"אמא לא עוזבת אותי"

[בולימית באובססיה]

"אמא לא עוזבת אותי"

אמא עשתה לי רע במשך 22 שנים, אני לא גרה איתה כבר 3 שנים ובקושי בקשר איתה, אך היא עדיין לא עוזבת אותי, היא בראש שלי, בכל הכאבים שלי, התוצאות של הכאב הנפשי שהיא גרמה לי מלווים אותי בכל דבר, אין לי שום רגש או מחשבה חיובית עלייה, היא כואבת לי בבטן היא לא יוצאת משם, מסרבת כמו שסירבה לאהוב.... איך נפרדים ממנה? איך?

 

[קתרזיס]

מבינה אותך

בדיוק היום קראתי הודעה בנושא הזה ממש... בלינק הבא. ממליצה לך לקרוא גם אם זה לא באמת יפתור לך את הבעיה... http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=15719&msgid=42951291 ולנושא שלך... זה לא יימשך לנצח. הכאב שההורים גורמים לנו יושב בתוכנו כמו סרטן, לא מאפשר לנו לחיות חיים בריאים, ואי אפשר להפטר ממנו בלי לוותר על חלקים מעצמך - או לפחות כך נראה... אבל זה לא מחוייב להמשיך ככה. ככל שתכירי את עצמך טוב יותר, ככל שתגלי מי את באמת, מי היית כשנולדת, מה המהות שלך - ההשפעה של אמא שלך על חייך תלך ותקטן. תמיד תהיה לה השפעה כזו או אחרת, אבל ההשקפה שלך על העניין תשתנה. במקום שזה יהיה גדול עלייך, תוכלי להתבונן בזה ולהכיל את זה. בתכלס, מנסיון אישי עם אמא שמשתלטת ומכאיבה - כשתופסים מרחק מהסיפור אחרי שעשית קצת עבודה אישית בנושא - את מגלה שהיא לא כזו מפלצתית כמו שאת מרגישה אותה עכשיו. רק אנוכית, חסרת סבלנות, ופועלת מתוך פחדים... ואז כשאת מסוגלת לראות אותה בעיניים אנושיות כבת אדם כמו כולם, הפצע מגליד עוד יותר כי את מבינה שזה לא קשור אלייך באמת. את רק היית במקום ובזמן הנכון (או הלא נכון, עבורך) וקיבלת את כל הריקושטים, אבל הדיאלוג של אמא שלך איתך הוא דיאלוג פנימי שלה מול הקשיים שלה - אלא שבגלל שהיית בקרבתה - זה השפיע עלייך... אני לא יכולה לתת לך את כל הרעיון על רגל אחת, אבל אני יכולה לומר לך שלי מאד עזרו לימודי ימימה. יותר מהפסיכולוגית (ששרפה לי אלפי שקלים ובסוף השאירה אותי עם תחושה שאני מבזבזת את זמני וכספי על תובנות בודדות לעומת הציפיות שהיו לי מהטיפול). בקיצור - אל תדאגי. את תחלימי מהאחיזה של אמא - את צריכה רק לגלות את הדרך למקום הבריא הזה. ואני מכירה דרך אחת כזו. אולי אחרים מכירים דרכים אחרות - זה פשוט מנסיון אישי שאני חוויתי.

 

[בולימית באובססיה]

תודה, תודה

אכן אני כן רואה אותה כפחות מפלצתית עכשיו מאשר בעבר, אני כן יכולה להבין אבל רק באופן שיכלי את המניעים שלה ומאיפה נבעה התנהגותה, אבל הלב, הלב עדיין כואב ומסרב לסלוח ולהבין אותה, הוא עדיין כועס, כואב לו, אבל הראש עומד מלמעלה וצופה בילדה הקטנה שעדיין כועסת על אמא שלה ושואל אותה למה את מגיבה ככה, למה את לא סולחת וממשיכה לחיות....דיאלוג קשה בין הראש ללב זה חלק גדול ממה שאני חווה כל יום. אבל תודה, עזרת לי להבין שאני לא היחידה שנפגעה קשות מהורייה וכן, שיש תקווה "להיפרד ממנה"...

 

[יעל ניסן]

בטיפול ממוקד סכמה

עובדים בדיוק על סכמות החשיבה הללו שמפריעות לנו ביום יום. מתוך 18 הסכמות הלא מסתגלות, יש 4 שכיחות ביניהן זו שאתה מתאר: נטישה אי ביטחון והתעללות חסך רגשי defectiveness ['משהו פגום בי'] בכמה טיפולים אצל מטפל טוב, תוכל ללמוד להיפרד ממנה. התחל להתעניין איפה מוצאים מטפל כזה קרוב לאזור מגוריך.

 

[יעל ניסן]

את, כמובן - לא אתה

סורי