רוב הבחורות תלותיות באמהותיהן,
וזה אסון לבעל. האמא שלוחת אוכל, האמא מתקשרת 6 פעמים בשעה לוודא שהיא נושמת, אמא יוצאת איתה לראות בגדים פעמיים בשבוע, הן קובעות ביחד לטייל בגאולה, הן עושות קניות לבית (של הזוג הצעיר, כמובן), ואם צריך - מספיק שתרים עליה את הקול לשניה - ישר היא תיקח את הדברים ותלך לאמא שלה. ח'ברה, זה נורא. אני שונאת את זה. אני לא סובלת נשים לא עצמאיות. (שלא לדבר על גברים לא עצמאיים). אחרי נישואי, בת 18.5, ארזתי את חפצי ונסעתי עם בעלי דאז לצפון הארץ. לא הסכמתי "שבת אצל ההורים שלו, שבת אצל ההורים שלה". אין דבר כזה! הקמתי בית בשביל להיות עם הבעל שלי. פעם בחודש נסענו להורים שלנו. כשאמא שלי היתה שומעת שאנחנו בנסיעה ושאלה: "לאן אתם נוסעים?" אמרתי לה "אמא, יש לי כבר תעודת זהות, עברתי את גיל 18, יש לי בעל ואנחנו לא אוהבים לדווח על כל צעד". פעם, פעמיים, שלוש וזה עבד. אני לא התקשרתי לאמא שלי לשאול איך מכינים מה, אלא פתחתי ספר מתכונים. ובלי קשר, לא נהגתי להתקשר כל יום לשאול מה נשמע. גם היום, אני עצמאית לחלוטין. לא אוהבת שנכנסים לי לוריד. רוצה חופש. לגבי הורים מתערבים - זו עילה לגירושין. (טוב, נו. הגזמתי. אבל הבנתם למה התכוונתי). לא חכם לשאול מועמדת אם היא תלויה באמה, אבל כן צריך לגשש. אבא שלי היקר תמיד אומר, שהוא לא נוהג לשאול מעבר ל"מה נשמע" סתמי. אם רוצים - יספרו לו, ואם לא - אז לא. אין כמוהו!
