אמא, למה בכיתי?
מה עונים לשאלה כזו? כל פעם שיש אצלנו "אירוע", מגיע שלב הניתוח פוסט-מורטום שבו יונתן שואל אותי למה הוא עשה מה שעשה, למה הוא בכה, למה הוא אמר... השאלות האלו משאירות אותי די חסרת מענה. זאת אומרת, אני חושבת שאני יודעת את התשובה, אבל לא יודעת אם טוב לחלוק איתו את דעותי בנושא וכך אולי "להכניס לו רעיונות לראש". לכאורה אם אני לא אנחש נכון, הוא ידלג על ההסבר שלי, אבל בעצם נקודת המוצא היא שהוא מקבל את סמכותי להגיד לו מה הוא חושב או מרגיש.
מה עונים לשאלה כזו? כל פעם שיש אצלנו "אירוע", מגיע שלב הניתוח פוסט-מורטום שבו יונתן שואל אותי למה הוא עשה מה שעשה, למה הוא בכה, למה הוא אמר... השאלות האלו משאירות אותי די חסרת מענה. זאת אומרת, אני חושבת שאני יודעת את התשובה, אבל לא יודעת אם טוב לחלוק איתו את דעותי בנושא וכך אולי "להכניס לו רעיונות לראש". לכאורה אם אני לא אנחש נכון, הוא ידלג על ההסבר שלי, אבל בעצם נקודת המוצא היא שהוא מקבל את סמכותי להגיד לו מה הוא חושב או מרגיש.