אמא עצובה....

אמא עצובה....

באותם רגעים...מתקשה להכיל את ילדיה אומרת...אני עצובה היום ולא בגללכם משתפת...בקצת... הולכים לישון... אמא ממררת בבכי אל תוך כרית הספה....שלא ישמעו ילד יורד אומר..כשדמעות בעיניו אמא..כל כך מעציב אותי שאת עצובה... נשכב על אמא גופו הקטן על גופה ליבו פועם עם ליבה רגע של שלווה
 

r e d head

New member
אמא יעל....../images/Emo24.gif

תסלחי לי שאני מנצלת את המקום הזה לכמה הרהורים של השבועות האחרונים. אני תפסתי את עצמי לפני כמה זמן והחלטתי שאני לא יכולה להרשות לעצמי יותר להיות אמא עצובה, זה גם עובדת עצובה, זה הופך לי את החיים. חוסר שעות שינה, עצבנות, חוסר ריכוז. שילכו לעזעזל כולם. לא לוקחת ללב. מקסימום ערב אחד שופכת חמתי על הקורבן הראשון שמוכן לשמוע...מוציאה הכל ועוברת הלאה. החלטתי שאני לא מתיחסת אליהם (הגברים) ברצינות עד שלא יוכח אחרת. עד הפעם הבאה... ליל מנוחה לך אישה יקרה
 

michaly44

New member
תסבירי.

מה זה: לא מתייחסת לגברים ברצינות עד שיוכח אחרת?
 
בתור גבר אני חייב לתקן אותך כאן.

אנו גברים בדיוק כמוכן נשים לא מתיחסים ברצינות למי שלא מתיחס אלינו ברצינות. את כן יכולה להרשות להיות אמא עצובה, אני מרשה לעצמי להיות אבא עצוב. ואחרי שאני מרדים את בני אני נשכב לידו קצת , הוא מחבק את זרועי מתוך השינה ... דקה של חיבוק כזה מספיקה לי בשביל להיות אבא שמח בבוקר. סגול(מאמין באהבה על כל סוגיה)
 

r e d head

New member
עצוב כזה שדקה של חיבוק מספיקה

להיות אבא/אמא שמחים בבוקר, זה לא העצוב שהתכוונתי אליו!!!. ולהגיד "אנו הגברים" או "אנו הנשים" זאת הכללה מאוד מאוד גדולה. אני תוהה ביני לבין עצמי אם להתחיל לספר כאן למה התכוונתי בדיוק, אולי על קצה המזלג. מילה שנאמרת מפי גבר או אישה יכולה להיות נכונה לרגע שבו נאמרה. ןלמחרת היום עשויה להיות חסרת משמעות. על כן יש דברים שאפשר לשמוע, ולקחת אותם בערבון מוגבל, עד שלאורך זמן נראה שהם משמעותיים. ולא לבנות מגדלים ולחלום חלומות ורודים על כל פעם שגבר או אישה אומרים משהו. או במילים אחרות, אופטימיות זהירה עדיפה על תמימות טיפשה. בל נהיה יפי נפש, גם אם אנחנו מאוד מאוד רוצים, העולם לא כזה. המשפט "אנו גברים בדיוק כמוכן נשים לא מתיחסים ברצינות למי שלא מתיחס אלינו ברצינות" נכון מאוד בפני עצמו. אבל מה אני עושה כשמתיחסים אלי ברצינות, זה כבר לא חד משמעי, כי הרבה פעמים הם/הן בורחים. זאת המציאות עם כל הצער שבדבר. הלואי שלא היתי נופלת מידי פעם לאמונה עיוורת שכזו. אני כבר מתארת לעצמי מי יעצור וירים גבה על הפסימיות, זאת לא פסימיות, זאת ריאליות.
 

s h o o s h a

New member
ככה על קצה המזלג

גם לאמא מותר להיות לפעמים עצובה מותר לה לא להיות מסוגלת להכיל דבר מותר לה למרר בבכי - לתוך הכרית ואל מחוצה לה, בקול וכתפיים רועדות מותר, מותר, מותר גם לנו, האימהות, לפעמים להיות לא חזקות וחסונות זה אך אנושי וזה עובר והחיוך שב לעטר את פנינו ואנו חוזרות לעצמנו עם כל הטוב והרע שבנו כי אנו בנות אדם עד לפעם הבאה ...
 
לאמא העצובה ../images/Emo39.gif

מתוקה שולחת לך אנרגיה שתגרום לחיוך לחזור לפניך.... פעם אחרונה שאני הייתי עצובה הבנים הגדולים ניגשו חיבקו הלכתי לחדרי וכעבור מס' דקות הם הגיעו עם כוס קפה ובאו וחיבקו אותי שכבו לידי במיטה וסתם היו שם...כל העצב נעלם לו...פשוט נגוז כי הרגשתי עד כמה הם עצובים בגללי...האהבה שלהם החזירה אותי למציאות...
 
את יודעת בשבוע וחצי האחרונים

אני מרדימה אותה אצל ההורים שלי.... לא רוצה שתראה אותי במצבי במיוחד בלילה...אז זה יותר קשה....
 

ravivsc

New member
פושפושית יקרה

כאב לי לקרוא את שכתבת. האם את באמת חושבת שעדיף לה להיטלטל לצורך שינה מאשר לראות את אמא במצב קשה אך כזה שהוא חלק מהמציאות? האם לעצב אין פיתרון? האם אפשר לעזור?
 
אמא עצובה...

אמא אנושית בת אדם אחרי שושה אין הרבה מה לומר חוץ מאשר לחבק אותך חזק
 

עוף כנף

New member
../images/Emo140.gifואפילו לא יודעת

איך לעודד... מקווה שהזמן יעשה את המלאכה טוב יותר... ולאמהות בהחלט מותר לבכות...
 
יעלי,

כל כך הרבה פעמים הייתי שם, מצד אחד רגשות קשים שלי, שלא יכולה להכיל, ולא יודעת מה לעשות איתם, ומצד שני, ילדים שצריכים אותי, ואין לי מה לתת, כי אפילו אין לי אותי לעצמי... אבל אצלך זה הרבה פחות חמור, יש לך אותך, רק עצובה... וזה בסדר... וגם פה את מלמדת אותם, מלמדת אותם שיש כל מיני רגשות, ומותר להרגיש אותם, ומותר לבטא אותם, ואפשר להתגבר... מלמדת אותם לא בהרצאות, אלא באיך שאת... הרבה חיבוק, פייה
 

ophra

New member
כמה שלווה ונחמה

יכולים להיות בחיבוק של ילד קטן גיליתי את זה לא מזמן לדעת לקבל גם מהם אפילו שהם גורים רכים ודווקא בגלל זה יש משהו כל כך מעשיר ומרכך בחיבוק הזה שלהם חוצמזה.... רציתי להגיד עוד משהו. אבל זה תכף... עפ
 

ophra

New member
בלי שום קשר ל"אמא"

אבל עם הרבה קשר לדמעות על הכרית... אני לא חובבת גדולה של ש.ארצי...
אבל הפעם זה נראה לי מתאים-בול. ממני אלייך אשה יקרה עם כל הלב מנגב לך את הדמעות/ ש.ארצי לוקחת חצי כדור להרגיע את עצמה, וזורקת משפט של הימור: "אתה ,או אני, או אתה?" ואני בתוכי סגור, מילותי כבר אינן יוצאות, וחוץ מללחוש את שמה, מנגב לה את הדמעות. תבכי לי עכשיו, תבכי אני אומר, זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר, תבכי במקומי, אני כבר לא יכול לבכות, אני, תפקידי- לנגב לך את הדמעות. "תראה" היא אומרת לי, "ערפל מכסה את הכביש, הבעיות מתחילות בראש, החיים מפחידים מספיק". ואני בתוכי סגור, לא יכול שום דבר לראות, וחוץ מללחוש את שמה, מנגב לה את הדמעות. תבכי לי עכשיו, תבכי אני אומר, זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר, תבכי במקומי, אני כבר לא יכול לבכות, אני, תפקידי- לנגב לך את הדמעות. עפ
(מלטפת ומנגבת)
 
אנחנו לא חיים בתוך בועה....

וגם אם אנחנו כרגע על תקן אבא ואמא ועושות הכל על מנת להראות חזקות, יש לנו את ריגעי השבירה הפרטיים שלנו. וזו לא בושה לבכות. וזו לא בושה לבקש יד מנחמת. וזו לא בושה לשתף את הילדים במה שעובר עלינו. קורה לעיתים רחוקות שאני מוצאת את עצמי בוכה...נשברת...ומספיק לי חיבוק אחד קטן מהבנות והכל נראה אחרת....ואז אני יודעת שכסו אמו העולם וכל המסביב....יש את הבנות, יש אותי...יש את הקשיים ויש את החיוכים ועם זה צריך להתמודד.
 

יהודה א

New member
יעלה ../images/Emo24.gif

יעל הרבה אולי לא אוכל לומר אומנם אני גבר (רגע לא בטוח הולך לבדוק) אבל גם לי יש ימים כאלה אז מה שאוכל לתת לך זה רק
 
למעלה