אמא, למה בכיתי?

עירית ל

New member
אמא, למה בכיתי?

מה עונים לשאלה כזו? כל פעם שיש אצלנו "אירוע", מגיע שלב הניתוח פוסט-מורטום שבו יונתן שואל אותי למה הוא עשה מה שעשה, למה הוא בכה, למה הוא אמר... השאלות האלו משאירות אותי די חסרת מענה. זאת אומרת, אני חושבת שאני יודעת את התשובה, אבל לא יודעת אם טוב לחלוק איתו את דעותי בנושא וכך אולי "להכניס לו רעיונות לראש". לכאורה אם אני לא אנחש נכון, הוא ידלג על ההסבר שלי, אבל בעצם נקודת המוצא היא שהוא מקבל את סמכותי להגיד לו מה הוא חושב או מרגיש.
 

לאה_מ

New member
זה מה שאני עושה.

גם אורי לפעמים שואל אותי (במיוחד אם זה היה "ארוע" יותר דרמטי), ואני פשוט שואלת אותו בחזרה "למה בכית?". זה עובד מצויין.
 

עירית ל

New member
אצלנו זה מבוי סתום - "לא יודע"

אם הוא שואל אותי, הוא לא מוכן לנדב אינפורמציה. היינו למשל בגן פסלים והוא שאל על פסל אבסטרקטי מה זה. שאלתי אותו כמו מה זה נראה לו והתשובה הבלתי נמנעת "כמו מה זה נראה לָך?".
 

לאה_מ

New member
../images/Emo6.gif הפנים את השיטה...

אבל אם הוא שואל אותך "למה בכיתי?", ואת עונה לו "באמת, למה בכית?", והוא אומר "לא יודע", אז אפשר להמשיך "מה הרגשת?"... אני משערת, שאם הוא לא יענה בסופו של דבר על השאלה, בכל זאת השיחה תספק אותו, ולא תצטרכי למשוך אותו באף לכל מיני כיוונים שאת לא מעוניינת להגיע אליהם. אגב, אם את בטוחה מה קרה, אולי זה לא כל כך נורא לומר - כעסת כי לא רציתי לתת לך להשאר אצל דנה או הרגשת מתוסכל שלא הצלחת להרכיב את הפאזל...
 

ריניני

New member
מה עם 'לא יודעת בדיוק,

אולי בגלל ש..' - נעלבת, כעסת, כאב לך, רצית שדברים יתנהלו אחרת וכו'. נראה לי שכשמתחילים להעלות אפשרויות ביחד, או אפילו כשאת מעלה אפשרויות בעצמך והוא מוזמן לבחור מתוכן, זה פחות נתפס כאילו את מכתיבה לו מה הרגיש. יש בזה גם משהו שמשדר שאפשר לבכות מכל מיני סיבות, ולפעמים יש יותר מגורם אחד למה שמרגישים. נראה לי שזה מסר טוב.
 

עירית ל

New member
טוב, אני אנסה כמה דברים

"מה הרגשת" נשמע לי מבטיח וגם "לא יודעת בדיוק" יכול לפתוח פתח לשיחה. לא הייתי רוצה להתחיל לפרט אפשרויות כי הוא נתפס לפריט הראשון ברשימה, אפילו אם יש לפניו "אולי". ולגבי לתמלל את הרגשות שלו בכל זאת, אני עושה את זה המון (אולי יותר מדי, זה בא לי טבעי), אבל יש מקרים ספציפיים שבהם אני נמנעת בכוונה - כאשר הוא גורם נזק ובוכה בגלל רגשות אשמה שמציפים אותו, יש לי תחושה שלספר לו שהוא מצטער ומתחרט יפיל עליו מעמסה רגשית מיותרת. למשל הטריגר לשאלה שלי, שהתרחש אתמול בערב: היינו בסופר, הוא השתעמם, אז שיחקתי איתו במחבואים מאחורי המעברים. כל פעם שמצאתי אותו הוא רץ אלי בהתלהבות וצחוק. פעם אחת הוא התלהב קצת יותר מדי, חיבק אותי ברגליים ונתן לי כזה ביס שפשוט צעקתי בקול רם נורא, כמעט בכיתי. הוא נבהל והצטער נורא והתחיל לבכות. דרך אגב, לא כעסתי בכלל כי היה ברור שהוא לא התכוון. אחר כך במיטה הוא שאל כהרגלו "למה בכיתי?" ולא ידעתי מה להגיד.
 

לאה_מ

New member
אז אולי להתחיל בתאור הארוע יעזור

(אתה זוכר שהיינו בסופר ושיחקנו במחבואים...). ועירית, למרות שהוא בטח מתקשר איתך בצורה מדהימה - את זוכרת שהוא רק בן שנתיים וחצי, נכון??? (אני שואלת, כי גם אני לפעמים שוכחת....).
 

עירית ל

New member
אני מזכירה לעצמי כל הזמן

ובעיקר לבעלי. את צודקת ואסור לנו לשכוח.
 

עירית ל

New member
עדכון והשווצה

אתמול נפלה לידי הזדמנות לנסות גישה חדשה - הוא צייר על הידיים שלו בטושים ואחר כך בא וחיבק אותי וכמובן מרח לי את כל החולצה בורוד. כשהוא הבין מה קרה (שוב, לא כעסתי עליו) הוא פרץ בבכי נוראי. אחרי שהוא נרגע הקדמתי תרופה למכה ושאלתי אני "למה בכית". למרות שלא כך תכננתי לשאול, זה מה שיצא. הופתעתי שהוא ענה, אך לא מהתשובה - הוא לא רצה שהחולצה שלי תתלכלך ובגלל זה הוא בכה. כנראה שהשיחונת הזו סיפקה אותו, כי הנושא לא עלה שוב. והשווצה - מלה שימושית מבית היוצר של יונתן: "אמא, בואי נפאזל.."
 

לאה_מ

New member
אני מתה על המילים שהם ממציאים../images/Emo62.gif

וחשבתי עליך אתמול, כי אורי ניהל איתי שיחה בשאלות, שחשבתי שהוא עושה את זה בצורה הזו כי הוא לא יודע איך עוד לומר את זה. זה היה ככה: אורי: מי יבוא אלינו בשבוע הבא? אני: מי? אורי: מי? אני: מי אתה רוצה שיבוא אלינו בשבוע הבא? אורי: XXX (הבייביסיטר שלו) אני: היא תבוא אליך מחר
אם אני ואת היינו מנהלות את השיחה, היא היתה נפתחת בשאלה "מתי XXX תבוא אלינו?". אבל לילדים זה כנראה לא מבנה ברור מאליו.
 

ענתש

New member
אני רק רוצה להגיד שאני ממש נמסה פה

מהשירשורים האלו - איזה ילדים מדהימים וחכמים ! מה, גם נגה תהיה ככה ? תשאל אותי כאלו שאלות ? לפעמים קשה לי להאמין שיום אחד היא תוציא מהפה משפט שלם... אבל גם לא האמנתי שהיא תגיד מילים ואנחנו כבר שם, אז נחכה...
 
למעלה