אמא למה?

[מירי,]

אמא למה?

בן פטפטן לא קטן (מעניין ממי זה בא לו

), אלא שהשיחות שלו הן שאלות ,ששאלה רודפת שאלה וזה לא נגמר ,אבל לי כבר נגמרות התשובות... אז מהתשובה -למה אתה חושב? (או הדומות לו..) הוא מתעלם וממשיך לשאלה, לתשובה אני לא יודעת , הוא מסתכל עלי במבט תוהה למה את לא יודעת? אחרי שעה בערך אני מתחילה להתייאש.... אני לא רוצה שהוא יפסיק לשאול (לא עכשיו ולא אף פעם..) אבל שעה + של שאלות..... רעיונות?

 

[אמא של שחר]

התיאוריה שלי

גם שחר בשלב הלמה. וכל תשובה גוררת עוד "למה" למשל: אני לוקחת אותה מהגן ומספרת לה שהולכים לחנות שחר: "למה" אני: "כדי שנוכל לקנות שם אוכל" שחר: "למה" אני: "כדי שיהיה לנו מה לאכול בבית" שחר: "למה" אני: "כדי שלא נהיה רעבים" שחר: "למה" . . . אז חשבתי אולי בעצם היא רוצה לשאול משהו אחר, ספציפי יותר, אבל לא יודעת איך. נניח, לא למה הולכים לחנות אלא איזה אוכל נקנה שם. אז אני עונה גם על השאלה שלא נשאלה ובהרבה מקרים זה מפסיק את ההפגזה...

 

[אפרתש]

זו הפינה, מה השאלה?

מישהי כאן כתבה משהו שנראה לי מאד נכון וחשוב. כשהילד שואל שלושים פעם "איפה אמא", זה לא כדי לשמוע שלושים פעם שאמא בעבודה, אלא כדי לשמוע שאמא תחזור, ואולי לטלפן אליה, ולשמוע "אנחנו מתגעגעים לאמא". (שמתם לב איך הבילויים שלי בפורום פמיניזם משפיעים ?

)

 

[מירי,]

אבל הוא "מתוחכם"

הוא לא שואל את אותה השאלה , אלא שאלה גוררת שאלה גוררת שאלה גוררת...

 

[ת ב נ]

למה חשבת שקופת חולים הכללית

עשתה פירסומת עם ילדים ששואלים כל הזמן " למה, למה"?

 

[חנה גונן]

גם אצלנו יש ילד כזה...

שהוא דרך אגב בעל יכולת ביטוי מדהימה יחסית לגיל שנה והוא יכול לשאול אותי שלושים פעם בבוקר אחד חנה מה את עושה? מודה שלפעמים הוא נשמע לי נודניק לאללה אבל אני יודעת להתגבר ולהיות סבלנית כדי לתת לו הרגשה שמקשיבים לו. שלך חנ גונן

 

[נעה גל]

אני תמיד עונה

ועונה ועונה ועונה ועונה ועונה. יש לי סבלנות לזה ולשמחתי אורן היא בהחלט ילדה ששואלת וגם איתמר (בשלב ה "מה זה?"). משאלות ה"למה" המסורתיות (והמייגעות, אני מודה) היא עברה לשאלות הרבה יותר מורכבות והרבה יותר פילוסופיות (וזה באמת כבר לא קל). הסבלנות שלי לשאלות האלה נובעת מכך שאני בעצמי הרבה פעמים פוחדת לשאול. כשאני מגיעה לפורום חדש (לא וירטואלי) אני צריכה להזכיר לעצמי לשאול שאלות. גיליתי שיכולות הלמידה וההבנה שלי הרבה יותר טובות כשאני שואלת מבלי לחשוש שיחשדו בי שאני לא הכי חכמה (ויש לי שאלות טפשיות לפעמים). ואני לא רוצה שאורן או איתמר יחששו לשאול אז בפירוש גייסתי את כל הסבלנות שיש לי בכל רמ"ח אברי. התשובה "אני לא יודעת" גם כן מקובלת אצלנו (הולכים ומחפשים ביחד חומר כדי למצוא תשובה) או "אני אשאל ואני אחזור אליך עם תשובה" או "תני לי לחשוב על זה עוד קצת" - כשבסוף אני תמיד חוזרת עם משהו. כלומר, לא משאירה דברים פתוחים. וזה מזכיר לי שפעם סיפרתי כאן שהייתי עם אורן בסופרמרקט ואורן שאלה מליון שאלות בצרורות ואז נגשה אלי אישה אחת ואמרה לי שאורן תסבול בחיים. כי לאישה ששואלת הרבה שאלות יהיה קשה.

 

[מירי,]

הגדירי תמיד ../images/Emo8.gif

האם גם אחרי שעה וחצי שעתיים את עדיין מצליחה לענות? אם כן אני מקנאה בך!

בדיוק בגלל שאני מודעת לחשיבות של השאלות והידיעה שלהם שתמיד יש לגיטימציה לשאול (הרי מבחינתו השאלות הן עקרוניות ומאוד חשובות)....

 

[נעה גל]

תמיד זה תמיד

בהרבה דברים אין לי סבלנות, אבל בזה - התברכתי אגב, אם להמשיך את הרעיון של קודמותי ששאלות ה"למה" הן רק דרך לפתוח דיון, אז את יכולה לנסות לספר לו ממש סיפור סביב שאלה מסוימת. ואז אולי הוא ישאל שאלות על הסיפור ויהיה קל יותר לענות

.

 

[מירי,]

סיפור נשמע רעיון מעולה!

 

[ימימה]

אולי אפשר לנסות לכוון אותו

לשאלות יותר מורכבות מ"למה", כמו איך, מתי, כמה, לאן וכל מה שרלוונטי לנושא הדיון. אני חושבת כמו לאה(?), שלפעמים שאלות הלמה הן פשוט דרך לפתח דיון, או נסיון לשאול שאלה יותר מפורטת או מדוייקת שהוא עוד לא יודע לבטא, ולכן ניתן אולי לשנות את כיוון הדיון, ובהזדמנות כבר ללמוד לבנות שאלות מורכבות יותר. "הנה רכבת נוסעת" "למה?" אפשר לענות "כדי להסיע אנשים" "למה?" "כי הם צריכים להגיע מחיפה לת"א" "למה?" "כי..." "למה?" ... אפשר גם לענות "אתה רוצה לדעת לאן הרכבת נוסעת?" או "אתה רוצה לדעת מי נוסע ברכבת?" או כל שאלה אחרת שנראית לך מענינת וקשורה. בטח בפעמים הראשונות הוא ימשיך עם הלמה, אבל אולי בהמשך הוא יפנים את הכיוון, ובכל אופן נראה לי שלך לפחות יהיה דיון יותר מענין.

 

[נדיה ומשה]

מוכר ../images/Emo13.gif

אנחנו היינו באיזשהו שלב מבקשים שילך ויחשוב על השאלה האחרונה עד שיהיו לו רעיונות. אבל זה רק אחרי שעה באמת. אגב לפעמים הוא חזר עם רעיונות מדהימים. לפעמים העדפנו להציע לו לחשוב ביחד על רעיונות מעניינים. ודוגמא דווקא מחברה שלי: הילד שאל למה לחלק מבתי הכנסת יש "כיפות". בעלה האדריכל לא היה בבית

אז היא ביקשה להעלות רעיונות. הילד חשב ואמר :אולי הם רעבים, ואי אפשר לאכול בלי כיפה...(בדיחה של דתיים יצא לי. לא נורא

)