"אמא מתי הוא יגיע?"
- פותח הנושא חיוכים 39
- פורסם בתאריך
שאלה טובה, מצטרפת אלייך בשאלה
אני באותו מצב בדיוק, לא יודעת מתי וכמה לערב את הילדים. מוקדם - זה מסוכן, כי אם זה לא ילך אז הילדים ייפגעו אבל מאוחר אומר שאם הילדים לא יקבלו את הקשר הוא יצטרך להגמר וזה הרבה יותר קשה מבחינתינו. שאלה לחברות ולחברים שבפורום - עד כמה גברים מוכנים לקבל קשיים מהילדים של בת הזוג מנישואים קודמים ?
אני באותו מצב בדיוק, לא יודעת מתי וכמה לערב את הילדים. מוקדם - זה מסוכן, כי אם זה לא ילך אז הילדים ייפגעו אבל מאוחר אומר שאם הילדים לא יקבלו את הקשר הוא יצטרך להגמר וזה הרבה יותר קשה מבחינתינו. שאלה לחברות ולחברים שבפורום - עד כמה גברים מוכנים לקבל קשיים מהילדים של בת הזוג מנישואים קודמים ?
ליה ....
אולי אענה באריכות פעם אחרת...(פלספנית שכמותי..) אבל ניכנסתי כי המשפט הזה.... "אם הילדים לא יקבלו זה יצטרך להיגמר" זה ממש אבל ממש הפריע לי ... כי באמת ובתמים אני מאמינה שקשר זוגי של פרק ב' הוא אכן קשר מורכב שיש חשיבות ליחסי ילדייך עם בן הזוג ולהפיך ילדיו ולך... ועל זה יש "לעבוד במתינות סובלנות פפפפפפפ הרבה "עבודה " אבל מראש להאמין במשפט הזה שלך זה מפריע לי ....(נו טוף מה כ'פת לך.. שיפריע ..) כי יש במשפט הזה איזה שהוא "ויתור גדול ,או פחד גדול מלהתמודד עם המחשבה שלמרות ואף על פי שהם במקום הראשון החיים מלמדים שגם את יכולה להיות במקום הראשון ולא על חשבונם!!
אולי אענה באריכות פעם אחרת...(פלספנית שכמותי..) אבל ניכנסתי כי המשפט הזה.... "אם הילדים לא יקבלו זה יצטרך להיגמר" זה ממש אבל ממש הפריע לי ... כי באמת ובתמים אני מאמינה שקשר זוגי של פרק ב' הוא אכן קשר מורכב שיש חשיבות ליחסי ילדייך עם בן הזוג ולהפיך ילדיו ולך... ועל זה יש "לעבוד במתינות סובלנות פפפפפפפ הרבה "עבודה " אבל מראש להאמין במשפט הזה שלך זה מפריע לי ....(נו טוף מה כ'פת לך.. שיפריע ..) כי יש במשפט הזה איזה שהוא "ויתור גדול ,או פחד גדול מלהתמודד עם המחשבה שלמרות ואף על פי שהם במקום הראשון החיים מלמדים שגם את יכולה להיות במקום הראשון ולא על חשבונם!!
s h o o s h a
New member
מתי אנחנו הופכים להיות חשובים?
"...אם הילדים לא יקבלו את הקשר הוא יצטרך להגמר..." נכון שהילדים שלנו חשובים, הם בראש סדר העדיפויות, כל עולמינו וכו'. ואיפה אנחנו בכל זה? לנו לא מגיע? אני אולי שונה בראיה ובגישה שלי אבל מה לעשות, לא חושבת שאבנה את זוגיותי עפ"י 'ציונים' שיחלקו ילדיי לבן זוגי. שנים הקדשתי את חיי להם ומרגישה שעכשיו הגיע עבורי הגיל שאני יכולה להתחיל לחיות גם. אז, לא מבקשת תחליף אב לילדיי, לא מבקשת אהבת נפש ביניהם אלא מבקשת מידה של כבוד בין כולם. עבורי זה מספיק. אם ילדיי יכבדו אותי ואת החלטותיי, הרי שגם לא תהא להם בעיה לקבל את בן זוגי. זה מין ריטואל כזה. בדיוק כפי שאני מכבדת אותם ואת החלטותיהם ובחירותיהם ואינני מתערבת. השאלה אמנם הופנתה לגברים שבפורום (ואני אישה - נשבעת) אבל חושבני שהשאלה היא דו-צדדית, כי קבלת הילדים את בן הזוג נכונה גם לבת הזוג. והתשובה שלי נכונה לשני המינים. אסכם ואומר - בגילי המתקדם הגעתי להחלטה שאני שמה את חיי בראש הפירמידה. כי אם לי יהיה טוב ואני אהיה מאושרת הרי שזה יקרין על כל אלו הסובבים אותי ובעיקר אלו הקרובים אלי-ילדיי.
"...אם הילדים לא יקבלו את הקשר הוא יצטרך להגמר..." נכון שהילדים שלנו חשובים, הם בראש סדר העדיפויות, כל עולמינו וכו'. ואיפה אנחנו בכל זה? לנו לא מגיע? אני אולי שונה בראיה ובגישה שלי אבל מה לעשות, לא חושבת שאבנה את זוגיותי עפ"י 'ציונים' שיחלקו ילדיי לבן זוגי. שנים הקדשתי את חיי להם ומרגישה שעכשיו הגיע עבורי הגיל שאני יכולה להתחיל לחיות גם. אז, לא מבקשת תחליף אב לילדיי, לא מבקשת אהבת נפש ביניהם אלא מבקשת מידה של כבוד בין כולם. עבורי זה מספיק. אם ילדיי יכבדו אותי ואת החלטותיי, הרי שגם לא תהא להם בעיה לקבל את בן זוגי. זה מין ריטואל כזה. בדיוק כפי שאני מכבדת אותם ואת החלטותיהם ובחירותיהם ואינני מתערבת. השאלה אמנם הופנתה לגברים שבפורום (ואני אישה - נשבעת) אבל חושבני שהשאלה היא דו-צדדית, כי קבלת הילדים את בן הזוג נכונה גם לבת הזוג. והתשובה שלי נכונה לשני המינים. אסכם ואומר - בגילי המתקדם הגעתי להחלטה שאני שמה את חיי בראש הפירמידה. כי אם לי יהיה טוב ואני אהיה מאושרת הרי שזה יקרין על כל אלו הסובבים אותי ובעיקר אלו הקרובים אלי-ילדיי.
מנושא לנושא ובאותו נושא
אני בהחלט מסכים עם דברייך, עד ובכלל להבדל אחד: גילם של הילדים ! לפי דברייך ניתן להבין שילדייך בוגרים דיים, ומחליטי החלטות ורצונות לעצמם. ולפיכך את מרשה לעצמך וזו זכותך המלאה, להרגיש ולעמוד בראש הפירמידה. - מקובל מבחינתי. איך תגיבי ואיך תתיחסי למצב שילדייך, אינם יכולים להחליט בשביל עצמם, ואת בתור האמא והאבא שלהם, צריכה גם להתייחס לרצונותיהם, ובו בזמן לבן זוגך ????
אני בהחלט מסכים עם דברייך, עד ובכלל להבדל אחד: גילם של הילדים ! לפי דברייך ניתן להבין שילדייך בוגרים דיים, ומחליטי החלטות ורצונות לעצמם. ולפיכך את מרשה לעצמך וזו זכותך המלאה, להרגיש ולעמוד בראש הפירמידה. - מקובל מבחינתי. איך תגיבי ואיך תתיחסי למצב שילדייך, אינם יכולים להחליט בשביל עצמם, ואת בתור האמא והאבא שלהם, צריכה גם להתייחס לרצונותיהם, ובו בזמן לבן זוגך ????
s h o o s h a
New member
גיל הילדים
חושבת, ושוב, זו אני, שגיל הילדים אינו משנה. מאחר ואנו מגדלים ומחנכים אותם, ואני חושבת שאנו מספיק בוגרים בעצמנו לעמוד מול השאלות הלא פשוטות של ה'קטנים' הללו. ילד, בכל גיל, צריך לדעת שחוץ מהיות הוריו 'אבא' ו'אמא' הם גם בני אדם בפני ובזכות עצמם. וככאלו, יש להם חיים משלהם מחוץ לד' אמות הבית. ולפיכך, ההחלטות שלנו, הן שלנו והבלעדיות עליהן היא לנו. לא אומרת שלילדים, בכל גיל, אסור לחוות דעה, אולם, כאמור, זכות ההחלטה הסופית היא שלנו. לא מקבלת (וכך אני גם חיה!) שילד בן 4 יגיד לי איך ועם מי לחיות או לא. כן, הם ינסו לתמרן אותנו ולהפעיל עלינו לחצים רגשיים מסוגים שונים, 'ללחוץ' בדיוק על הנקודות הרגישות, אבל לנו ההורים, המבוגרים אסור להכנע. לנו כמבוגרים, יש מספיק כלים כיצד להתמודד עם בעיות שיעלו בדרך. (למשל, איך להתייחס לרצונותיהם, ובו בזמן לבן זוגך) ואם נעשה זאת בדרך נכונה ובאופן שיתאים לגיל הילד, סביר להניח שנצליח לעקוף/להתמודד את/עם המכשול. (אגב, עם ילדים בוגרים זה לא פשוט יותר. לפעמים אפילו מסובך יותר. אבל זו כבר אופרה לגמרי אחרת...)
חושבת, ושוב, זו אני, שגיל הילדים אינו משנה. מאחר ואנו מגדלים ומחנכים אותם, ואני חושבת שאנו מספיק בוגרים בעצמנו לעמוד מול השאלות הלא פשוטות של ה'קטנים' הללו. ילד, בכל גיל, צריך לדעת שחוץ מהיות הוריו 'אבא' ו'אמא' הם גם בני אדם בפני ובזכות עצמם. וככאלו, יש להם חיים משלהם מחוץ לד' אמות הבית. ולפיכך, ההחלטות שלנו, הן שלנו והבלעדיות עליהן היא לנו. לא אומרת שלילדים, בכל גיל, אסור לחוות דעה, אולם, כאמור, זכות ההחלטה הסופית היא שלנו. לא מקבלת (וכך אני גם חיה!) שילד בן 4 יגיד לי איך ועם מי לחיות או לא. כן, הם ינסו לתמרן אותנו ולהפעיל עלינו לחצים רגשיים מסוגים שונים, 'ללחוץ' בדיוק על הנקודות הרגישות, אבל לנו ההורים, המבוגרים אסור להכנע. לנו כמבוגרים, יש מספיק כלים כיצד להתמודד עם בעיות שיעלו בדרך. (למשל, איך להתייחס לרצונותיהם, ובו בזמן לבן זוגך) ואם נעשה זאת בדרך נכונה ובאופן שיתאים לגיל הילד, סביר להניח שנצליח לעקוף/להתמודד את/עם המכשול. (אגב, עם ילדים בוגרים זה לא פשוט יותר. לפעמים אפילו מסובך יותר. אבל זו כבר אופרה לגמרי אחרת...)
שושה יקרה
צר לי, אבל הדברים שלך קשים לי לקריאה. ברשותך, כמה ציטוטים: "הם ינסו לתמרן אותנו ולהפעיל עלינו לחצים...." "לנו ההורים המבוגרים אסור להכנע" הגישה הזו, שמתייחסת ליחסי הורים-ילדים כ"מאבק" שיש בו מנצחים ומפסידים או כניעות והפעלת לחצים לא נראית לי ואני, אישית, מסרבת לחיות על פיה. אני וילדי, כל עוד הם קטנים (וכן, אני כן חושבת שהגיל משנה) אנחנו יחידה אחת יחידה משפחתית אחת, שמורכבת משלושה בני אדם שונים זה מזה, אך קשורים זה בזה (וכמובן זה אל זה
).... גיל הילדים גם משנה מאד ליכולת של ילד לתפוס בדיוק את הנקודה שאת מדברת עליה: שאני אדם, חוצמזה שאני אמא. גם אני כילדה קטנה, ובוודאי זה נכון גם על ילדי לא תפסתי בכלל את העובדה שלאמא שלי היו חיים לפני שנולדתי לא כל שכן - אחרי שכבר הייתי ושלא יהיה לא ברור - אמא שלי עבדה והיתה עסוקה בדיוק כמוני.... גם היום, הגורים יודעים שיש עניינים שהם שלי בלבד הם יודעים שיש לי חברים/ות משלי עיסוקים משלי, שחשובים לי ולא קשורים אליהם זה לא אומר שזה לא מעניין אותם, והם אכן שואלים ומתעניינים ואני, ככל האפשר, עונה. מנקודת המוצא הזו, שבה אנחנו יחידה משפחתית אחת שהצרכים של כל אחד מאיתנו חשובים, לא יותר ולא פחות משל האחר ושהדרך לדאוג לכך שכולם יהיו מרוצים היא לא במאבקי כח אלא בהבנה של כולנו את כולנו היא הדרך שבה אני משתדלת להתנהל עם ילדי... בינתיים לא נתקלתי איתם במלחמות קשות על הרקע הזה לגבי ההמשך - ימים יגידו....
מקווה שלא הרגזתי או פגעתי, אבל הרגשתי חייבת להגיב עפ
צר לי, אבל הדברים שלך קשים לי לקריאה. ברשותך, כמה ציטוטים: "הם ינסו לתמרן אותנו ולהפעיל עלינו לחצים...." "לנו ההורים המבוגרים אסור להכנע" הגישה הזו, שמתייחסת ליחסי הורים-ילדים כ"מאבק" שיש בו מנצחים ומפסידים או כניעות והפעלת לחצים לא נראית לי ואני, אישית, מסרבת לחיות על פיה. אני וילדי, כל עוד הם קטנים (וכן, אני כן חושבת שהגיל משנה) אנחנו יחידה אחת יחידה משפחתית אחת, שמורכבת משלושה בני אדם שונים זה מזה, אך קשורים זה בזה (וכמובן זה אל זה
s h o o s h a
New member
אין לי נושא (שיתבעו אותי בתפוז)
ראשית, לא כועסת לא מרוגזת ולא נפגעתי. מהותם של החיים הם בזה שכל אחד מתנהל בדרכו וסייגתי את דבריי כבר בראשיתם שאני מדברת על עצמי (ואם לא עשיתי כן, [העייפות
]הריני עושה זאת עכשיו) ואין הדבר נכון/מחייב את ה/לאחר. לא, לא מדובר על מלחמה או על מתקפות אלא על גבולות (נדמה לי שהתנהל כאן פעם דיון ארוך בנושא מזוית כזו או אחרת) אותם יש לשים בפני הילדים. אכן, המשפחה שלי, בדיוק כפי שלך (בהבדל של שניים
) הנה יחידה משפחתית אחת. אולם!!! גם בתוך היחידה הזו יש 'בעלי תפקידים'. מה לעשות, זה נשמע אולי לא טוב, אבל אלו החיים. כך אני רואה ומבינה אותם. יכולה רק לומר לך שבדיעבד, שכן ילדיי כבר גדולים, לא מרגישה שטעיתי בדרך גידולם וחינוכם ואף הם לא מרגישים כי חונכו שלא כראוי לא כל שכן הסביבה. נהפוך הוא, מאד גאה על הדרך שבה נקטתי והתוצאות מדברות בעד עצמן. שוב, שלא ישתמע מדבריי כאילו אלו הם 'תורה מסיני' שכן זו רק ה'שיטה' בה אני בחרתי לחנך את ילדיי ועבורי ועבורם היא עשתה נפלאות.
ראשית, לא כועסת לא מרוגזת ולא נפגעתי. מהותם של החיים הם בזה שכל אחד מתנהל בדרכו וסייגתי את דבריי כבר בראשיתם שאני מדברת על עצמי (ואם לא עשיתי כן, [העייפות
פינג פונג99
New member
ואני דווקא זוכרת שלפני כמה זמן
סיפרת שביתך מסרבת לדבר איתך, וכי חגגת את יומולדתה לבד.... האם זו לא עדות חזקה מכל על כך שאת מתקשה לקבל את ילדיך עם כל מה שהם מביאים? ההודעה הנוכחית שלך מראה שאת לא מספרת את הכל - אלא מה שנכון באותו רגע... בעיני, זו חוסר יושרה( integrity) וסליחה אם התפרצתי לדלת פתוחה.... וזו אני - נקוצ'אן בלבוש ספורטיבי.....
סיפרת שביתך מסרבת לדבר איתך, וכי חגגת את יומולדתה לבד.... האם זו לא עדות חזקה מכל על כך שאת מתקשה לקבל את ילדיך עם כל מה שהם מביאים? ההודעה הנוכחית שלך מראה שאת לא מספרת את הכל - אלא מה שנכון באותו רגע... בעיני, זו חוסר יושרה( integrity) וסליחה אם התפרצתי לדלת פתוחה.... וזו אני - נקוצ'אן בלבוש ספורטיבי.....
Lonely In Blue
New member
הרשי לי...
להביע הסתייגות מנוסח השאלה. "גברים" - זו מילה שפירושה זכרים בוגרים המשתייכים למין הומו-ספייאנס. מעצם היותם זכרים, נובע גם שיש מכנה משותף ביניהם - הנמצא בין הרגליים. כל היתר - קוים נפשיים, רגשיים, מבנה אישיות, אופי, תסביכים, יתרונות, חסרונות, סיגנון, השקפת עולם, אמונה, וכל מה שאינו כלול במונח "זכרים-בוגרים-מהמין-הומו-ספייאנס" אינו צריך להתייחס ל-"גברים" אלא לשמוליק, למוישל'ה, לזיגמונד... למשל, לגבי התמודדות עם קשיים, יש אנשים אשר למראה צל-צילו של קושי, יחליטו שאין זה עבורם, ויש אנשים אשר "ילכו עם הראש בקיר" Beyond the reason, ויש את כל הסקאלה בין שני הקצוות האלה. וכמובן, שזהו מצב דינמי המשתנה בחיים והמושפע מהמון וריאנטים, למשל נסיון, מצב אנרגטי, מצב רגשי, מודעות עצמית ועוד. וכמובן שכמובן, שהנכונות להתמודד עם הקשיים שמעמידים ילדיו של בן-זוג, נמצאת ביחס ישר לטיב הקשר בין בני הזוג. ככל שהקשר טוב יותר, ככל שהאהבה גדולה יותר, ככל שבן-הזוג חשוב יותר - כך הנכונות גדולה יותר.
להביע הסתייגות מנוסח השאלה. "גברים" - זו מילה שפירושה זכרים בוגרים המשתייכים למין הומו-ספייאנס. מעצם היותם זכרים, נובע גם שיש מכנה משותף ביניהם - הנמצא בין הרגליים. כל היתר - קוים נפשיים, רגשיים, מבנה אישיות, אופי, תסביכים, יתרונות, חסרונות, סיגנון, השקפת עולם, אמונה, וכל מה שאינו כלול במונח "זכרים-בוגרים-מהמין-הומו-ספייאנס" אינו צריך להתייחס ל-"גברים" אלא לשמוליק, למוישל'ה, לזיגמונד... למשל, לגבי התמודדות עם קשיים, יש אנשים אשר למראה צל-צילו של קושי, יחליטו שאין זה עבורם, ויש אנשים אשר "ילכו עם הראש בקיר" Beyond the reason, ויש את כל הסקאלה בין שני הקצוות האלה. וכמובן, שזהו מצב דינמי המשתנה בחיים והמושפע מהמון וריאנטים, למשל נסיון, מצב אנרגטי, מצב רגשי, מודעות עצמית ועוד. וכמובן שכמובן, שהנכונות להתמודד עם הקשיים שמעמידים ילדיו של בן-זוג, נמצאת ביחס ישר לטיב הקשר בין בני הזוג. ככל שהקשר טוב יותר, ככל שהאהבה גדולה יותר, ככל שבן-הזוג חשוב יותר - כך הנכונות גדולה יותר.
חיוכים
ילדים שחיו תקופה ארוכה (בשבילם חודש.. שנה.. זה משהו בילתי נתפס אבל...... זה המון זמן) רק עם אמא כשי דמות האב לא ממש דומיננטית בשל הסכמים למינהם שנחתמו מבלי לשאול אותם.. ואו בשל מרחק גיאוגרפי... כאשר נכנס בן זוג חדש לבית מבחינתם( וזה תלוי כמובן בגילם).... מבחינת הם רואים, בגבר ובוחנים ומשוים את הגבר כ.."דמות אב".. מבלי להבין הם בודקים, הם משוים, הם בוחנים אותו... אחרכך אותכם.... אחרכך אותו ואותם ..ואחרכך.... (ולהרבה זמן) אותך ואותם.. מאז שניכנס גבר /דמות אב לתמונה..) השאלות הם שאלות לגיטמיות שנובעות באופן טיבעי גם מפחד ,וגם מרצון לדמות גברית בביתם וגם מרצונם הטיבעי לראות את אביהם בביתם ולא פחות מזה..(שוב קשור כמובן לגילם) לראות את אימם עם מישהו ולא לבד... אז הילדים שלך מנסים להבין ועל כן הינך האחראית הבילעדית להסביר ולשתף אותם.. בשפתם ,מה את מרגישה ועד כמה את שמחה להיות עם האיש החדש שניכנס לביתם ... ובאשר לשאלה מתי תעברו לגור ביחד... פה בטוחני שגם אתם כמבוגרים לא ממש יודעים מתי בדיוק.... כמו שאתם מרגישים כי יש לכם הרצון לזה... ה"מתי" לעיתים תלוי ומורכב ממצב פיננסי, ממחויביות קודמות באשר לשכירויות.. ממה ואיך מרגיש לך כאם באשר למערכת היחסים המתפתחת בין ילדייך ולבין זוגך... ולכן התשובה לשאלה זו היא על פי גילם...
ילדים שחיו תקופה ארוכה (בשבילם חודש.. שנה.. זה משהו בילתי נתפס אבל...... זה המון זמן) רק עם אמא כשי דמות האב לא ממש דומיננטית בשל הסכמים למינהם שנחתמו מבלי לשאול אותם.. ואו בשל מרחק גיאוגרפי... כאשר נכנס בן זוג חדש לבית מבחינתם( וזה תלוי כמובן בגילם).... מבחינת הם רואים, בגבר ובוחנים ומשוים את הגבר כ.."דמות אב".. מבלי להבין הם בודקים, הם משוים, הם בוחנים אותו... אחרכך אותכם.... אחרכך אותו ואותם ..ואחרכך.... (ולהרבה זמן) אותך ואותם.. מאז שניכנס גבר /דמות אב לתמונה..) השאלות הם שאלות לגיטמיות שנובעות באופן טיבעי גם מפחד ,וגם מרצון לדמות גברית בביתם וגם מרצונם הטיבעי לראות את אביהם בביתם ולא פחות מזה..(שוב קשור כמובן לגילם) לראות את אימם עם מישהו ולא לבד... אז הילדים שלך מנסים להבין ועל כן הינך האחראית הבילעדית להסביר ולשתף אותם.. בשפתם ,מה את מרגישה ועד כמה את שמחה להיות עם האיש החדש שניכנס לביתם ... ובאשר לשאלה מתי תעברו לגור ביחד... פה בטוחני שגם אתם כמבוגרים לא ממש יודעים מתי בדיוק.... כמו שאתם מרגישים כי יש לכם הרצון לזה... ה"מתי" לעיתים תלוי ומורכב ממצב פיננסי, ממחויביות קודמות באשר לשכירויות.. ממה ואיך מרגיש לך כאם באשר למערכת היחסים המתפתחת בין ילדייך ולבין זוגך... ולכן התשובה לשאלה זו היא על פי גילם...
שיתוף מלא והרבה סבלנות.
כך אני נוהג וכך גרושתי נוהגת , המון הסברים, המון שיתוף, (הילדים שלי קטנים), הרבה שאלות, הרבה הסברים, המון המון סבלנות, והילדים מרגישים הכי בטוח הכי טוב, לאחרונה נוצר מצב שבנותיי אימצו את הבת זוג שלי בתור "אמא" . אנחנו משתדלים לתקן אבל להם נוח לקרוא לה כך.
כך אני נוהג וכך גרושתי נוהגת , המון הסברים, המון שיתוף, (הילדים שלי קטנים), הרבה שאלות, הרבה הסברים, המון המון סבלנות, והילדים מרגישים הכי בטוח הכי טוב, לאחרונה נוצר מצב שבנותיי אימצו את הבת זוג שלי בתור "אמא" . אנחנו משתדלים לתקן אבל להם נוח לקרוא לה כך.
מעורבות של ילדים
כמו שכתבו כאן לפני, אני חושבת שמעורבות של ילדים בזוגיות פרק ב' קשורה בהמון גורמים שמרכיבים את החיים שלכם: גיל הילדים כמה זמן עבר מאז הגירושין ומה "הספיקו" לעבור מאז מה רמת הנוכחות של האבא שלהם בחייהם ועוד.... גם אצלי יש שאלות מהסוג הזה: "אמא, ___ מגיע היום
" ואני עונה. בשיא הפשטות, כן או לא. בדרך כלל גם בלי הסברים מיוחדים (כי אין...
) לגור הקטן (בן 5) יש גם שאלות אחרות כמו: "איך נראית אמא של ע
" (ע = הבן של בנזוגי) או: "אמא, היום ע ישן אצל ___
" ועוד כאלה.... הם מקבלים אותו כחלק מהחיים שלנו ורוצים להבין איך המערכת הזו "עובדת" ואני כמובן מספקת להם את כל המידע שהם רוצים ומאמינה שככל שידעו יותר, כך יהיו נינוחים ורגועים יותר יחד עם זה, הם לא שואלים שאלות על העתיד ולא על מגורים משותפים שלנו (שבכלל לא על הפרק) לא מזמן האבא של הגורים שלי סיים מערכת יחסים של שנתיים שכללה גם מגורים משותפים. זה לא היה קל לגורים, ואני חושבת שהם מעדיפים לא לחשוב על האופציה שדבר דומה יקרה שוב. אני בטח לא רוצה לגרום להם להתעסק בשאלות האלו..... בעקרון, משתדלת "לנהל" את הקשר הזה בראש של "כאן ועכשיו" אנחנו ביחד. אוהבים. זה כבר ברור אין לנו בעיה לתכנן חופשות ודברים אחרים ביחד אבל לא עסוקה בכלל ב"מה יהיה עוד X זמן בינינו....
" כך אני. וכך כנראה גם ילדי. לא יודעת אם התגובה שלי הוסיפה לך משהו חוץ אולי מלהראות לך שאת לא לבד...
עפ
כמו שכתבו כאן לפני, אני חושבת שמעורבות של ילדים בזוגיות פרק ב' קשורה בהמון גורמים שמרכיבים את החיים שלכם: גיל הילדים כמה זמן עבר מאז הגירושין ומה "הספיקו" לעבור מאז מה רמת הנוכחות של האבא שלהם בחייהם ועוד.... גם אצלי יש שאלות מהסוג הזה: "אמא, ___ מגיע היום
אילו הייתי במקומם...
גם אני הייתי שואלת שאלות כאלה. ילדים מעורבים מעצם היותם חלק מהחיים שלנו. לכן, זו הליכה בין הטיפות. למדתי שעם החבר הראשון (אחרי גירושין או אלמנות), הילדים יותר מעורבים מאשר בקשר הבא. יש בקשר ראשון משהו טרי, חידוש, שנוטע בהם תקווה ל"משפחה שלמה". בהנחה שהם קטנים... ולכן, בתור השקעה לטווח ארוך לימדתי את ילדי שני דברים: "משפחה" זה בית חם, ללא קשר למספר המבוגרים הנמנים עליה. קשר בחיים שלי זה כאדם, לא כאמא. המצחיק הוא שכשעזבתי מישהו בגלל שלא מצא חן בעיני היחס שלו לילדים שלי, אמרו לי האפרוחים "לא היית צריכה, כי לנו יש אותך". אבל כשאביהם נפרד מחברתו בגלל אותה סיבה, הם דווקא די שמחו. תלתל
גם אני הייתי שואלת שאלות כאלה. ילדים מעורבים מעצם היותם חלק מהחיים שלנו. לכן, זו הליכה בין הטיפות. למדתי שעם החבר הראשון (אחרי גירושין או אלמנות), הילדים יותר מעורבים מאשר בקשר הבא. יש בקשר ראשון משהו טרי, חידוש, שנוטע בהם תקווה ל"משפחה שלמה". בהנחה שהם קטנים... ולכן, בתור השקעה לטווח ארוך לימדתי את ילדי שני דברים: "משפחה" זה בית חם, ללא קשר למספר המבוגרים הנמנים עליה. קשר בחיים שלי זה כאדם, לא כאמא. המצחיק הוא שכשעזבתי מישהו בגלל שלא מצא חן בעיני היחס שלו לילדים שלי, אמרו לי האפרוחים "לא היית צריכה, כי לנו יש אותך". אבל כשאביהם נפרד מחברתו בגלל אותה סיבה, הם דווקא די שמחו. תלתל
פרק ב זה אחלה ../images/Emo24.gif
באמת קצת תלוי מי הילד שמבקש או שואל וזה בהחלט מראה על נוחות ומעורבות של הילדים בקשר וכמובן מסמן לפחות כרגע ועכשוי - זה אחלה! אבל כמו תמיד צריך בכל זאת לאט לאט ובטוח למרות שגם אני מודה שלמדתי שאין זמן ומינון קבוע מה שיש אז יש אותו וצריך רק להנות מכך כולם ביחד! ועוד דבר שאותי לפחות מפחיד זה אם לא ילך ואז בהחלט המעורבות שוב היא שייכת לא רק לנו אלא גם להם! מאחלת אחלה זוגיות
כיף לקרא
באמת קצת תלוי מי הילד שמבקש או שואל וזה בהחלט מראה על נוחות ומעורבות של הילדים בקשר וכמובן מסמן לפחות כרגע ועכשוי - זה אחלה! אבל כמו תמיד צריך בכל זאת לאט לאט ובטוח למרות שגם אני מודה שלמדתי שאין זמן ומינון קבוע מה שיש אז יש אותו וצריך רק להנות מכך כולם ביחד! ועוד דבר שאותי לפחות מפחיד זה אם לא ילך ואז בהחלט המעורבות שוב היא שייכת לא רק לנו אלא גם להם! מאחלת אחלה זוגיות
שואלים גם שואלים...../images/Emo6.gif
לקחו מספר שנים עד שהגעתי לקשר בו חשה שיש מקום לערב את ילדי. קשר מתמשך בצד בשלות וחוסן נפשי של הילדים. מה לעשות ...שאנחנו לא חיים בנוסחאות מתמטיות מדוייקות, ולא תמיד המשוואה מאוזנת... ואצלנו... בן זוגי, זקוק לזמן שלו. הקשר עם ילדי בפעמים הספורות שבילו יחד היה נפלא, אך הכאיב לו מאוד באשר לבנו שחי במדינה מרוחקת. ילדי שואלים, רוצים לראותו. אחרי פעמיים שבילו איתו, כבר שאלו כל אחד בנפרד למה אנחנו לא עוברים לחיות יחד... נו... הסוסים כבר רותמים את העגלה.... כן..מסתבר שפרק ב', הוא לא רק הוא והיא...אלא גם הם...מה שמוסיף תבלין נוסף שאינו תמיד פשוט למתכון...
לקחו מספר שנים עד שהגעתי לקשר בו חשה שיש מקום לערב את ילדי. קשר מתמשך בצד בשלות וחוסן נפשי של הילדים. מה לעשות ...שאנחנו לא חיים בנוסחאות מתמטיות מדוייקות, ולא תמיד המשוואה מאוזנת... ואצלנו... בן זוגי, זקוק לזמן שלו. הקשר עם ילדי בפעמים הספורות שבילו יחד היה נפלא, אך הכאיב לו מאוד באשר לבנו שחי במדינה מרוחקת. ילדי שואלים, רוצים לראותו. אחרי פעמיים שבילו איתו, כבר שאלו כל אחד בנפרד למה אנחנו לא עוברים לחיות יחד... נו... הסוסים כבר רותמים את העגלה.... כן..מסתבר שפרק ב', הוא לא רק הוא והיא...אלא גם הם...מה שמוסיף תבלין נוסף שאינו תמיד פשוט למתכון...
בדיוק באותו עניין
כתבה היום במעריב. באופן אישי חושבת שלכל קשר יש את הקצב שלו כמו גם יש להתחשב בגיל הילדים, ולכן לא ניתן להכליל. יודעת שבתחילת דרכי כגרושה פחות חשפתי את ילדי לקשרים שהיו לי , נתתי להם את הזמן להשלים עם הפרדה ולבנות להם בטחון במשפחה החדשה שלנו. לאחר שהשלימו ובנינו לנו את הבטחון היה לי קל יותר לשתף אותם בחיי האהבה שלי ואף היה לנו (לי) נסיון במגורים משותפים עם בן זוג. מה שמעניין הוא שהנסיון הנ"ל לא השאיר שום רושם במשפחתנו ,גם לאחר שהסתיים וזה כנראה מתוך אותו בטחון שעבדתי עליו שנים קודם, כמו גם מתוך הגישה ההחלטית שלי שבן זוגי הוא בן זוגי ולא תחליף אב עבורם.
כתבה היום במעריב. באופן אישי חושבת שלכל קשר יש את הקצב שלו כמו גם יש להתחשב בגיל הילדים, ולכן לא ניתן להכליל. יודעת שבתחילת דרכי כגרושה פחות חשפתי את ילדי לקשרים שהיו לי , נתתי להם את הזמן להשלים עם הפרדה ולבנות להם בטחון במשפחה החדשה שלנו. לאחר שהשלימו ובנינו לנו את הבטחון היה לי קל יותר לשתף אותם בחיי האהבה שלי ואף היה לנו (לי) נסיון במגורים משותפים עם בן זוג. מה שמעניין הוא שהנסיון הנ"ל לא השאיר שום רושם במשפחתנו ,גם לאחר שהסתיים וזה כנראה מתוך אותו בטחון שעבדתי עליו שנים קודם, כמו גם מתוך הגישה ההחלטית שלי שבן זוגי הוא בן זוגי ולא תחליף אב עבורם.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.