אמא מודאגת../images/Emo12.gif
שלום רב, קצת ארוך (מצטערת...). יש לי בן מהמם בן שנתיים ועשרה חודשים. ילד רגיש, חכם ומקסים. בחודש/חודשיים האחרונים חלה תפנית בהתנהגות שלו. מספר דוגמאות: 1. לפני כ-4 חודשים הוא נגמל מחיתול לגמרי. ביום אחד הוא נגמל גם ביום וגם בלילה ללא שום קושי ובמוכנות מדהימה. היה מעיר אותנו פעם / פעמיים בלילה לעשות פיפי וחוזר לישון. מזה כשבוע בורח לו פיפי במיטה בכל לילה לפחות פעם אחת ולעיתים יותר. 2. סף הרגישות והתסכול שלו עלה בצורה מאוד חדה. פעם כשהוא לא הצליח לעשות דברים הוא היה בא ומבקש ממני שאלמד אותו. היום אם הוא לא מצליח לעשות משהו (ודברים מאוד בסיסיים כמו לגזור במספרים, להוריד חולצה, להעיף אווירון מניר וכדומה) מיד הוא נהיה מתוסכל ומתחיל לבכות. 3. מגיל שנתיים וארבעה חודשים הוא רוכב על אופניים עם גלגלי עזר בצורה מדהימה! פתאום בחודש האחרון לאט לאט חלה נסיגה בביטחון שלו על האופניים (ולא הייתה איזו נפילה או משהו שגרם לזה). והיום הוא ממש חושש מהנסיעה. רוצה שאני אחזיק אותו כל הזמן ונוסע מאוד לאט ובחוסר ביטחון נוראי. זה הזמן לציין שאנחנו נמצאים בחודש התשיעי להריוני ואני צריכה ללדת בעוד כשלושה שבועות. אני נוטה מאוד להאמין שהתפנית ההתנהגותית הזו קשורה להיריון. נראה כי הוא מתרגש במידה מהבטן. לא מדבר על זה הרבה אבל כן מתייחס ומנשק את הבטן ומחבק את הבטן ומשחק לעיתים כאילו הוא מטפל בתינוק ומרגיע אותו ולוקח אותו לישון וכו'. הוא גם מדבר על זה שהוא ילמד אותו לשחות ולנסוע באופניים ולשחק בצעצועים וכדומה. ברצוני להוסיף דבר אחרון. לא השתנה שום דבר באורח החיים שלנו בעקבות ההריון. אני איתו במאתיים אחוז מארבע אחה"צ. עושה איתו הכל (למזלי היריון קל). אני הולכת איתו לבריכה, לטיולי אופניים, לגן שעשועים ובאמת הכל. הדבר היחידי שהשתנה במקצת זה שבעלי קם אליו לרוב בלילה, דבר שאני עשיתי עד לפני כחודש וחצי. וזהו... אני אשמח לתגובות ולרעיונות וגם להכוונה כיצד כדאי לנהוג איתו בעקבות הדברים. תודה מראש
שלום רב, קצת ארוך (מצטערת...). יש לי בן מהמם בן שנתיים ועשרה חודשים. ילד רגיש, חכם ומקסים. בחודש/חודשיים האחרונים חלה תפנית בהתנהגות שלו. מספר דוגמאות: 1. לפני כ-4 חודשים הוא נגמל מחיתול לגמרי. ביום אחד הוא נגמל גם ביום וגם בלילה ללא שום קושי ובמוכנות מדהימה. היה מעיר אותנו פעם / פעמיים בלילה לעשות פיפי וחוזר לישון. מזה כשבוע בורח לו פיפי במיטה בכל לילה לפחות פעם אחת ולעיתים יותר. 2. סף הרגישות והתסכול שלו עלה בצורה מאוד חדה. פעם כשהוא לא הצליח לעשות דברים הוא היה בא ומבקש ממני שאלמד אותו. היום אם הוא לא מצליח לעשות משהו (ודברים מאוד בסיסיים כמו לגזור במספרים, להוריד חולצה, להעיף אווירון מניר וכדומה) מיד הוא נהיה מתוסכל ומתחיל לבכות. 3. מגיל שנתיים וארבעה חודשים הוא רוכב על אופניים עם גלגלי עזר בצורה מדהימה! פתאום בחודש האחרון לאט לאט חלה נסיגה בביטחון שלו על האופניים (ולא הייתה איזו נפילה או משהו שגרם לזה). והיום הוא ממש חושש מהנסיעה. רוצה שאני אחזיק אותו כל הזמן ונוסע מאוד לאט ובחוסר ביטחון נוראי. זה הזמן לציין שאנחנו נמצאים בחודש התשיעי להריוני ואני צריכה ללדת בעוד כשלושה שבועות. אני נוטה מאוד להאמין שהתפנית ההתנהגותית הזו קשורה להיריון. נראה כי הוא מתרגש במידה מהבטן. לא מדבר על זה הרבה אבל כן מתייחס ומנשק את הבטן ומחבק את הבטן ומשחק לעיתים כאילו הוא מטפל בתינוק ומרגיע אותו ולוקח אותו לישון וכו'. הוא גם מדבר על זה שהוא ילמד אותו לשחות ולנסוע באופניים ולשחק בצעצועים וכדומה. ברצוני להוסיף דבר אחרון. לא השתנה שום דבר באורח החיים שלנו בעקבות ההריון. אני איתו במאתיים אחוז מארבע אחה"צ. עושה איתו הכל (למזלי היריון קל). אני הולכת איתו לבריכה, לטיולי אופניים, לגן שעשועים ובאמת הכל. הדבר היחידי שהשתנה במקצת זה שבעלי קם אליו לרוב בלילה, דבר שאני עשיתי עד לפני כחודש וחצי. וזהו... אני אשמח לתגובות ולרעיונות וגם להכוונה כיצד כדאי לנהוג איתו בעקבות הדברים. תודה מראש
