אמא שאוהבת יותר

נעה גל

New member
../images/Emo32.gif איך שומרים הודעות

כשאת כותבת את ההודעה כל כמה שורות שכתבת יש ללחוץ Ctrl + A ואז כל הטקסט נצבע בכחול ואז Ctrl + C וכל הטקסט מועבר לזכרון של המחשב. אם היה רפרוש פתע, כדי לשפוך את הטקסט לתוך ההודעה החדשה שלך את לוחצת Ctrl + V. כל הכבוד שאת כותבת הודעות פעמיים. אני מתיאשת ישר.
 

לאה_מ

New member
נעה, הבעת נפלא את מה שמפריע לי

בדיון הזה כבר כמה זמן. לא רק שאני מסכימה עם הגישה שאהבה היא לא דבר מדיד, אלא שנשאלת השאלה לשם מה נחוצה מדידה בכלל? בעולם התחרותי בו אנו חיים, כנראה כל דבר חשוף לתחרות ולהשגיות, גם "מי תהיה האמא הכי אוהבת". האם זה מה שאנו רוצים עבור עצמנו? האם זה מה שאנו רוצים עבור ילדינו?
 

דסי אשר

New member
התגובה שלי אליך

מופיעה מיד מעל התגובה הראשונה שלי לדיון" איזה יופי של דיון" התגובה שלי אליך, ואל דבריך, היא מה שאנשים נוהגים לומר" סגירת מעגל הדיון"= זה בדיוק מה שאני חושבת כל השנים, ועוד יותר מאז נכנסתי לפורום. התחרותיות לובשת כל מיני "תלבושות" של אופנות, גישות, פילוסופיות אלה ואחרות. זה מה שהפריע לי בדו-שיח של החרשים ביני לבין צפריר. וגם כתבתי שם. המושג באופן טבעי, לא מתקשר לי עם תחרותיות של העולם המערבי. וצפריר דיבר על תחרותיות בינך לבין עצמך. הטוב עבורי בפורום הזה, והוא נשמר נפלא- הוא הפלורליזם. כאשר אני מביעה את דעותי בזכות המשפחתונים, אני יודעת שיש שחושבים אחרת ממני, אבל אני מאמינה בשלי. מי שרוצה משהו אחר- חשוב שילך עם מה שטוב לו. משפחתונים, במושגים שאני קולטת מהורים הפונים לשירות, לא כולם, נתפשים כמשהו שהילד עשוי "לפספס" במסעו לעבר ההצלחה המובטחת אם "יקבל גריה מתאימה". וכאן נשאלת השאלה, שעליה גם דובר בפורום, מהי בעצם גריה מתאימה, והדיון על איטליגציה רגשית משקף זאת. הדוגמא המאד קיצונית לעמדות אלה, מייצגות שתי הרשתות "גם וגם" ו"פיסגן". ויש להם הרבה לקוחות. לא משנה מה הם נותנים בפועל, ואולי הם באמת נונתים טיפול נפלא, אבל הם משווקים תחרותיות. סיפרתי לכם מה כתבה אורה שיינרמן, במודעה הראשונה שלה עם פתיחת הגן הראשון(וזה לא חזר יותר, משהו כנראה העיר לה). היא כתבה, שמי שחווה את החינוך במסגרת הגנים שלה, יגיע ל700 בפסיכומטרי. אני זוכרת שכל עור גופי התמלא נקודות נקודות.... כנ"ל לגבי כל דבר. לי טוב לחיות כאן, הייתי מתה לחיות מחדש בכפר, כמו שגדלתי כידה, אבל לא משום שזה בריא יותר, אלא משום שזה פשוט נפלא, שקט, האויר נקי בלי שאני חושבת על כך. ואני לא שם, כי יש אילוצים, אני שותפה להם ומחליטה לגביהם. דסי
 

דסי אשר

New member
איזה יופי של דיון

הי לאה. מאד מסכימה אתך. כתבתי על ההורות שלי, שנסמכה על נסיבות סביבתיות, עם רצון טוב וכוונות טובות להיות אמא טובה. ומה אומר לי בני, כשאני מעיזה לחזור ולספר , תוך צחוק ורגשי אשם - על איזה אמא נוראית הייתי:" לא רוצה לשמוע, בלי רגשי אשם, יצאנו ילדים נורמאלים לגמרי" . הם מאושרים בהורות של שנינו, למרות שונותה. אנחנו מאושרים בילדים שלנו, ובמערכת היחסים שנוצרה בין כולנו, וזאת למרות שאני יזמתי מהלךמאכיב= גירושין. הילדים עיבדו כמה שיכלו, כל אחד בדרכו את הכאב, והם ממשיכים להנות משני הורים, שונים לגמרי, ולוקחים עד היום, מכל אחד את מה שמתאים להם. אנחנו נותנים את מה שאנחנו יודעים לתת. נכון, היום הם גדולים, ויכולים לסנן הרבה. אבל דברים מחלחלים, כל הזמן. דסי נ.ב בערב אביא ציטוט מספרו של מאיר שלו, לא זוכרת שם הספר, בו הוא מנתח את היצירות הספרותיות של סופרים שונים, כולל ארך קסטנר, על רקע חייהם האישיים. ספר מאד מעניין.
 

דסי אשר

New member
מאיר שלו,אריך קסטנר

והוריו,של אריך, כפי שמתבטאים בקטעים מצוטטים מתוך ספרו:" כאשר הייתי נער קטן". " אימי לא הביטה ימינה ולא שמאלה, היא אהבה אותי ולא עוד זולתי. היא הייתה טובה אלי ומיצתה בכך את טובה עד תום. היא העניקה לי את עליזותה, ולזולתי לא נותר דבר. היא חשבה רק עלי. מחשבות אחרות לא היו עם ליבה. כל נשימה ונשימה מחייה, הייתה מיועדת לי, לי בלבד(...)(כך במקור, אצל מאיר שלו) את כל ישותה וקיומה הניחה בקנאות, כקלפן דמוי שד, על קלף אחד- עלי. למעני השקיעה את כל חייה, כל כולה. ואז מאיר שלו שואל: איפה האב? וכך הוא כותב(מאיר שלו בשפתו המיוחדת): "ובכן, אביו של קסטנר - אמיל שמו - נמצא במחלקה לאבות מיתרים, שם הוא חולק חדר עם אבא של סינדרלה ואבא של שלגייה ואבא של כיפה אדומה. שלושת אלה אבות מיוחדים במינם: כל אימת שבנותיהן צריכות להם, הם אינם. אבל במקרהו של אמיל קסטנר, לא מדובר באב שולי, אלא באב שהוגלה לקרן זווית. בעיני האם והבן - הסדר המשפחתי התקין דורש הרחקתו , משל היה גוף זר. אמיל קסנר היה רצען מעולה ואיש עסקים עלוב, ואשתו פרנסה את המשפחה. כמו אמו של אמיל טישביין מ"אמיל והבלשים", היתה גם היא ספרית. האב סולק אל מעבר לוווילון המטבח( ב"אמיל והבלשים",אגב, הפתרון דרסטי יותר - הוא מת), וכיוון שצחנת דבק הרצענים שלו עלתה גם משם, הוא הורד אל מרתף הבית, וייצר שם חפצי נוי נפלאים, שאין להם דורש." מאיר שלו ממשיך לספר על מערכת היחסים בין אריך קסטנר ואמו(כמו זוג מאוהב), כאשר האב מוצג כמפריע לזוגיות. מי שרוצה לקרוא, את כל הספר: " סוד אחיזת העיניים"/ מאיר שלו. אז איך מבינים מתאור מערכות יחסים אלה את פצפונת ואנטון? דסי
 

ציפי ג

New member
מענין מאוד

משפחה מטריארכלית לחלוטין. והילד יוצא עם תחושת ריחוק גדולה מאוד מהאב. תחשבו על זה ביחס למשפחות חד הוריות.
 

דסי אשר

New member
חשבתי, אז למענך אדפיס

עוד מהספר, ותביני איך תופס את התמונה מאיר שלו וגם קסנר עצמו, כנראה. ראי מה הוא כותב על אמו ואביו: " ירשתי את תכונותיה, את כשרונותיה, את כוח פעילותה, את שאפתנותה ושכלה" מאיר שלו מוסיף מצידו:" כלומר, האב, דייר משנה בביתו שלו, הודר לא רק ממעמדו וממקומו, אלא גם מנכסיו הגנטיים" ומאיר שלו מוסיף: "כיון שכך, מנהלים אידה ואריך קסטנר, האם ובנה, חיים של בני זוג: היא עובדת ומפרנסת, והא עורך קניות, מנקה ומבשל. אלו הם הסדרים התקינים שלהם, לפחות בעיני הבן, וכאשר לקוחה מרמה את האם, אריך בן העשר, ולא אביו, הוא שמחפש ומוצא אותה ודואג להחזרת הכסף ורק אוסיף עוד קטע, מאד משמעותי.כ קסנר מתאר סצינה משפחתית רגילה, קטע של חלוקת מנות שלו להוריו, ומערת היחסים ביניהם, סביב אותה חלוקת מתנות: וכך כותב מאיר שלו" אלא שהדברים עמוקים ואפלים יותר, וחורגים מחלוקה הוגנת למראית עין של חיבה ותשומתלב. וכאן בא ציטוט מספרו של קסטנר:" נשקתי לכל אחד מהם על הלחי. תחילה לאימי. חלקתי להם את מתנותי, והחילותי בסיגריות. כך יכולתי , בעת אבי פותח באולרו את תיבת העץ ומרחרח בסיגריות, להשתהות יותר ליד אימי מאשר לידו. היא התפעלה למתנתי, ואני לחציה אלי בחשאי. החש אבי בכל זאת. ההתעצב אל ליבו בשל כך? זה נשמע כאילו עברנו פורום, לפורןם הספרים. אבל לא, כאן מדובר על מערכות יחסים הורים - ילדים(כבר לא בגיל הרך, אבל הם החלו שם). ברור לך מה כותב על כך מאיר שלו. בכלל לא בכיוון שאת העלית. זה קיים בחיים, לא רק אצל קסטנר, ברמות שונות, עדינות, ולפעמים קשות ובוטות. דסי
 

לאה_מ

New member
ואגב, הטענה היא, ש"אמיל והבלשים"

כולל הרבה מאד פרטים ביוגרפיים של אריך קסטנר עצמו. יש הרבה מאריך באמיל, ואולי לא בכדי הוא קרא לגיבורו בשמו של אביו...
 

ציפי ג

New member
אביו של מאיר שלו, יצחק

הוא סופר בחסד עליון. ספרו, פרשת גבריאל תירוש, מדהים. כוונתי היתה שכאשר מאיינים את האב מחיי הילד, נוצרת אצלו דמות משפחה מעוותת.
 

יונת ש.

New member
כנראה שבסרט שטחו את הדברים

(מה שכמובן לא מפתיע) למרות שגם לפצפונת וגם לאנטון יש מעט מאוד "זמן אמא", אמא של אנטון יותר נוכחת עם הילדים כשהיא יכולה - משחקת איתם, נותנת להם לשחק איתה, מדברת עם אנטון על מה שמעניין אותו, רוקדת לו (נותנת לו לראות את מה המייחד אותה). לעומתה אמא של פצפונת "חסרה" גם כשהיא נמצאת פיסית - האינטראקציה שלה עם פצפונת כוללת בעיקר בעיקר דחיה מנומסת.
 

דסי אשר

New member
זה נפלא מה שאת כותבת

על הדמויות של האמהות של פצפונת ואנטון , שכפי שהבנתי, יש בך את שניהם. זוהי האומנות, זוהי הספרות, שמציגה את החיים האמיתיים בכלים המיוחדים לה. אני נוהגת להקשיב לרשת א´ בבוקר, ושומעת מ 6 בבוקר את "אוניברסיטה ב א´"(כבר כתבתי על כך). ישנה סידרה של הרצאות שנותן פסיכולוג, על סיפורי המיתולוגיה היוונית. אחת ההרצאות הייתה על הסיפור של אדיפוס. אדיפוס הילד,מערכת יחסיו עם אמו הטבעית, אמו השניה, אביו הטבעי ואביו השני. המרצה אמר, שבעצם הסיפור המיתולוגי, כמו שאת הבנת את פצפונת ואנטון, מספר על על כפל דמויות האם שיש בתוכנו, וכפל דמויות האב שיש באבות. ניסיתי להשיג לפורום את ההרצאה השלימה. אבל כדי לקנות אותה מרשות השידור(זו קלטת), צריך לשלם 125 ש"ח. קצת הרבה. זה היה כל כך מעניין. דסי
 
אמא טובה יותר....(ארוך)

מודה שהתקשתי לעקוב אחר הדיון. עלו שם דברים מעניינים שעצרו אותי לחשוב על היותי אם. סוגיית הנקה כן לא אינני נכנסת אליה, זה קומפלקס מורכב מדי בכדי למצות אותו במספר שורות או בסיסמת מחץ או בקביעה חד משמעית. יש מדי כמה שנים איזו התקדמות (לא מצאתי מילה מתאימה) ואחריה רגרסיה. מתנצלת מראש על הפשטנות שבעיניין.דור של אמהות שהיו עקרות בית ולאחריו נשים שבונות קריירה ומפרנסות לא בפחות כבוד מהבעל ובשנם האחרונות, יש מגמה (טרנד?) של חזרה לתפקיד ההורי בפול גז. הנקה, הישארות בבית וכד´. ושוב מתנצלת על הסכמטיות שבעיניין. . הנפת דגלים בעיניין מעוררת בי אנטגוניזם. אין אמת אחת. יש נשים שהולכות על אמהות טוטלית, כלומר מוותרות על עבודה/קריירה, על עשיה למען עצמן בשם האמהות. כי ככה הן מרגישות שהכי נכון להן. ויש המוותרות ומקריבות כי ככה צריך. כי ככה הסביבה הקרובה להן נוהגת, כי קראו בספרים. האם זה מתאים לי? לאופי? לדרך חיי? חחי הזוגיים? האם עוד כמה שנים הן תתעוררנה ותרצנה לחזור למעגל העבודה (סליחה, תפוס ע"י צעירות יותר). האם הן תייחסנה את מצבן לילדים. בדור של אימי הרבה נשים נשארו בבית. גידלו ילדים ותיחזקו את הבית(כביסה ביד, לערבב חלב עם מים, טיטולי בד וכו´) והרבה שמעתי מחברותיה של אימי שאם....אז... אבל ככה זה. גידלנו אותכם. אני רוצה שילדי יהיו בני 16-17-18 הם גם יתגאו באמא שעשתה משהו ולא רק גידלה אותם. כן, גם להיות שם בשבילם (מה זה? איך מכמתים את זה? איזה פעולות?) אבל גם להיות אדם בזכות עצמו.
 

ציפי ג

New member
למה את חושבת שאם שנשארת

עם ילדיה לא עשתה משהו? אמא שלי נשארה איתנו, ועשתה למעננו הרבה מאוד. היא היתה אמא בכל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה, ולאחר שגדלנו חזרה לעבוד כעו"ס בהצלחה רבה כבר 15 שנה. היא הרוויחה מכל העולמות. היא גם היתה אם מלאה ויש לה חמישה ילדים שמודים לה על כך, וגם עובדת במקצועה, ויש לה קהל מטופלים שמודה לה על כך. הראיה של אשה המשקיעה את רובה ככולה באמהות, כאדם שלא עושה משהו, מקוממת אותי מאוד.
 

דסי אשר

New member
מאמא של גדולים

שלא חוותה אמהות ,כילדה, כמו שאת כותבת. שמנסה להיות כזו אמא, עם עוד ועוד תיקונים כל הזמן. דסי
 
למעלה