אמא משקרת?

[מפה לאוזן]

אמא משקרת?

שאלתי תאורטית אך אשתמש בדוגמא כדי להמחישה. מצאתי את עצמי לראשונה "מורחת" את בני (בן שנה ו- 7 חודשים) בהסבר שקרי. הוא מאוד אוהב לשחק בטלפון של אלמו (משחק מחשב). כשהוא רץ למחשב בשעת לילה מאוחרת וצועק בהתלהבות "אמו, אמו" אני מסבירה לו שזה "כבר לילה, מאוד מאוחר ואלמו הלך לישון". אילו הייתי אומרת לו כי זה לילה, מאוחר וצריך להתכונן לשינה היה נפתח מאבק. מצד אחד, חסכתי לנו עימות. ההסבר מתאים לרמתו של הילד ואכן מתקבל על ידו בהבנה. מצד שני, קשה לי עם ההסבר הכל כך נמוך ובעצם... השקרי

אני לא חוסכת עימותים בכל מחיר. למשל, אם בני אכל כבר 2-3 חמשושים רצופים, אנסה למשוך את תשומת ליבו לפעילות או משחק כלשהו- מה שעולה לי באנרגיות מאוד גדולות, ולעיתים לא מצליח. אך כשיבקש את הרביעי, לא אשקר ואומר לו ש"אין, נגמר, אין חמשושים" (שוב הסבר שכן היה מתקבל על ידו בהבנה). אני לא בטוחה מהי באמת שאלתי, אבל אשמח לקבל תגובות, מחשבות בעינין.

 

[ספל חמאה]

אמא משקרת

אני משקרת. אני משקרת להורים שלי, לשכנים שלי, ובראש ובראשונה לעצמי. אז אני משקרת גם לילדים שלי. מי שמכיר אותי, יודע שאני מאוד משתדלת לא לשקר - מה שמביא אותי לניסוחים פשוטים ולקוניים, או להתחמקויות אלגנטיות, אבל זה לא סותר את המשפט הקודם. כי אני חייה בעולם שבו שקר הוא דבר יומיומי, וכשאני לא שמה לב לאמיתות שקריות שעליהם גדלתי - אני מעבירה אותם הלאה. האמת היא, שהרבה יותר קל לומר את האמת, אין צורך להתאמץ לחשוב על תירוץ (כשמתרגלים לומר אמת, תירוצים דורשים מחשבה), וגם לא צריך לזכור אותו. אני תמיד נופלת בזה. הזיכרון שלי איום. בכל זאת, עשרות שקרים שאני אפילו לא מודעת אליהם יוצאים מפי (או נובעים מהתנהגותי) על בסיס יומי. זה חלק מהעולם בוא אני חייה, זה חלק ממני. >ספל חמאה לפעמים בכלל לא בטוחה מה האמת<

 

[דסי אשר]

האם עדיף שקר, על פני האמת?

למה בעצם קשה לך לומר את האמת? יש לך גבולות ברורים שלך- שלא תהיי מוכנה לתת יותר מ3 חמשושים(אני כמובן לא מצוייה בסוג הדבר הטעים הזה). אז מה הקושי לומר- לא, אכלת מספיק. קשה להתמודד עם התלונות של הילד? עם הבכי? עם הצעקות? עוצמת המחאה גוברת ככל שהילד מרגיש שאת בלבטים, שקשה לך לעמוד מול המחאות. האם יותר קל לעשות כל כל מיני"הסחות דעת" במקום לומר לא? אני חוזרת כל הזמן על אותו נושא. לדעתי הורים מתקשים לומר לא - זה ניתפש כפי שהוצג כאן בפורום, כאלימות, כהשפלה, כחוסר כבוד. האם אני מכבדת את עצמי, כאשר כאדם בוגר אני מסוגלת לטרוף טבלת שוקולד שלימה עם אגוזים? ילדי רואים אותי ונדהמים. גם הם אוהבים שוקולד. אבל לי אין הרבה גבולות בנוגע לשוקולד. אפשר להכנס לכרטיס האישי שלי ולראות שלא ניכרות התוצאות... וזאת למה. למדתי לא לקנות שוקולד!!! הסיבות שאני אוהבת מאד שוקולד - כתבו עליהן כמה מאמרים, ואיני יחידה. אבל אני לא מכובדת במצב הזה. נכון, אני אדם בוגר, ואני עושה זאת לעצמי. אך המניעים שמביאים אותי לזלול שוקולד במאסה כזו, הם ממקורות ילדותיים. אדם שהתבגר- יודע לדחות סיפוקים. תהליך החינוך הנפשי והחברתי של ילדינו, מתחיל בגיל צעיר מאד, ונמשך הרבה זמן. חלק מההתבגרות/התפתחות נפשית/חברתית- היכולת לדחות סיפוק. אין לי מושג מהיכן נולד הטיעון שהצבת גבולות ש"אין יותר חמשוש- כי כבר אכלת המון"(ואני רוצה שתאכל דברים אחרים, בארוחה...)- היא השפלה, מעשה אלים, או חוסר כבוד. כאשר נשאלנו על בשלות הורית- גם היכולת להגיד לו, להכיל את האי נחת של הילד, את הרוגז, הצעקות, ההשתטחויות על הרצפה, הצרחות, הפסקות הנשימה- הם חלק ממוכנות להורות. אני יודעת שיש שחולקים על טיעוני.. דסי

 

[נעה גל]

אני מצטערת מאוד דסי, אבל

המשפט הזה "...לדעתי הורים מתקשים לומר לא - זה ניתפש כפי שהוצג כאן בפורום, כאלימות, כהשפלה, כחוסר כבוד." הוא עיוות לא הוגן של מה שאמרנו. מי לא אומר "לא" לילדים שלו? נו, באמת! יש הבדל בין להגיד "לא, בגלל..." לבין לתפוס ילד בכוח ולקלח אותו, או להלביש אותו או כל דבר אחר.

 

[דסי אשר]

מתנצלת אם עיוותי דברים שנכתבו, אבל

מדבריה של האם, ומשאלות רבות שנשאלות בפורום זה ובפורמים שונים לגיל הרך בהם אני מבקרת-עולות וחזרות שאלות דומות באופיין, והתשובה הבסיסית היא הצורך וביכות לשים גבול לילד- מתוך הבנה של חשיבות הדבר. מתוך הדברים שכתבתן, השתמעה עמדה שלילית לגבי גבולות. עצם המחשבה של לאה, בתשובתה, שאמירה לגבי משחק האלמו- שעכשיו הזמן לישון- תגרור אחריה מאבק, ואם לאם אין כוח למאבק אז... אני לא חושבת שכל ההצבצ גבולות מעוררת מאבק. אני בהחלט חושבת שלילד חסרים הרבה מאד כלים להעריך מצבים, כל מיני, לא רק מצבי סכנה, שמירה על הגיינה וכו´. החיים מלאים בהרבה מצבים, שבהם חשוב לדעתי, וכמובן לרבים וטובים ממני,להבהיר לילד שכך לא עושים. נכון שיש בכל בית גבולות אישיים, אבל מהשאלות שעולות נראה שיש הרבה מאד מצבים, שהורים חוששים לנהוג כפי שטבעי להם לנהוג, שמא הם יפגעו בילד, מתעוררים הרבה רגשי אשמה על עצם המחשבה לא לאפשר לילד לנהוג כפי שרוצה, ואני פשוט רוצה להציג את ההיבט המאד חיובי של המושג גבולות, לכן התאמצתי להביא את המאמר. מודה, קשה לי לשמוע ביקורת על מושג כל כך בסיסי בהתפתחות הנפשית והחברתית של ילד ואחר כך אדם בוגר. ואני גם רואה את התוצאות בכל פינה סביב, כמו שאני רואה מצבי אי הקשבה מינימלית לילד, אלימות מילולית ישירה ודברים חמורים יותר. דסי

 

[לאה_מ]

לא לזה התכוונתי, דסי.

התכוונתי לומר, שהאם יכולה להעריך את הסיטואציה (דבר שאנחנו, מכאן, לא מסוגלים לעשות). גם אני בדרך כלל יכולה להעריך מה יהיו תוצאותיה של פעולה שלי, ולהחליט בהתאם להערכה שלי האם אני רוצה לנקוט בה או לא. אם האם מרגישה עייפה ומותשת אחרי יום שלם, רואה שהילד עייף ורוצה לישון, ומרגישה שהאמירה שלא משחקים עכשיו אלמו תגרור מאבק - אולי אפשר למצוא דרך אחרת, שלא תכניס אמא מותשת וילד עייף למאבק מיותר. אם היא חושבת שהאמירה "לא משחקים עכשיו אלמו" לא תגרור מאבק, אז כמובן שהיא יכולה לעשות זאת. אני רק הבנתי אחרת מהשאלה שלה. אין לי שום רגשי אשמה אם אני גורמת לילדים לנהוג לא כפי שהם רוצים - השאלה שלי היא לא האם הם נהגו כפי שהם רוצים או לא, אלא האם הקשבתי להם, האם כיבדתי את דעתם, את רצונותיהם. באופן תיאורטי, יתכן שהם לא ירצו, למשל, לחגור חגורת בטיחות בנסיעה, ואני אברר מדוע ואראה שהחגורה מתאימה ולא לוחצת ונוחה במידה, אז אני בכל זאת אעמוד על דעתי שיש לחגור חגורה. אגב, לא מתעורר אצלנו עימות בסוגיות האלה, והתחושה שלי היא, שהילדים מצד אחד יודעים בדיוק אלו דברים הם מבחינתי חיוניים, ומצד שני לא נוטים להתווכח איתי לשם הויכוח (רק כדי לבדוק מי מאיתנו "ינצח") משום שהם לא מרגישים צורך בנצחון כזה.

 

[vered4]

מסכימה לגבי המסר שעובר

לגבי שלילת גבולות. נכון שיש עוד גולשים שכותבים בעד, אבל מאחר ומנהלות הפורום נגד, זה עובר מאוד חזק. המסר הזה, הוא לא מהיום, והיו הרבה דיונים על הנושא. התחושה היא 1) שהרצון לרפד לילד את הדרך, מוביל לפתרונות מאוד יצירתיים, אבל לפעמים ממש מיותרים. 2) שלא סומכים על הילד שיצליח להתמודד עם -לא, או דחיית סיפוק. גבולות זה כללי התנהגות בחברה וכלפי עצמך. אפשר ללמד את זה בעזרת מילים, או בעזרת פנטומימה והופעה חיה

ואני מסכימה שלא צריך לשרטט מפה עם גבולות ולשמור עליה עם צבא וחוקים נוקשים . ושלא כמו בצבא, ההגיון לא צריך להשאר אצל הש"ג .

 

[לאה_מ]

מנהלות הפורום הזה אינן נשות מקצוע

בתחום החינוך. הן אמהות, כמו גולשים וגולשות אחרים בפורום. אנחנו אפילו לא צבועות בכחול. הדעה שלנו לא שווה יותר או פחות מדעתו של כל גולש אחר בפורום. אני לא מתווכחת עם התחושה שלך, ורד. תחושה - מדרך הטבע - היא עניין סובייקטיבי. בעיני, כמובן, הקו המנחה הוא לא דוקא "רצון לרפד לילד את הדרך" ואני מאד מאד סומכת על יכולת ההתמודדות של הילדים שלי. לדעתי הם מפגינים יכולת התמודדות ראויה לציון עם בעיות שונות שבהן הם נתקלים. והם יודעים היטב להקשיב ל"לא" ולקבל אותו, ולדחות סיפוקים. לדעתי הם יודעים זאת לא פחות טוב מילדים אחרים בגילם, שאצל ההורים שלהם הצבת גבולות היא ערך בפני עצמו. הילדים שלי מתפקדים היטב בתוך היחידה המשפחתית ובמסגרות החברתיות שהם מהווים חלק מהם, משתלבים היטב במסגרות הללו ומתפקדים כחברים מועילים בקבוצה.

 

[vered4]

אני בהחלט מסכימה איתך

שהילדים שלך יודעים מהם גבולות, ויודעים להתנהג בחברה ועם עצמם. או כמו שתארת - "הם יודעים היטב להקשיב ל"לא" ולקבל אותו, ולדחות סיפוקים. לדעתי הם יודעים זאת לא פחות טוב מילדים אחרים בגילם, שאצל ההורים שלהם הצבת גבולות היא ערך בפני עצמו. הילדים שלי מתפקדים היטב בתוך היחידה המשפחתית ובמסגרות החברתיות שהם מהווים חלק מהם, משתלבים היטב במסגרות הללו ומתפקדים כחברים מועילים בקבוצה. ". על זה לא היה לי ויכוח איתך.

 

[Kalla]

מה שתיארת פה זה בדיוק הצבת גבולות

עובדה שישנה המילה "לא" וישנו צורך לדחות סיפוקים

 

[לאה_מ]

למה אתם חושבים שבגלל שאני אומרת

שאצלי אין "גבולות" כערך בפני עצמו, הילדים שלי לא יודעים מה זה "לא"? מה ההבדל בין "לא" לבין כל מילה שכיחה אחרת במילון העברי? למה הם אמורים לדעת מה זה "ג´ירפה" ולא אמורים לדעת מה זה "לא"??? ולגבי דחיית סיפוקים - זה דבר שנלמד עם הגיל, והוא נלמד אפילו מדברים מאד טריוויאלים (כמו "אמא בשרותים עכשיו", או "אני אחזור מהעבודה בשעה 4"), ונלמד במיוחד מהתבוננות בסובבים את הילד, ובעיקר בהורים.

 

[vered4]

זהו בדיוק

די ברור שגם אם אין גבולות כערך בפני עצמו, הגבולות קיימים. אבל בדיונים השונים, כאשר יש תקיפה של המושג גבולות, משתמע שיש התנגדות לקונספט הזה של גבולות. וכאן לדעתי הבלבול של הורים רבים (לא את

). כלומר מצד אחד זה קיים, מצד שני התנגדות. הפתרון (לדעתי) הוא בדרך הבצוע. לא גבולות שרירותיים, אלא גבולות חיים.

 

[Kalla]

גבולות הם לא ערך בפני עצמו

איך הם יכולים להיות? הרי המטרה שלנו בחיים היא לא הצבת הגבולות. המטרה שלנו היא לחנך את ילדנו כראות עינינו, להנחיל להם את הערכים, הידע, והיכולות הנחוצים כדי לשרוד בעולמנו, להתקדם בו ולהיות אנשים כמה שיותר טובים, בעלי כבוד ובטחון עצמי ויכולת הגשמה עצמית. אחד האמצעים כדי לנסות ולהגשים מטרות אלה הוא הצבת גבולות במקום שנראה לנו שחצייתם תגרום להתנהגות שלדעתנו היא פסולה מסיבה מוסרית, פיסית (בטחון אישי) או כל סיבה אחרת. כמובן שחלק מזה זה סובייקטיבי - מה שמקובל על הורה אחד יכול להיות לא מקובל על הורה אחר. אבל אין לי מושג מה זה הצבת גבולות כערך בפני עצמו - אין לזה שום משמעות בעיניי.

 

[לאה_מ]

אני מתפלאת שאין לך מושג

הרי גם את מסתובבת הרבה בפורומי הורים שונים - את לא רואה שלפעמים הורים כל כך מקובעים על המנטרה הזו של "תציבו לו גבולות" שהם בכלל לא שוקלים את המקרה לגופו? שהם לא מנסים לראות מה עומד מאחורי ההתנגדות של הילד לדרישה שלהם? שנראה להם שהילדים עושים דברים "דוקא" כדי להרגיז אותם? שהתנהגויות של הילדים נפתרות אצלן ב"זה הגיל" או "אסור להסכים לזה" בלי לנסות להתייחס לגופו של עניין? את מבינה למה אני מתכוונת? כמו שורד אומרת שהמסר שלי לא מובן, אני חושבת שלעתים קרובות גם המסר ההפוך לא מובן. אצלי, בכל אופן, ההתנגדות למונח "גבולות" נובעת מאינפלציה שהיתה לשימוש במונח הזה באזני.

 

[Kalla]

אני דיברתי רק על עצמי

אני באופן אישי בהחלט לא מסוגלת להבין את זה כי זה נראה לי מגוחך לשים גבולות בתור מטרה בפני עצמה. יכול להיות שיש הורים שכן מבינים וכן עושים את זה, דיברתי רק על עצמי באופן אישי. ואני מסכימה איתך שכל קיצוניות זה מה שהיא - קיצוניות. מי ששם לו למטרת על להציב גבולות בלי אבחנה בעיניי הוא זהה למי ששם לו למטרת על לזרום עם הילד בכל מחיר (שלדעתי זו דווקא המנטרה היותר פופולרית היום). לדעתי שני המצבים האלה יובילו בסופו של דבר לאותה תוצאה: לילד שלא קיבל את הערכים הנכונים או את הכלים הנכונים להתמודד עם החיים. כל מה שאני אומרת הוא שכשאני מרגישה שיש צורך להציב גבולות במקרים מסוימים כי אחרת התנהגותו של הילד חורגת ממה שנראה לי כהתנהגות מוסרית או לא מזיקה לו או לחברה מסביבו - לא אהסס לעשות זאת. כמו שלא אהסס לחבק, לנשק, לתמוך ולהחמיא במקרים אחרים. כל דבר בהתאם למצב באותו רגע ולא בהתאם לאיזה עקרון מנותק מהמציאות. ואני שוב מדגישה - כל מה שאני כותבת היא הרגשה סובייקטיבית שלי ואני לא מתיימרת לדבר בשם הורים אחרים.

 

[vered4]

../images/Emo45.gifמזכיר לי הודעה שכתבתי פעם

בדיון על גבולות. (לא הצלחתי למצוא, אנסה אחר כך שוב) יש גבולות. נכון שיש ויכוח על צורת השימוש במושג, ובהוצאה שלו לפועל (אצל חלק זה באמת נשמע כמו הוצאה לפועל

) או כמו שניסחת יפה: " מי ששם לו למטרת על להציב גבולות בלי אבחנה בעיניי הוא זהה למי ששם לו למטרת על לזרום עם הילד בכל מחיר (שלדעתי זו דווקא המנטרה היותר פופולרית היום)." אבל להתעלם ולהגיד שזה לא קיים?

 

[zimes]

תציצי בכרטיס האישי של מחשבות

אולי אתם בכ"ז לא אותו אדם

 

[מירי,]

הם לא! בדוק! ../images/Emo8.gif

 

[Kalla]

גם הוא לא אותו אדם שמופיע בכרטיס ;-

או בדיונים הסוערים. במציאות הוא נראה מאוד ידידותי למשתמש (משום מה הייתי בטוחה שכך יהיה) ואבא מאוד מסור לבנותיו שבהחלט לא נראו סובלות מעודף גבולות.

 

[zimes]

../images/Emo32.gif שאני אבין -

מיצמצתי ופיספסתי פגישה חיפאית????