אמא לילדה בת 3

[ציפי ג]

לא להתווכח / לא למו"מ

לדעתי, לא להתווכח לא שווה ללא לנהל מו"מ. אני לא מתווכחת עם ילדי. ברור שאם לא תהיה הסכמה בינינו, אני קובעת (או בעלי). גם כי אני האם, גם כי אני המבוגרת וגם כי יש לי את האפשרות להטיל וטו. אבל לפני הנקודה של הטלת כל כובד משקלי, יש כמה שלבי בינים של מו"מ, של פשרות, של בדיקת הרצון. אז אם הילד שלי, ירצה להרעיש בחצר בין שתים לארבע, לא עולה על דעתי להסכים, אבל אני אציע לו אפשרויות אחרות. רק אם לא יענה לאף הצעה, אני אכריע - אין משחקים בחצר בין שתים לארבע. זה לוקח בערך מספר דקות להגיע עם ילד לעמק השווה. בד"כ הרצון שלי ממומש, וגם הילד יוצא ותוואתו בידו. להתווכח אפשר עד צאת הנשמה. זה ממש לא בשבילי.

 

[ימימה]

משהו שאני אימצתי מהספר הזה

ואצלי עובד יופי (וכבר כתבתי פה פעם): ראיתי שנמרוד (3), בדרך כלל ילד ממש רגוע ובר שכנוע, ממש נאטם ברגע שאני אומרת לו לא/אין/אי אפשר (התגובה: "אבל אפשר! אבל אפשר!"), ואי אפשר להוסיף כבר שום מילה אחרי זה. הוא נקלע לעקשנות בלתי מתפשרת, שלא נותנת לו לשמוע שום דבר אחר ממני, כולל הצעות חלופיות. אז אימצתי עצה מהספר - היכן שאפשר, אני לא אומרת "לא", אני לא מנסחת תשובה בצורת שלילה, אלא בצורה חיובית: לא:"אי אפשר לאכול עכשיו שוקולד" אלא:"אתה רוצה שוקולד? תקבל מיד אחרי האוכל". לא:"אתה לא יכול לצאת עכשיו מכיסא הבטיחות" אלא:"לא נח לך בכיסא הבטיחות? עוד מעט נעצור ותוכל לצאת קצת". הכל כמובן במסגרת אמירת אמת לילד - לא אבטיח מה שלא ניתן לקיים רק כדי להשיג שקט. בהתחלה הייתי אומרת לא, ואחר כך מסבירה מה כן, אבל ראיתי כאמור, שה"לא" אוטם אותו מלשמוע כל הצעה והסבר אחר, אז פשוט ויתרתי. מדהים כמה זה עובד - עכשיו, אחרי תקופה של שימוש בשיטה הזו, כבר אפשר להגיד לו לא, בלי שהוא יפסיק לשמוע את כל שאר המשפט, גם אם קשה לו לשמוע אותו. כנראה שבצורה כזו כמות הלאוים שהוא שומע ירדה כל כך (ואני מראש ממש לא אמא שמרבה באיסורים), שהם כבר לא עושים לו אלרגיה...

 

[חנה גונן]

בהקשר הזה יותר מתאימה לי המילה...

דו-שיח או בלועזית דיאלוג,משא ומתן זה מזכיר לי שני צדדים יריבים והרי זה לא מה שרוצים בקשר עם ילד,כשאני נמצאת עם ילד אני רוצה להביט לו בגובה העינים ולשדר הבנה לריגשותיו גם אם אני אצטרך לחזור על הדברים מאה פעם זה לא מפריע לי(ואל תשכחו שאני מטפלת ב20-30 ילדים הרבה מהם לא קלים בלשון מעטה)העיקר שישמר תמיד מצב של ערוצים פתוחים ביני ובין הילדים בכל מיקרה. שלכם חנה גונן

 

[דליה.ד]

אין קשר בין ערוצים פתוחים

וסמכות הורית (לפחות בעיני) ולי שלושה מתבגרים ושני "רכים". ילדים זקוקים להורים. וגם מתבגרים. נחון, יש ויכוחים, יש טענות ומענות, אבל אבא ואמא קובעים נקודה. וזה עובד! ואין צורך לצעוק (רק לפעמים...

)

 

[נעה גל]

ההבדל בין דו-שיח למשא ומתן

הוא בתוצאה הסופית. משא ומתן מתקיים כאשר צריך להגיע להחלטה שמוסכמת על כולם. דו שיח אפשר לנהל גם על מזג האויר (משא ומתן לא). ואגב, אם כבר במילים עסקינן אז דיאלוג מוגדר כשיחה בין 2 אנשים או יותר, כך שהמילה המקבילה בעברית אמורה להיות רב-שיח (ולא כמו שמקובל לתרגם). סתם רגע של עברית.

 

[חנה גונן]

תודה על ההכוונה לביטוי הנכון

בכל אופן אני מעדיפה את הרב-שיח משא ומתן מקושר גורם לי להרגיש כאילו אני מעל הילד ואת זה בידיוק אני לא רוצה כי בעיני תהליך טוב מוביל לתוצאה סופית טובה. חנה גונן

 

[אדמתי]

אני באמת מנסה אבל

שלום לכולם גאיה ביתי בת שנתיים וכמה חודשים היום היא החליטה שהיא רוצה ללבוש בגדים אדומים אבל היה חם מאד והבגדים האדומים שהיא רצתה ללכת איתם לגן היו מאדד חמים אני לא יודעת כמה פעמים הסברתי והראתי והסברתי הילדה פשוט עמדה וצרחה וצרחה כמובן שלא וויתרי הכנסתי אותה לחדר והסברתי לה שעד שלא תירגע ותפסיק עם הבכי ושאר ההצגה היא לא יוצאת ואז נתלבש אבל כך קורה לי איתה בימים האחרונים לגבי כל דבר אני שואלת אותה רוצה לאכול היא עונה לא אני מסובבצ את הראש והיא צורחת ובוכה שהירא רוצה לאכול רוצה לשחק או לקרוא ספר לא התשובה אני זזה ושוב צרחות שכן היא רוצה שאשב איתה אז סליחה מה אני אמורה בדיוק לעשות הילה

 

[לאה_מ]

מה אכפת לך שהיא תלך עם הבגדים

האדומים? אמרת לה שיהיה לה חם מדי, אבל היא לא מסוגלת להבין את זה. היא לא יכולה עדיין לנבא את התוצאות העתידיות של המעשים והבחירות שלה. נניח שהיא מתעקשת שהיא רוצה את הבגדים האדומים, למרות שאמרת לה שהם חמים מדי. מה יקרה אם היא בכל זאת תלבש אותם, ותשימי לה בתיק בגדים פחות חמים - אם יהיה לה חם בגן, היא תוכל לבקש להחליף בגדים - גם לא התעמתת איתה, גם כיבדת את הרצון שלה, גם נתת לה תחושה של עצמאות, וגם - אולי - היא תלמד שהבגדים האלה חמים מדי. ולגבי המשחק המשותף - אני בדרך כלל לא יוזמת משחק משותף, אלא הילדים יוזמים אותו. אבל למה שלא תגידי לה "אני כאן. כשתרצי לקרוא סיפור או לשחק, תגידי לי" והיא תקבע מתי היא רוצה לשמוע את הסיפור. הם באמת רוצים לתרגל את העצמאות שלהם, להרגיש שהם מסוגלים לקבוע, ואת יודעת מה? גם אנחנו רוצים את זה בסופו של דבר.

 

[חגית ויובל]

אני נדהמת לגלות את תחושת החום וקור

של יובל. לא מפריע לו ביום חם להסתובב עפ פוטר. ולמחרת כשיותר קר הוא רק עם חולצה דקה. (בלי מכנסיים....) ולא חם לו. ולא קר לו. והוא אפילו (ששששששששששש.... טפו*3) לא מצטנן מזה! אז כבר הפסקתי לשדל אותו.... ושילך איך שהוא רוצה.

 

[דליה.ד]

לא לשאול "את רוצה".....

זה פתח לבלגנים ובעיות. ניתן לפתח אצל הילד כושר בחירה אם נותנים לו שתי אופציות שיבחר מתוכן. לא שואלים "את רוצה לאכול" מודיעים: "עכשיו יושבים לאכול" ופה נגמר העניין עוד לפני שהתחיל. כאשר מציבים לפני ילד רך יותר מידי אפשרויות לבחירה או מעמידים אותו לפני ארון מלא בגדים ועליו לבחור מה ללבוש זה מפחיד אותו ומאיים עליו. צמצמי את אפשרויות הבחירה לשתיים - ואז הוא יכול להחליט. בקשר לבגדים חמים ו/או קלים, זו עונה קשה והכי טוב להשתמש בשיטת הבצל. אפשר לתת לה ללבוש את הבגדים החמים ומתחת חולצה קצרה, או לשלוח לגן בתיק בגדי החלפה. בכל מקרה היא צעירה מידי להסיק מסקנות, מלכתחילה, אם יהיה לה חם או קר, ולכן נסיונות השכנוע יורדים לטמיון, היא לא יכולה להבין את זה ומכאן התסכול. להכנס למאבקי כח עם בת שנתיים - שלוש, זה לא לעניין. את האמא ואת הקובעת, את יודעת מה טוב ומה עדיף. כאשר את משדרת זאת לילדה היא תרגיש מוגנת ובטוחה. אם החלטת דבר מה אל תתרגשי מהסצנות ומהפגנת הכעס (השתטחויות, "התעלפות" "הכחלה" וכו´, אלה נסיונות לשלוט בך. קשה, אבל הכרחי, להתעלם, להכניס אותה לחדר שלה "להירגע" ולעבור לסדר היום. מותר לילדים לכעוס עלינו (חכי לגיל ההתבגרות) זה חלק מתהליך ההתפתחות והוא נחוץ להם לפיתוח האישיות. אל תבהלי ואל תכנסי ללחץ.

 

[אפרת_ח]

אפשר לשאול - רק אם זה "על אמת"

בדוגמה שנתת, זה בסדר לשאול "את רוצה לאכול" בתנאי שמוכנים לקבל את התשובה "לא!"

אם לא מוכנים לקבל תשובה שלילית, באמת אסור לשאול, כי מכניסים תיסכולים מיותרים למערכת. לגבי דוגמאות כמו ארון הבגדים - זה כנראה משתנה מילד לילד, כי נוני העדיפה מגיל צעיר לראות את כל האפשרויות, ואם נתתי לה רק שתיים או שלוש היא ידעה שאני מחביאה.

 

[נעה גל]

אני מסכימה. לא היה צריך להוסיף את

הקריצה. כששואלים צריך לדעת שגם התשובה "לא" מקובלת.

 

[דסי אשר]

דליה- "לא לשאול: ´את רוצה?´ - כמוך

הי דליה, אני, כפי שאת מבינה, די חושבת כמוך. אני לא מחייבת לאכל, אני שואלת בזמן הארוחה אם היל ד רוצה משהו מסויים, או שבארוחה אני מגישה את המנה העיקרית, ואם אננו רוצה- לא צירך. אני בהחלט רואה את התופעה של ההורים ששואלים את הקטנים לרצונם, וזו חלק מהמגמה "לתת כבוד לילד ולרצונותיו". אישית, אני רואה בכך משהו מבלבל את הילד, פתח להרבה יותר מידי מו"מים, התעצבנויות וכו´. אבל אני חושבת, שמי שמאמין בדרך זו, בכל ליבו- לא יכול לקבל את דעתי, כמו שאני לא יכולה לקבל את דעתו. וורד הביאה דוגמא יפה, לכך שהקשיבו לפחדיעם של הבן שלה למשמע שיר חנוכה מסויים, ואיך הוא הרחיב את הנושא לשאר השירים. זה לא אומר שזה יקרה בכל מצב- זו הדינמיקה בין הבן של וורד ומשפחתו. גם בני הבכור, כתינוק היה פורץ בבכי כאשר היינו שמים את התקליט של "קברט" עם ליזה מינלי, או שרים את שיר הערש "נומה נומה ילד שלי....". יש לי ילדה אחת, שאם הייתי מקשיבה לכל רצונותיה- שהם שאני אהיה רק שלה, הרי שהייתי צריכה לזנוח את הטיפול בכל 4 האחרים, כאשר היא גדולה באופן משעותי מכולם, ומפותחת יותר מכולם. היא פשוט רוצה שהכל במשפחתון יהיה רק שלה, כולל אני... היא מקסימה, אבל ה"ניפלאות" שלה לא יוצאת לידי ביטוי במלואה, כי היא עסוקה בנסיונות לדאוג שהכל יהיה רק שלה- ובכך מזבזת הרבה אנרגיה... דסי

 

[חגית ויובל]

בבגדים אני לא נותנת לו לבחור פשוט

כי זה ממש לא מענין אותו (בן...) ואם אני מגבילה אותו ל2 פריטים הוא בוחר באף אחד מהם... פשוט הבחירה שלו היא תמיד "אי התלבשות". הוא לא אוהב להתלבש/להתפשט ומה שיש עליו עכשיו - קדימה! אני תמיד יוצאת עם בגדי החלפה. וזה לגמרי בסדר מבחינתי שהוא עדיין "בודק". אני אפילו לוקחת סנדלים אם הוא נעול בנעליים... וחוץ מזה... גם אנחנו לפעמים טועים בקשר למזג האויר (וואלה השבוע הוא יצא עם מעיל דובון וזה התאים בול. אני לא חשבתי שיהיה כל כך קר...) אני לא חושבת שאני תמיד יודעת מה טוב ומה עדיף... (אני אדע פעם?) כשאני לא מאלצת אותו להלבש אני משדרת לו כבוד והקשבה ושזה הגוף שלו. אני אל חושבת שהוא מנסה לשלוט בי. הוא רוצה לשלוט בעצמו. בגוף שלו. וזה מובן מאד מצידי. אין אצלנו (טפו*3) סצנות של השתטחויות וכו´. במקרה הבגדים הוא פשוט מסיר אותם... או מלביש כרצונו..

 

[אפרתש]

הפעם הראשונה שלנו

לפני כמה ימים נגה ביקשה בבוקר ללבוש את שמלת ה"סוכריות" שלה. זו השמלה הכי קיצית שאפשר לחשוב עליה. מאחר שיש בי איזה שרידי פולניות, הלבשתי לה מכנסים וחולצה, ועליהם השמלה. מה שמאד הפתיע אותי היה שבאותו יום חוץ מאשר למשפחתון הלכנו לחוג, ואחרכך לסופרמרקט, ואף לא אדם אחד העיר על הלבוש המעניין. כנראה כל ההורים מכירים את התופעה. שמתי לב לגבי עצמי, שמפעם לפעם עבר בי צורך להסביר. אתם יודעים, להעיר כאילו בדרך אגב "היום נגה בחרה את הבגדים". אבל החזקתי את עצמי (ואני מאד גאה על כך). הבנתי שאם אני מנסה להסביר, זה כאילו אני מתביישת ונבוכה במה שהיא רוצה. ואם אני מכבדת את רצונה - זה כולל לא להתבייש בו. אני צריכה ללמוד לא להיות שקועה בלחשוב "מה יגידו". אז יגידו שאני אישה מוזרה שלא יודעת להלביש את הבת שלה.

 

[vered4]

אהבתי../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

גם את ההכרה בבעיה וגם את ההתגברות על הצורך להסביר. הפתרון של ללבוש על הבגדים עונה גם על הצורך שלך וגם על הצורך שלה. היום מצאתי פתרון

(זמני כנראה

) לבעית מריחת המשחה על הלחיים האדומות מלחות. ציירתי לו עיגול ופרפר על הלחיים (עם המשחה).

 

[batt]

המשך לתגובות

תודה לכל שולחי התגובות. באמת אחרי שקראתי את כולם הבנתי שאני צריכה לקחת הכל קצת יותר האיזי, ואף להיות קצת יותר גרועה ונינוחה אפילו שלהדר שלי יש תשובה לכל דבר. אני לומדת עכשיו להגיב לה בצורה של פחות לחץ ובאמת "מה יגידו" אלא הכל יותר אדיש, אם אפשר לקרוא לזה כך ויש לי גם דוגמא טובה לזה: אתמול ביום שישי בערב בדיוק לפני ארוחת ערב הדר ביקשה גלידה (מה שבדר"כ כל הייתי עושה - זה לתת לה) אבל אתמול התעקשתי שרק אחרי ארוחת הערב היא יכולה לקבל גלידה וכרגיל התחילו העצבים והבכי של "אני רוצה עכשיו..." ואני להפתעתי הרבה נשארתי אדישה ואפילו ניסתי להסיח את דעתה בדברים אחרים כמו למשל לבוא ולעזור לי לערוך את השולחן וכאלה..... ואפילו הצלחתי... על כך אני גאה בעצמי ואפילו מאוד וזה בזכות אחת לתגובות שלכם שקראתי אי לכך אני מודה לכולם ואשמח לקבל תגובות נוספות. תודה... תודה ושוב תודה.

 

[אדמתי]

בהמשך למה איכפת לך

האמת היא שלא איכפת לי רק אחר כך יש בכי היא רוצה ללבוש את הבגדים החמים אחרי כמה דקות היא מבינה שחם היא מתפשטת לאחר 10 דקות שוב אותו סיפור אז כמה אפשר להתלבש ולהתפשט ובעניין המשחק המשותף הוא תמיד על פי בקשתה ספרים זה כשהיא רוצה שנשב יחד אבל מתחילים לספר עוברים לספר הבא ואז היא מדפדפת היא רוצה ספר אחר אין בעיה ,לא נחזור לספר הקודם, לא בעצם את הספר הזה, יש לי המון סבלנות אבל צריך גם לשים גבולות לא?????? הילה

 

[נעה גל]

|הדגש|צריך|סדגש| לשים גבולות?

הרי כל הבעיות מתחילות מצריך! הגבולות נמצאים שם! - אל תתדאגי, הם יצוצו ברגע שנושא באמת חשוב יעלה על הפרק. הצבת גבולות היא לא ערך בפני עצמו. 2 הנושאים שנתת כאן דוגמא הם שני נושאים, שלדעתי האישית, לא צריך להתווכח עליהם, לא לנהל עליהם מו"מ, לא להכריח ולא כלום - הם לא כל כך חשובים הילדים יכולים לעשות בהם מה שהם רוצים. התלבשה חם מדי? אז תתפשט אחרי 10 דקות ותלבש בגדים אחרים - אז מה? את חוששת שבגיל 18 היא תתלבש חם מדי? אני בטוחה שלא. אז בשביל מה בכלל להוציא אנרגיות (שלך) על זה? אצלנו אגב, שבוע שעבר, קרה מקרה הפוך. היה קר ואיתמר החליט שהוא הולך ערום לגן (גם בלי טיטול). לא התבלבלתי לרגע, הבנתי שאין עם מי להתווכח, ארגנתי את כל הבגדים בשקית ויצאנו מהבית. משב רוח קריר אחד והוא ביקש שאני אלביש אותו כולל כובע וצעיף. אז נכון, מחר בבוקר זה עלול לקרות שוב. אני לא מצפה שהניסיון הזה ישאיר את חותמו מעתה ועד עולם ומעכשיו הוא יקשיב לי, אבל ההתעקשויות האלה נעלמות עם הגיל באופן טבעי - גם אם "מציבים גבולות" וגם אם לא - אז בשביל מה להוציא אנרגיה? איפה כן צריך להוציא אנרגיה? במקומות שבהם מדובר על סכנת חיים. מכיוון שמדובר על מעגל קסמים אז, אם לא משקיעים אנרגיות מיותרות במקומות שלא צריך, לא נזקקים להשקעת אנרגיה עודפת במקומות שכן צריך. קצת מסובך לקריאה, אבל פשוט לביצוע.

 

[חגית ויובל]

אהבתי!