבנה, שלמעשה מדובר בחברה שונה, הנוהגת לפי קודים שונים. כאשר יהונתן גפן, תוקף בספרו אשה יקרה, את אביו את סבתו את סבו, על כך שהעמידו את ההתישבות בראש מעייניהם במקום אותו, הוא שוכח שהוא העמיד את סמיו ואת כשרונו, במרכז עולמו, במקום את בנו. הבקורת הנוקבת שלו כלפיהם, הופנתה לטעמי, לכיוון השופט את הדור, בחומרה של רטרוספקטיבה. וגם ישנה דילמה. מדוע אנו שופטים אנשים הנוהגים בשונה מאיתנו, אם הם חיים בחברה שונה מאיתנו. בהתחשב בכך שאין הורות אבסולוטית, אז באמת מה לנו כי נלין, על אם המחתנת את בתה בגיל 12? מה לנו כי נטען על הורה המשלח את ילדו לעבוד בעיר הגדולה יום ולילה? בתהיות אלו אני מסימת. ואני רק רוצה לשאול שוב, איך שומרים, כי את ההודעה הארוכה הזו כתבתי פעמים בשל הרפרוש המעצבן באמצע.
