אמא מיואשת

srll23

New member
אמא מיואשת

ילדי בן ארבע וזו שנה שניה שהמערכת "משגעת" אותנו לגבי ההתנהגות שלו. אנו נבדקנו בבית חולים הלל יפה שבני היה בן שנה ועשרה חודשים, ולאחר מכן במכון להתפתחות הילד של "מכבי". בגיל שלוש ושלושה חודשים. בשני האיבחונים אובחן בחוסר גבולות,וזיקה לADHD .כמו כן הומלץ לשלוח את בני לריפוי ועיסוק ואנו כרגע בטיפול. גם נעזרנו בהדרכת הורים במכבי קצרה וניגשנו פרטי לנוירולוגית ילדים מתמכה שהמליצה לנו לתת לו טיפול תרופתי. אותי ההמלצה שלה הרתיחה!!! לתת לילד שעדין לא מלאו לו ארבע תרופות... ברצוני לקבל עזרה לבני בדרכים שונות ומועילות. אנו נתחיל בשבוע הבא רכיבה טיפולית. מה לגבי הומופאטיה וכמוסות המכילות אצות ים כחולות. היכן ניתן למצוא קבוצת תמיכה לבעלי ולי באזור חדרה. זו הפעם הראשונה שאני בפורום לכן המלל הרב אך אני די מיואשת. אשמח לקבל תשובות מפורטות. בברכה שרון
 

חגית35

New member
לא אצות ולא הומיאופטיה

הגיל מוקדם אבל לא מידי תלוי במידת סבלו וסבלכם והנזק של אי טיפטול לעומת טיפול מבחינת כישוריו בלימוד בגן ויחסי חברה כי ההתנהגות מכניסה למעגל קסמים שקשה לצאת ממנו... כולנו באותה קלחת זה הגיל הכי אקוטי להחמרה בהיפראקטיביות ילדיי גדולים משלך עם הראשון לא ידעתי אז... עם השני התחלנו את כל הבירורים הרבה קודם ותרופות התחלנו בגילח פחות מ-5 התרופות עזרו נכון שעברנו מסע לא קטן בהתאמות וחילופים ולילד יש עוד תסמונת אז הוא מקבל שתי תרופות אבל חיינו וחייו השתפרו לאין ערוך מבעלת ניסיון- למדי היטב על התסמונת כל אשר תוכלי ואל תשקיעי כספים בתוספי מזון מסוכנים (נכתב רבות עליהם פה) וכסף לשרלטנים שאין מאחרי הבטחותיהם מחקר מדעי ולא החזר כספי רק חור בכיס ועוגמת נפש והחמרה נוספת של מצב הילד. כמי שהיתה וכל הורהלמעשה בראשית הדרך אובד עיצות ומחפש הכל לא תרופות0 זה מה שעובד בסוף. לפעמים מבינים בדרך חתחתים אני תקווה שלא תמטרכי לעבור את מסלול הקשה שאנו עברנו ולכן טרחתי להגיב באריכות ואני מקווה שזה ייתן לך נקודת אור ראשונה לרוץ וללמוד ברצינות על ADHD
 

zivadina

New member
חשוב מה שטוב לילד

אבל באמת לא מומלץ לתת תרופות להפרעת קשב מגיל צעיר, כי לפעמים המוח הלא בשל גם לא מגיב להן טוב. מצד שני, כאשר הבעיות הן חמורות, כן מתחילים עם תרופות, ובודקים אם יש שיפור. בטיפול התרופתי בהפרעת קשב יש לציבור הרחב המון דעות קדומות וגם יש אינטרסנטים שמלבים אותן, בעיקר כדי למשוך את ההורים המבולבלים לקנות את שרותי ה"ריפוי" היקרים של האינטרסנטים האלה. את חייבת לילד שלך לשקול בראש צלול את הטיפולים שיעזרו לו הכי הרבה ויחסכו לו שנים של צבירת כשלונות ודימוי עצמי נמוך. תנסי להתעלם מן הדעות הקדומות שלך ולחשוב רק על טובת הילד. את מוזמנת לקרוא כאן:
 

srll23

New member
המשך של אמא מיואשת

תודה רבה חגית וzivadina על התשובות המפורטות והמהירות. את נושא הADHDאני לומדת בעיון רב כבר כשנה, זו הפעם הראשונה שאני בפורום מתיעצת אך את הנושא למדתי וקראתי כבר. אני מבינה ששתיכן בעד תרופות שהמערכת הרפאוית ממליצה כמו רטלין וקונצרטה. ומה לגבי תופעות הלואי... ומה לגבי הסימום של ילד בן ארבע שישב כמו זומבי כדי לספק מערכת חינוכית וגם אפילו את הוריו. אני זוכרת שאני הייתי ילדה היו המון ילדים שובבים,כך הם נקראו בעבר. ואף אחד לא קיבל תרופה וכולם יצאו חברה נהדרים ומקימים. לצערי היום נוטים לקטלג ילדים במהירות רבה ולא מוכנים לקבל מעט שוני. קשה לי לחשוב כאמא שאני צרכה לתת לבני כימיקלים כדי שאני אמצה יותר שקט ממנו למרות שיש פעמים שהוא מטרף אותי. האם אין כלים אחרים מוחכים שיכולים לעזור לילד בן ארבע כמו הריפוי ועיסוק,הרכיבה על סוסים. בקשר לתרופות השיגרתיות יש המון תגובות של חברה שלקחו התרופות וכועסים על הורהם ועל המערכת שסיממו אותם. בברכה שרון
 
כולם יצאו חברה נהדרים. האומנם?

כן. נהדרים ומקסימים על בטוח. אני אישית חושבת ש-ADHD הוא יתרון בהרבה מאוד מצבים ותחומי חיים. אבל לADHD ישנן תופעות לואי אם הוא לא מטופל. ישנם סיכונים משלו. ומה עם התסכולים? החלומות שלא הגיעו לכדי התחלת נסיון למימוש? הדימוי העצמי הירוד? כמה מהם מובטלים? חסרי השכלה אקדמית? נודדים מעבודה לעבודה? מובטלים? מוצלחים אך יורקים דם להשיג מה שנראה ברור מאליו לאלו שלא ADHD? כמה מהם אובחנו בבגרותם ועסוקים כעת בלפצות עצמם על הפסדי העבר? הילדים שלי מודים על התרופות שעוזרות להם ללמוד, להפנים, לחלום ולהגשים. להיות עם חברים ולהנות מכך, לא להדחות על ידם ללא סוף כי אין להם גבולות. אני מודה על שחסכתי מהם את הקשיים שהיו לי כילדה, כמתבגרת, כלוחמת על שיגרה שברורה לאחרים מאליו. סמים? אני מכירה חבר'ה שובבים שהדרדרו לסמים קשים ועבריינות ודרכי חתחתים, כי לא עמדו בקשיים, בהשפלה, במלחמה עם ההשיגיות של העולם של סביבם. היה יותר קל, להעלם לפנטזיות. להתיאש. הטיפול התרופתי הינו טיפול. נקודה. אין דרך יעילה אחרת למנוע תסכולים. ללמוד, להקשיב, להבין מה המורה אומרת, לפתח כישורים חברתיים, להיות עם המשפחה ללא תסכול- כי אני הילד הרע שכועסים עליו ואני לא מבין בכלל למה.... אני מבינה אותך מאוד ואת חששותיך. כולנו היינו שם. איש מאיתנו כאן ובכלל- לא היה נותן טיפול תרופתי, לבעיה הנוירולוגית הזו- אילו היינו מוצאים הצלחות בדרכים אחרות. מה חשוב לך שיהיה לילד שלך? האם היית רוצה שיגשים חלומות? שיממש את הפוטנציאל שלו? האם המחיר שהוא ישלם בשל ההסתיגות שלך מהטיפול התרופתי- מצדיק את המניעה של הטיפול ממנו?
 

meivari

New member
אני לא מסממת את ילדי, אני מטפלת!!!

טיפול תרופתי בילד הלוקה בהפרעת קשב אינו " הסימום של ילד שישב כמו זומבי כדי לספק מערכת חינוכית וגם אפילו את הוריו" (סוף ציטוט). הילדים שלי מטופלים על מנת לעזור להם להתגבר על הפרעת הקשב. הטיפול לא הופך אותם לזומבים (אפילו לא קרוב לכך). הטיפול מאפשר להם לתפקד הן בלימודים והן בסיטואציות חברתיות ברמת סבירה. ילדי מטופלים פרט לטיפול התרופתי ברכיבה טיפולית ובני הצעיר אף בריפוי בעיסוק. שני הטיפולים הם טיפולים מלווים הבאים לענות על בעיות נלוות להפרעת הקשב ושניהם נעשים תחת השפעת רטאלין (מנסיון ילד שהוא היפר לא רצוי שירכב על סוס ללא טיפול תרופתי מסוכן לילד ולסוס). אולי יש ילדים שכועסים על הוריהם כי טיפלו בהם , אבל יש לא פחות מבוגרים הכועסים על הוריהם והמערכת שלא טיפלה בהם והשאירה אותם להאבק בזמן שיש טיפול בטוח שמסוגל לסייע ולהקל. בעלי שהוא ADD הצליח בחייו (גם האקדמאיים) אבל הוא לא מוכן שילדיו יעברו את הסבל שהוא עבר כדאי להצליח. אני מודה כי ילדי אובחנו בגילים יותר מבוגרים(6 ו9) ואולי בגיל 4 גם אנחנו לא היינו מתחילים בטיפול תרופתי, אבל צריך לזכור כי זהו טיפול ובשום פנים אין להתייחס אליו כסימום ואל ההורים הבוחרים בטיפול זה בזלזול וכהורים המסרבים לקבל את ילדם. גישה זו מעליבה ופוגעת.
 

ריטה ב

New member
מאיפה "למדת" כל זה??? ../images/Emo122.gif

בני לומד בכיתה א' ומסוף גן חובה מטופל בריטלין. ואני מכריזה בקול רם: בני איננו זומבי! בני איננו מסומם! בני מטופל בשביל עצמו ולא בשביל אף אחד אחר! שרון, כולנו פה עברנו את אותה הדרך פחות או יותר: מההכחשה והייאוש דרך חיפוש אחרי טיפול פלא בשיטת "זבנג ו... ADHD נעלם" בלי תופעות לוואי... ורובנו הגענו לתרופות. עברנו דרך קשה, למדנו ממקורות מידע רציניים (!!!), מהמומחים, מהורים אחרים, מהנסיון שלנו... והגענו לתרופות שאכן עוזרות לילדינו הכי הרבה שאפשר. ולרוב בלי תופאות הלוואי עליהם אוהבים לספר סיפורי אימה הסיינטולוגים, אינטרסנטים אחרים ואנשים בורים. הטיפול ב ADHD צריך להיות כוללני ומותאם לילד ספציפי. בד"כ זה טיפול תרופתי אשר מסייע להגביר את הקשב והריכוז ולמתן את ההיפריות, אלה הם הסימפטומים העיקריים של ADHD, וטיפולים נלווים בהתאם לצרכי הילד והמשפחה (כגון ריפוי בעיסוק, ריפוי בדיבור, הדרכת הורים וכו'). לצערי, אין טיפול אלטרנטיבי באותה רמת היעילות כמו התרופות. למדתי מהנסיון שלי (ניסינו נטורופטיה) ומהנסיון של האחרים. בני היה מטופל בריפוי בעיסוק, ריפוי בדיבור ותרפיה באמנות. כל אלה עזרו לו מאוד בבעיות הנלוות - אך לא העלימו ולו קצת את ה ADHD עצמו. בגן היו לו גננות מקסימות מכל הבחינות, בבית הספר יש לו מורה מבינה ומתחשב ויועצת נפלאה. אני והגננות בעבר והמורה כיום - משתפות פעולה על מנת לסייע לבני להצליח ככל שהוא יכול. אינני רואה בהן אויבים שרוצים לקבל ילד נוח. זאת נקודת המבט שלי, ואינני יודעת, האם בזכותה מצאתי בני ברית במערכת, או שפשוט בינתיים היה לנו מזל... אינני יודעת מאיפה שאבת את כל הנתונים שאת מביאה, אבל מה שבטוח - לא מכאן. הפורום הזה הוא הפורום הכי רציני בארץ בנושא ADHD, בו יש האוסף הכי גדול של חומר מקצועי בכל מה שקשור ל ADHD ובו מתארחים המומחים המובילים בתחום ADHD ובעיות נלוות. והדבר הכי חשוב - עשרות (לפחות הכותבים הפעילים) הורים לילדים עם ADHD ו/או בעלי ADHD (חלקם - גם הורים) עם ידע ונסיון של שנים. אני מציעה לך להיפטר מהדעות הקדומות ומהייאוש וללמוד את הנושא בצורה רצינית. אנא - אל תקבעי עובדות שאין להן סימוכין. תשאלי שאלות לעניין - וכאן בשמחה יעזרו לך... בהצלחה לך!!!
 

מלמלה

New member
הי שרון

גם אני בתחילת הדרך ואם הרבה רגשות מעורבים גם הבת שלי מאוד צעירה - אם כי מעט בוגרת יותר אצלנו המערכת דווקא מצליחה לשרוד את ההתנהגות שלה מה שקבע אצלי שהיא כן תקבל ריטלין (תרופות, סמים או כל כינויי גנאי אחר) הגננת דיווחה שלילדה לא טוב בגן בגלל שקשה לה עם עצמה בדוח הגננת מילאה (וגם המטפלת בצהרון) שהילדה מעדיפה לשחק לבד ומתרחקת מחהרת ילדים אחרים והידיעה שלי שאם אפשר לעזור לה ולהקל עליה הידיעה שהמתח הקבוע הזה שהיא נמצאת בו יכול להחסך ממנה לכמה שעות וגם הרבה המלצות מכאן, מחברים ובני משפחה אבא אחד אמר לנו: "אם הייתי יודע וחכם יכול להרוויח את הבן שלי שנה אחת קודם לא היה כל כך קשה לו בכיתה א' " את תמיד יכולה לנסות תרופות לחודש חודשיים ולהחליט להפסיק סליחה שיצא ארוך ....
 

liat555

New member
עזרה בדרכים מועילות=רטלין

אמא מיואשת יקרה , אני מבינה את היאוש שלך , כולנו פה באותה סירה הימים לא קלים בכלל והפחד מהעתיד של ילדנו דוחף אותנו למצוא את הפתרונות הטובים ביותר מן הסתם. הדרך המועילה ביותר שנוכחתי לדעת היא רטלין הרטלין עוזר לילד להשתלב, להקשיב, להבין ולהתנהג כמקובל ברגע שדוחים את הטיפול התרופתי היחיד שנפע זה הילד!!!!!!!!!!!!! רכיבה טיפולית, ריפוי ועיסוק ןכדומה אלו טיפולים נילווים שיהיו אפקטיבים רק עם טיפול תרופתי. הילד שלי מקבל רטלין ואני לא מתבישת בזה , הוא מבין לבד את הצורך לקבל כדור ( הוא בן 6) לומר לך שהכל מאחורינו? לא אנחנו עוד לא במקום הנכון אבל הכדור עזר לו לעלות על הקרון המתאים ברכבת ועכשיו אנחנו נוסעים למקום הנכון. לגבי מצבך הנפשי - אנחנו פה לתמוך ולעזור לך בשביל שיהי לך הכוח לעזור לבנך אם תרצי עזרה ואוזן קשבת את מוזמנת לפנות אלי במסר
 

srll23

New member
אמא מיואשת 3

תודה רבה לכל התגובות. וכן גם מעט נעלבתי אני כאן כדי ללמוד ולא לצחוק או ללגלג עליכם. אם הרטלין תרופה כל כך טובה מדוע היא במחלוקת כזאת גדולה מה אם תופעות הלוואי. להורים שנותנים רטלין ברצוני להבין מדוע נותנים את התרופה שתשפיע בין4-6 שעות . ויש הרבה שלא נותנים בשבת כאשר לא הולכים לבית הספר למה בשבתות ואחר הצהריים אין צורך בריכוז,משמעת,גבלות,ומה לגבי התפרצויות... נא הבינו אותי אני לא חלילה צוחקת עליכם אני פשוט אבודה במידע הרב ,וטוב נסיון של הורה מנוסה להסביר לחדשים. תודה מראש שרון.
 

zivadina

New member
גם אני נעלבתי

שלום שרון וברוכה הבאה אלינו. אם את פונה אליי לייעוץ ושואלת את דעתי, מעליב אותי לקרוא שאני מסממת את הילד שלי וגורמת לו להיות זומבי, וכל זאת כדי שלי ולמורים שלו יהיה יותר שקט ממנו. אם את, אמא דואגת ואכפתית, חושבת שאני נותנת ריטלין רק כדי להשיג "שקט תעשייתי", איך את מסכימה לפנות אליי לקבל ייעוץ? זכותך לא לחשוב כמוני, אבל אני דורשת ממך לכבד את גישתי!!!
 

srll23

New member
ZIVADINA

שלום zivadina חבל שאת לוקחת אישית את חוסר האונים שלי כלפייך. אם ההית קוראת בעיון רב יותר את מכתבי היית מוצאת בין השורות מספר פעמיים שאני כותבת שאין בכונתי להעליב אף אחד, אלה לחלוק עימכם את מה שאני מרגישה שעושים כרגע לבני ומשפחתי. אם הבנתי נכון, פורום זה הוא כדי לקבל מדע וכן אפשרות לחלוק את מה שידוע ומה שלא. בחברה האגרסבית של היום וכל האלימות ששוררת מסביב אני מצפה ממנהלת הפורום ליותר סובלנות ופחות תוקפנות. ושוב המטרה שלי ללמוד ולא לפגוע. בברכה שרון
 

zivadina

New member
גם אני מצפה כאן לסובלנות

היות שאני מכבדת את דעתו של כל אחד, גם אם היא שונה משלי, אני מצפה שיכבדו גם את דעתי, ולא יפעילו נגדי משפט מהיר ולינץ'. לא ברור לי איך את יכולה לכתוב שאין בכוונתך להעליב, ובאותה נשימה לכתוב ביטויים מאוד מעליבים על הגישה שאני מאמינה בה. בואי נחליף מידע מבלי לשפוט, מסכימה?
 

zivadina

New member
פתחנו דף חדש!!!

ועכשיו תשאלי את כל השאלות באופן בלתי שיפוטי, ונענה לך את כל התשובות שאנחנו מכירים מתוך הלימוד והנסיון שלנו. ברוכה הבאה!
 

meivari

New member
רטאלין ודעות קדומות.

מדוע לרטאלין דעות קדומות רבות כל-כך, לא ברור לי, אבל אכן זוהי תרופה המעוררת הרבה מחלוקת. יתכן כי קיימים הורים אשר אינם מקבלים את העובדה כי לילדם יש הפרעה מסויימת (הפרעת קשב) וחושבים כי מדובר בילד שובב וכי מערכת החינוך מנסה להפטר ממנו או לסמם אותו. דעות אילו נתמכות ע"י גורמים אינטרסנטים כלכלים ( הטיפולים החלופיים מאד יקרים) או הסינטולוגים אשר פוסלים בכלל את הפסיכיאטריה. אני כמו הורים רבים אחרים מאמינה כי יש מקום לטיפולים "משלימים" ועברנו: טיפול פסיכולוגי, קבוצת הורים, יעוץ הורים, קבוצת מיומניות חברתיות, ריפוי בעיסוק ורכיבה טיפולית (יש לי 2 ילדים מאובחנים). לכל טיפול יש מקום אבל אף אחד מהם לא היה תחליף לטיפול התרופתי. ההיפראקטיבי שלי החל בטיפול התרופתי לפני כיתה א (היום מסיים ב). תופעות לוואי כמעט שאין פרט להעדר תאבון (נמצא במעקב גדילה ולכן לא הומלץ לו לעבור לרטאלין של 12 שעות).הילד פורח בבית הספר: אין לו בעיות למידה, בעיות התנהגות, יוצר קשר טוב יותר עם ילדים. ההתנהגות אחרי שעות הלימודים השתפרה פלאים כי הילד מסוגל תחת השפעת הטיפול להפנים חוקים וכללים, מה שלא עשה קודם לכן. זוהי הסיבה שאני באופן אישי נותנת לו רטאלין מחוץ לשעות הלימודים רק כאשר יש פעילות (כולל ריפוי בעיסוק ורכיבה) או ארועים מיוחדים (הצגות שמחות). התחלת טיפול בעיקר בגיל הצעיר היא בעיתית. צריך לשקול היטב את היתרונות והחסרונות ובעיקר לראות איפה הילד נפגע (ביטחון עצמי, דחיה חברתית) וכמה זה פוגע בו. בכל מקרה ההחלטה שאת מקבלת היום אינה בלתי הפיכה, טיפול אפשר להתחיל בכל נקודה וגם להפסיק אותו בלי שום בעיה. בהצלחה
 

regi n

New member
אמא "מיואשת"- הצחקת אותי

אם לטפל בהפרעת קשב וריכוז אשר מאמללת את ילדך ואתכם ההורים, זה נקרא סימום, אז מקומך אינו בפורום הזה. סליחה על הבוטות. ועכשיו לעניין עצמו. הבן שלי אובחן כ-ADHD בגיל ארבע ומאז מטופל בריטלין ובטיפול כוללני נוסף (סדנת התנהגות לילדים, רכיבה על סוסים, ספורט ועוד). היום הוא בן שבע והוא ילד מקסים, מאושר, שובב עם בזיק בעיניים, מדבר ללא הפסקה(ממש לא זומבי) ותלמיד מצטיין ואנחנו מתפקדים כמשפחה "נורמאלית" לכל דבר. אז הטיפול התרופתי נועד בשביל הילד שלנו ולא למען נוחות המערכת החינוכית. די כבר עם הציטוטים הסיינולוגים, ריטלין הוא תרופה לטיפול בהפרעת קשב ובשימוש נכון היא לא יותר סם מאשר אקמול.
 

anatdav

Well-known member
שלום אני חדשה בפורום - בני בן 10

מטופל מכתה ב' בריטלין, לאחר לחץ שאני בעצמי הפעלתי בכתה א' על הצוות בבית הספר וגם על רופאת הילדים שלי, כי ראיתי וידעתי מנסיון של ילדי אחותי שהבן שלי לא מסוגל לשבת. אני בטח לא צריכה לספר לכן, אתן יודעות טוב בדיוק כמוני במה זה כרוך, ובסבל שבני עבר וגם אני כאמא שרואה את הערות שהוא קיבל כל הזמן בבית הספר אם מהמורים ואם מהילדים וכמו כן גם מהסביבה. היה לי ברור שבני צריך טיפול. עברנו אבחון אצל נוירולוג (לא ידעתי אז שצריך יותר מטיפול תרופתי) ובהחלט התחלנו טיפול בריטלין. הריטלין עוזר ממה כמו קוסם. הילד לא מסומם ובהחלט לא זומבי אבל לראשונה הוא היה מרוכז בשיעורים, ויותר מכל הצליח. הדבר הקנה לו ביטחון עצמי, ושיפר את הדימוי העצמי שלו. היום מתן מסיים כתה ה', וכמובן לא הכל ורוד, עדיין יש בעיות התנהגות שנובעות מהאימפולסיביות שלו (שמאד מאד קשה לי איתה) אבל עדיין הוא מסוגל ללמוד, ולהתרכז בשיעורים. בלי הריטלין זה בלתי אפשרי. גם אני לא מוכנה לתת את הריטלין בשבתות ובחופשות. היום כבר עברנו לריטלין LA 20 מ:ג ותודה לאל גם הוא מאד עוזר. שוב עדיין יש בעיות ולא הכל ורוד, וההתמודדות מאד קשה, אבל הריטלין חד משמעית עוזר ולא ממכר וכל השטיות שמלעיטים את ההורים החדשים. לאמא המיואשת אני בהחלט ממליצה ללמוד על הנושא באינטרנט וכן להכנס לפורום הזה ולקבל חיזוקים, אני נכנסת הרבה וקוראת והיום לראשונה אני גם משתתפת בו. בהחלט מקווה להשתתף יותר ולקבל מכן חיזוקים
 

zivadina

New member
שלום רב anatdav וברוכה הכותבת!

קודם כל, תודה שאת כותבת כאן, סוף סוף. שנית, אני חושבת שכדאי לך לבדוק שוב את גודל המינון של הילד ואת האפשרות לטיפולים לשליטה בהתנהגות של הילד ולהדרכת ההורים לקיום מסגרת נכונה בבית. כדאי שתפני שאלה לפסיכיאטרית שלנו, ד"ר איריס מנור. שרשור השאלות אליה נפתח כבר ביום ה' בערב. את מוזמנת לקרוא כאן:
 
למעלה