אמא לילד רגיל

מצב
הנושא נעול.

אגוזים1

New member
מסכימה עם נועה


אין תוכניות למחוננים אשר המשתתפים בהן אמורים לעשות דוקטורט לפני הצבא. באחריות מלאה
נראה לי שהתשובה בגוף השאלה, למה את בכלל מייחסת חשיבות לדברי הגברת הזו? ואם בית הספר השני מוצא חן בעיניך יותר למה שלא תעבירי את הילד לשם?
מסכימה עם נועה
לא רואה שום סיבה להתרגש ממה שאמא אחת אומרת... אני גם לא ממש מצליחה לראות איך מקריאה בפורום הזה הגעת לכך שזו הדעה הרווחת??? אגב, הרבה הורים כאן (במיוחד לילדים הקטנים יותר) לא עברו שום אבחון ולא "יודעים" אם הילד שלהם "מחונן" או לא. הם רק מרגישים שהילד רוצה/יכול/מבקש ללמוד דברים שילדים אחרים בני גילו עוד לא יכולים/רוצים/מבקשים ללמוד... כל עוד זה בא מצורך/רצון של הילד, זה ממש לא דחפנות. בלי שום קשר אם הילד "מחונן" (עם קבלות
) או לא.
 

ציפי ג

New member
לא נכון


אין תוכניות למחוננים אשר המשתתפים בהן אמורים לעשות דוקטורט לפני הצבא. באחריות מלאה
נראה לי שהתשובה בגוף השאלה, למה את בכלל מייחסת חשיבות לדברי הגברת הזו? ואם בית הספר השני מוצא חן בעיניך יותר למה שלא תעבירי את הילד לשם?
לא נכון
התכנית של בר אילן מסימת בכיתה יג, והם מקבלים הארכה מהצבא. יהודה יסיים בי"ב כי נכנס שנה קודם. לפני הצבא.
 
הם לא יסיימו דוקטורט, באחריות ../images/Emo8.gif

לא נכון
התכנית של בר אילן מסימת בכיתה יג, והם מקבלים הארכה מהצבא. יהודה יסיים בי"ב כי נכנס שנה קודם. לפני הצבא.
הם לא יסיימו דוקטורט, באחריות

לפני הצבא... אני בטוחה שחלק ניכר מהם כן יסיים דוקטורט בסופו של דבר. גם אם מישהו מהם יגיע למצב כזה שהוא יכול היה לסיים דוקטורט אם היה מקבל דחיית שירות סבירה (נניח כמו עתודאי או אפילו פחות) הצבא, למרבה המזל, כבר נמנע מלאשר דברים כאלה. יש פרצה, למי שיהיה מספיק זריז על מנת להתחיל לעבוד על דוקטורט בגיל 16-17 תהיה אפשרות להמשיך באמצעות תוכניות תלפיות (אבל רק באוניברסיטה העברית!) ואני ממש מקווה שלמי שהיה מספיק שכל בשביל להגיע לסטטוס אקדמי כזה בגיל כזה תהיה גם היכולת להסתכל צעד אחד קדימה ולא לעשות שטות כזאת.
 

E s t e b a n

New member
מדוע שטות?

הם לא יסיימו דוקטורט, באחריות

לפני הצבא... אני בטוחה שחלק ניכר מהם כן יסיים דוקטורט בסופו של דבר. גם אם מישהו מהם יגיע למצב כזה שהוא יכול היה לסיים דוקטורט אם היה מקבל דחיית שירות סבירה (נניח כמו עתודאי או אפילו פחות) הצבא, למרבה המזל, כבר נמנע מלאשר דברים כאלה. יש פרצה, למי שיהיה מספיק זריז על מנת להתחיל לעבוד על דוקטורט בגיל 16-17 תהיה אפשרות להמשיך באמצעות תוכניות תלפיות (אבל רק באוניברסיטה העברית!) ואני ממש מקווה שלמי שהיה מספיק שכל בשביל להגיע לסטטוס אקדמי כזה בגיל כזה תהיה גם היכולת להסתכל צעד אחד קדימה ולא לעשות שטות כזאת.
מדוע שטות?
אם זה מתאים להם, למה לא? עבדתי עם כאלה שהגיעו למצב הזה. אחד היה לפני שנים רבות ועבד איתי בעבר, ואחד לפני כמה שנים בודדות ועובד איתי כעת. (אחד נישל את השני מהתואר "הדוקטור הכי צעיר בארץ", לא זוכר מי מהם סיים בגיל 20 ומי בגיל 19). עבדתי גם עם תלפיונים רבים מכל הדורות, וגם מבני כיתתי יש כמה תלפיונים. לרובם היה ממש אחלה. למה לא?
 
מהסיבה הפשוטה

מדוע שטות?
אם זה מתאים להם, למה לא? עבדתי עם כאלה שהגיעו למצב הזה. אחד היה לפני שנים רבות ועבד איתי בעבר, ואחד לפני כמה שנים בודדות ועובד איתי כעת. (אחד נישל את השני מהתואר "הדוקטור הכי צעיר בארץ", לא זוכר מי מהם סיים בגיל 20 ומי בגיל 19). עבדתי גם עם תלפיונים רבים מכל הדורות, וגם מבני כיתתי יש כמה תלפיונים. לרובם היה ממש אחלה. למה לא?
מהסיבה הפשוטה
שמי שמסיים תואר דוקטור לא בדיוק צריך צבא על הראש באותו הרגע. זה יפגע בקריירה שלו יותר בשלב הזה מבשלב מוקדם יותר (נניח אחרי התואר הראשון) ושלא לדבר על השביזות... אני מכירה אחד שנמצא במצב הזה, ולא נראה לי שהוא באמת מבין את המשמעות של להיות 4 וחצי שנים במקום שהוא לא באמת רוצה להיות בו ולא עוסק במה שהוא באמת רוצה לעסוק (לדבריו! התשובה שלו ל"איך אתה יכול לדעת שזה באמת מה שמעניין אותך לחקור" הייתה "אני יודע שזה לא מה שמעניין אותי") כאשר יש לו תואר דוקטור והדבר הכי טבעי עבורו הוא להמשיך להתקדם באקדמיה בצעדי ענק. אם מישהו באמת באמת באמת באמת רוצה לבלות כמה שנים בצבא אחרי הדוקטור בעיסוק שהוא יודע ובטוח במאה אחוז שמתאים לו ויתרום לו - בבקשה. אבל, אני בספק אם יש מקרים שבהם זה המצב. אגב, אתה בטוח שאתה לא מתבלבל בנתונים? למיטב ידיעתי בשיא מחזיקה מישהי מהעברית.
 

E s t e b a n

New member
יש כאלה שזה מתאים להם.

מהסיבה הפשוטה
שמי שמסיים תואר דוקטור לא בדיוק צריך צבא על הראש באותו הרגע. זה יפגע בקריירה שלו יותר בשלב הזה מבשלב מוקדם יותר (נניח אחרי התואר הראשון) ושלא לדבר על השביזות... אני מכירה אחד שנמצא במצב הזה, ולא נראה לי שהוא באמת מבין את המשמעות של להיות 4 וחצי שנים במקום שהוא לא באמת רוצה להיות בו ולא עוסק במה שהוא באמת רוצה לעסוק (לדבריו! התשובה שלו ל"איך אתה יכול לדעת שזה באמת מה שמעניין אותך לחקור" הייתה "אני יודע שזה לא מה שמעניין אותי") כאשר יש לו תואר דוקטור והדבר הכי טבעי עבורו הוא להמשיך להתקדם באקדמיה בצעדי ענק. אם מישהו באמת באמת באמת באמת רוצה לבלות כמה שנים בצבא אחרי הדוקטור בעיסוק שהוא יודע ובטוח במאה אחוז שמתאים לו ויתרום לו - בבקשה. אבל, אני בספק אם יש מקרים שבהם זה המצב. אגב, אתה בטוח שאתה לא מתבלבל בנתונים? למיטב ידיעתי בשיא מחזיקה מישהי מהעברית.
יש כאלה שזה מתאים להם.
כאמור, אני מכיר שניים כאלה. אחד מהם גם מרצה באוניברסיטה תוך כדי השירות, ואת המשכורת שלו מהאוניברסיטה (שאסור לו לקבל לעצמו כי הוא חייל) הוא תורם. אני מבטיח לך שיש מקומות בצבא שהם מדהימים. יש מקומות שאנשים כאלה בוחרים להשאר בהם עשרות שנים גם אחרי שהם משתחררים ולא חייבים שום דבר לאף אחד. כמובן, זה לא מתאים לכל אחד והמקומות האלה מועטים ביותר.
 
מי שמתאים לו להשאר עשרות שנים

יש כאלה שזה מתאים להם.
כאמור, אני מכיר שניים כאלה. אחד מהם גם מרצה באוניברסיטה תוך כדי השירות, ואת המשכורת שלו מהאוניברסיטה (שאסור לו לקבל לעצמו כי הוא חייל) הוא תורם. אני מבטיח לך שיש מקומות בצבא שהם מדהימים. יש מקומות שאנשים כאלה בוחרים להשאר בהם עשרות שנים גם אחרי שהם משתחררים ולא חייבים שום דבר לאף אחד. כמובן, זה לא מתאים לכל אחד והמקומות האלה מועטים ביותר.
מי שמתאים לו להשאר עשרות שנים
בצבא - שייהנה, ולכל המקומות המדהימים (סליחה אם אני קצת מגחכת, כן? היות ויש לי מספיק חברים ששירתו/משרתים בשלל המקומות האלה אני מרשה לעצמי) אפשר להגיע גם עם תואר ראשון וכמלש"ב רגיל. ללכת לתוכנית תלפיות רק כי רוצים לא לקטוע את הלימודים זו טעות איומה כי הקריירה כן תקטע לאחר מכן בשלב יותר קריטי וליותר שנים לטובת מערכת שאי אפשר לדעת מראש אם מעדיפים אותה על פני האזרחות והאוניברסיטה, וזאת בלשון המעטה. מי שכבר בילה את החובה שלו במקום מסויים בצבא ומעדיף להשאר בו על לצאת החוצה וללמוד בסביבה אקדמית/לעבוד בתעשיה - שיהיה לו בכיף, אני לא נגד. אני כן נגד התחייבות מראש תוך חוסר הסתכלות שני מטר קדימה. זה שיש אנשים שכבר עשו את הצעד הזה ולאחר מכן עשו כל מה שניתן על מנת שזה לא יהפוך לסוף העולם, לא אומר שזה היה צעד אופטימלי, אפילו לא בשבילם.
 

E s t e b a n

New member
יש אנשים שיכולים לדעת מראש.

מי שמתאים לו להשאר עשרות שנים
בצבא - שייהנה, ולכל המקומות המדהימים (סליחה אם אני קצת מגחכת, כן? היות ויש לי מספיק חברים ששירתו/משרתים בשלל המקומות האלה אני מרשה לעצמי) אפשר להגיע גם עם תואר ראשון וכמלש"ב רגיל. ללכת לתוכנית תלפיות רק כי רוצים לא לקטוע את הלימודים זו טעות איומה כי הקריירה כן תקטע לאחר מכן בשלב יותר קריטי וליותר שנים לטובת מערכת שאי אפשר לדעת מראש אם מעדיפים אותה על פני האזרחות והאוניברסיטה, וזאת בלשון המעטה. מי שכבר בילה את החובה שלו במקום מסויים בצבא ומעדיף להשאר בו על לצאת החוצה וללמוד בסביבה אקדמית/לעבוד בתעשיה - שיהיה לו בכיף, אני לא נגד. אני כן נגד התחייבות מראש תוך חוסר הסתכלות שני מטר קדימה. זה שיש אנשים שכבר עשו את הצעד הזה ולאחר מכן עשו כל מה שניתן על מנת שזה לא יהפוך לסוף העולם, לא אומר שזה היה צעד אופטימלי, אפילו לא בשבילם.
יש אנשים שיכולים לדעת מראש.
זה פשוט עניין אישי... אני ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות בצבא, לא היתה לי שום בעיה להתחייב מראש ולמעשה נשארתי הרבה מעבר להתחייבות שלי. זה נכון שלכל מקום אפשר להגיע בכל מיני צורות... רק צריך לדעת איך. מסכים איתך שמי שלא יודע שזה מה שהוא רוצה, יעשה טעות להתחייב מראש לזמן כל כך ארוך (למרות שגם ממנו יש דרכים להשתחרר מוקדם, הכרתי גם כאלה). אבל אם מישהו כן יודע מה הוא רוצה, זו אינה טעות כלל וכלל. משום מה אני מרגיש בפורום כמו "דוגמא נגדית" לכל מיני הכללות. מהגיכוח שלך ברור שלא נתקלת בדברים האלה, אבל מכאן רחוקה הדרך להכללה... אני רק אומר שהסביבה האקדמית לא בהכרח סותרת את השירות. כאמור, הבחור שהתייחסתי אליו הוא מרצה באוניברסיטה, צובר וותק, מפרסם מאמרים וכו' - תוך כדי שירות. אפשר לסדר מראש לדעת לאיפה מגיעים, להמשיך ללמוד, ואח"כ להגיע לשם. אפשר גם להתחייב ואז לצאת מההתחייבות. יש כל כך הרבה מצבים מעבר למה שנראה הכי ברור וסטריאוטיפי...
 
אין שום יתרון, אבל פשוט שום יתרון

יש אנשים שיכולים לדעת מראש.
זה פשוט עניין אישי... אני ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות בצבא, לא היתה לי שום בעיה להתחייב מראש ולמעשה נשארתי הרבה מעבר להתחייבות שלי. זה נכון שלכל מקום אפשר להגיע בכל מיני צורות... רק צריך לדעת איך. מסכים איתך שמי שלא יודע שזה מה שהוא רוצה, יעשה טעות להתחייב מראש לזמן כל כך ארוך (למרות שגם ממנו יש דרכים להשתחרר מוקדם, הכרתי גם כאלה). אבל אם מישהו כן יודע מה הוא רוצה, זו אינה טעות כלל וכלל. משום מה אני מרגיש בפורום כמו "דוגמא נגדית" לכל מיני הכללות. מהגיכוח שלך ברור שלא נתקלת בדברים האלה, אבל מכאן רחוקה הדרך להכללה... אני רק אומר שהסביבה האקדמית לא בהכרח סותרת את השירות. כאמור, הבחור שהתייחסתי אליו הוא מרצה באוניברסיטה, צובר וותק, מפרסם מאמרים וכו' - תוך כדי שירות. אפשר לסדר מראש לדעת לאיפה מגיעים, להמשיך ללמוד, ואח"כ להגיע לשם. אפשר גם להתחייב ואז לצאת מההתחייבות. יש כל כך הרבה מצבים מעבר למה שנראה הכי ברור וסטריאוטיפי...
אין שום יתרון, אבל פשוט שום יתרון
בתוכנית תלפיות מבחינת איכות השיבוץ. מי שהגיע למצב בו הוא יכול לעשות דוקטורט במסגרת תלפיות, עדיף שיגיע בדיוק לאותם המקומות אליהם יוכל להגיע מהתוכנית מבלי לדחות את השירות וכך גם יהיה חתום על פחות קבע שבחלק מן המקרים הוא בכלל אופציונלי והרבה יותר קל להשתחרר. ירצה להשאר? יוכל להשאר, ומי שהמקום בו הוא משרת מאפשר לו להיות סגל זוטר כנראה שגם היה יכול להמשיך ללמוד במהלך השירות וגם היה מעודד לכך. ככה שאפילו במקרים בהם הולכים לאן שהולכים בעינים פקוחות אין יתרון למסלול הזה, מדובר סתם בעוד התחייבות ומראש תמיד עדיף להתחייב לכמה שפחות (ומה גם שצריכים להיות על מדים באוניברסיטה, איכסה!). אבל כן, לא המקרים האלה צורמים לי. אני יכולה לחשוב על מישהו שבאמת המשיך לתלפיות אחרי ב"א ואתה יודע מה? עם כמה שבכל מקרה נראה לי שגוי להתחייב להרבה זמן אם אפשר להתחייב למעט זמן - זה נראה נכון. הוא באמת הטיפוס שלא יהיה "יחסית מרוצה" אלא באמת ממש יפרח במקומות האלה. זה מתאים לו ובדיוק בשבילו. אבל הוא אחד ל...כל הסטודנטים והבוגרים הצעירים שעולים לי עכשיו בראש (אני מניחה שאם אעבור על הרשימה של הקומונה ואולי אם סתם אחשוב עוד קצת אני עשויה למצוא עוד). זה גם נכון שיש מצבים, אבל בוא לפחות נסכים על כך שהם לא כ"כ הרבה (וגם אני מכירה כאלה שהשתחררו בטרם עת, גם יצא לי לעזור לדבר כזה לקרות
). גם ביחס לכמות האנשים שיכולים לעשות תואר שני או דוקטורט במסגרת תלפיות (כאשר הראשון רלוונטי לכל בוגר צעיר, השני הרבה יותר מצומצם ובכ"ז קיים. מספיק לגרור דח"ש סטנדרטי בשביל התקדמות בתואר שני או במסלול ישיר) כמות האנשים שזה באמת יהיה להם טוב (לא רק "לא צעד הרסני לקריירה האקדמית ותחושה אובדנית רק מהמחשבה על להגיע לצבא בסופו של דבר במקום לעשות את מה שטבעי לעשות" אלא *טוב*) היא מספיק קטנה בשביל להצדיק אזהרה מהבהבת. זה מאוד מפתה לא לקטוע את הרצף של הלימודים ולהתחיל/להמשיך לעבוד על תזה/דוקטורט וזה בדיוק מה שגורם לבן אדם צעיר ומבריק לא להסתכל צעד אחד קדימה. כמובן שמי שבאמת באמת יש לו תכנון רציני של 10 שנים קדימה ובאמת ברור לו ולכל סביבתו שזה גם מה שהולך לקרות (יש כאלה, לא מכחישה) נמצא במקום אחר ממי שרק רוצה להמשיך ללמוד ושיעזבו אותו מצבא בינתיים (והרי ממילא כשהוא יגיע הוא יקבל תפקיד טוב, אז מה הבעיה בכלל?...). אשר למקומות המדהימים והגיחוך - יש אנשים שפורחים במקומות האלה ויש אנשים (במיוחד כאלה שעשו תואר לפני צבא ולא היו חושבים על ללכת לצבא, יהיו בו מקומות מדהימים ככל שיהיו, אלמלא היה גיוס חובה, לעומת כאלה שלפני הצבא לא עשו שום דבר מיוחד אז הם סה"כ קיבלו תפקיד טוב שיסדר אותם אח"כ באזרחות אז מה להם כי ילינו...) שנובלים בהם ולצדם גם אנשים שנעים בין מצליחים להעביר את הזמן לאפילו נהנים אבל בת'כלס סופרים כל דקה לשחרור. היות ואני מכירה די אנשים שסבלו או שסתם ממש שמחו להשתחרר מהמקומות המדהימים האלה הרשיתי לעצמי לגחך. ד"א, אם אתה סבור שאתה מכיר מקומות שהם בגדר מכרה זהב שאני לא מכירה אתה מוזמן לעדכן אותי, זה עשוי לעזור מאוד לחבר'ה שלי בקומונה.
 

ציפי ג

New member
סליחה תיקון טעות


אין תוכניות למחוננים אשר המשתתפים בהן אמורים לעשות דוקטורט לפני הצבא. באחריות מלאה
נראה לי שהתשובה בגוף השאלה, למה את בכלל מייחסת חשיבות לדברי הגברת הזו? ואם בית הספר השני מוצא חן בעיניך יותר למה שלא תעבירי את הילד לשם?
סליחה תיקון טעות
לא דוקטורט. תואר ראשון. טעיתי. קראתי מהר מדי.
 
אני מבטיחה לך שאין שום הבדל

אמא לילד רגיל
בוקר טוב לכולם. קראתי בפורום הזה בעבר והבוקר נכנסתי לכאן כי רציתי לשמוע קצת דעות בעניין מסויים. אני אמא לילד מקסים, חמד, נסיך אמיתי בן 6 , התחיל השנה כיתה א'. הוא ילד נבון, עם תאוות ידע מפתיעה, מן הסתם יהיה מהתלמידים הטובים בכיתה אבל הוא לא מחונן להתרשמותי. כמו הרבה ילדים אחרים התחיל קצת לקרוא בגן (בקמץ -פתח). בבית הספר בו הוא לומד יש כ- 40 תלמידים בכיתה, והם לא עובדים לפי קבוצות. שיטת הלימוד היא "בלי סודות" כך שהילד מתחילת השנה לומד "לה הוא צליל בתוך מילה" כשהוא מסוגל ליותר. עשיתי מעשה וקניתי לילד חוברת בשיטת "החדר" עם טקסטים בשווא וחיריק והוא סיים אותה בבית (2 עמודים ליום 10 דקות עבודה ביום ןלא יותר). המורה כמובן לא אוהבת את זה. אתמול הייתי אצל חברה שבנה לומד בבית ספר אחר והפכתי ירוקה מקנאה: בנה לומד בבית הספר עם אותה חוברת שבני לומד בבית, בבית הספר שלו בתחילת השנה חילקו את הילדים לקבוצות והם מקודמים אישית, תוכנית הלימודים כוללת מוזיקה, אנגלית וכד. כשישבתי עם אמו של הילד ועוד שתי נשים שנכחו בסלון והבעתי את אכזבתי מבית הספר שלנו, פנתה אליי אחת האימהות ו"שטפה" אותי- אתם ההורים תחרותיים, מלחיצים את הילד, מסתכלים אחד בצלחת של השני, אם הילד נבון כמו שאת אומרת הוא יסתדר לבד ואם לא אז לא יעזור לך וכ"ו וכ"ו ואז הסתבר שבתה של אותה האם לומדת באוניברסיטה בתוכנית מחוננים שאמורה לעשות דוקטורט לפני צבא(!!!). כמי שעוסקת במחקר ויודעת שהדבר מהווה בחירה של ממש ודורש גם בגרות ובשלות מאוד התפלאתי, אבל הבטתי באם הזו, הבטוחה בעצמה, ואני שואלת אתכם, לשלוח ילדה לאוניברסיטה בגיל 13 זה כן בסדר כי זה בא עם אישור של המערכת, כי מישהו "מוסמך" קבע שהילד יכול , אבל אמא לילד רגיל לא יכולה לקבוע שהילד זקוק לקצת אקסטרא בבית? זה חשוב ונכון ובסדר לקדם בצורה כל כך מסיבית ילד מחונן אבל זה לא בסדר לקדם ילד רגיל ולרצות לממש את הפוטנציאל שלו? אם אין "אישור מוסמך" אז אני אמא דחפנית? במילים אחרות האם כל מה שמקובל ונכון עבור הילד המחונן מאבד את הליגיטימציה שלו כשמדובר ב"סתם ילד"? (כמובן נסיך וגאון של אמא?). נדמה לי משמיעה ומקריאה בפורום הזה שהשאלות שהעליתי בדבר ההתייחסות הכפולה לשתי האוכלוסיות הזו די רווחת. אתה הורה "דחפן ושאפתן" רק אם הילד "רגיל". אם הוא מחונן אז אתה "נותן לו את התנאים להם הוא זקוק" מה דעתכם?
אני מבטיחה לך שאין שום הבדל
אני מתערבת אתך, שגם אם היית עושה אבחון פרטי לבנך, והוא היה יוצא עם IQ של 140 (לא תסריט בלתי אפשרי, אגב), והיית בעקבות כך "מתגברת" אותו בבית עם חומר לימוד נוסף - אותה אמא היתה אומרת בדיוק את אותו הדבר, בדיוק באותם טיעונים ואותם מלים. העניין הוא לא אם הילד הוא מחונן או לא. העניין הוא שיש אנשים שמפריע להם לראות הורים שמשקיעים בילדים "מעבר" למה שמערכת החינוך נותנת ומאשרת. הם ישר קופצים ומזדעקים על הורים ש"דוחפים" ו"לוחצים". אני אישית באה מהסביבה שבה נותנים מעט מאוד אמון במערכת החינוך הפורמלית(אנשים ממוצא רוסי), ונהוג מאוד ללמד את הילדים בבית ובמסגרות אחרות הרבה מעבר, כך שאני בכלל לא רואה שום בעיה אם זה. חבל מאוד שבנך לא נמצא בכתה שבה יכול היה לקבל את כל זה "בלי טובות" - זה הבדל של שמיים וארץ.
 
תודה לכולם על התגובות המחזקות

אני מבטיחה לך שאין שום הבדל
אני מתערבת אתך, שגם אם היית עושה אבחון פרטי לבנך, והוא היה יוצא עם IQ של 140 (לא תסריט בלתי אפשרי, אגב), והיית בעקבות כך "מתגברת" אותו בבית עם חומר לימוד נוסף - אותה אמא היתה אומרת בדיוק את אותו הדבר, בדיוק באותם טיעונים ואותם מלים. העניין הוא לא אם הילד הוא מחונן או לא. העניין הוא שיש אנשים שמפריע להם לראות הורים שמשקיעים בילדים "מעבר" למה שמערכת החינוך נותנת ומאשרת. הם ישר קופצים ומזדעקים על הורים ש"דוחפים" ו"לוחצים". אני אישית באה מהסביבה שבה נותנים מעט מאוד אמון במערכת החינוך הפורמלית(אנשים ממוצא רוסי), ונהוג מאוד ללמד את הילדים בבית ובמסגרות אחרות הרבה מעבר, כך שאני בכלל לא רואה שום בעיה אם זה. חבל מאוד שבנך לא נמצא בכתה שבה יכול היה לקבל את כל זה "בלי טובות" - זה הבדל של שמיים וארץ.
תודה לכולם על התגובות המחזקות
גיסי אמר לי בעניין הזה שהיום הורה צריך ללמד בבית ורק לקוות שמערכת החינוך לא תקלקל. המורה של בני נראית מאוד מסורה ומבינה אבל בכיתה של 40 ילדים נראה לי שגם למורה הטוב בעולם קשה להזיז דברים. אגב היא המליצה לנו לפנות למכון ורדי. משהו מכיר את החוגים שם?
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה