אמא טריה ונבוכה

[רחל בתו הקטנה]

אמא טריה ונבוכה

למה עוד לא פתחו אף קורס להכנת הורים להורות? איך אפשר לדעת (חוצמי "תסמכי על האינטואיציה שלך") שאני עושה מה שטוב בשביל התינוקת הקטנה שלי? ושאלות יותר ספציפיות (שאני די מנחשת את התשובות שלהן, אבל צריכה הרבה חיזוקים) - נכון לגשת אליה תמיד כשהיא בוכה? להרים אותה לעתים קרובות? זה בסדר שהיא ישנה איתי בלילה? (זה נח לשתינו) מה יכולות להיות סיבות לבכי? איך אדע שאני עוזרת לה לגדול בטוחה בעצמה, מסוגל להתמודד עם תסכולים, מאמינה בנו ושמחה? הקטנטונת בת 3 חודשים, דרך אגב. והיא קוראת לי עכשיו, אז-- מחכה מאד לתגובותיכם

 

[irisgh]

האינטואיציה שלך נכונה.

בגיל שלושה חודשים: כן, זה נכון לגשת אליה תמיד! כשהיא בוכה. להרים אותה לעתים קרובות. זה בסדר שהיא ישנה איתך בלילה. אבל, כבר בגיל שלושה חודשים, אפשר: להניח אותה תכופות על הבטן על שטיח, להציע לה דברים מעניינים על השטיח (ולא רק על הידיים. שלא יצא שרק על הידיים יש תרופה לשעמום). אם זה בא בקלות סבירה - לתת לה להרדם שלא על הידיים. (יש ילדים שכשהם שבעים ומרוצים, רק תניח אותם במקום שנוח להם, אולי עם מעט נדנודי מיטה, הם ירדמו. אז אין סיבה להרגילם להרדם דווקא על הידיים, שזה יהיה יותר ויותר קשה לך). סיבה לבכי שתכופות לא עולים עליה: עייפות וקושי להרדם. גרפס / פוק / קושי להוציא יציאה, שתקועים (משמע - אי נוחות במעיים). רעב כמובן. מי עוד? בעוד חודשיים שלושה, שיעמום מתחיל להיות סיבה לבכי. בגיל שלושה חודשים זה נראה לי מוקדם מדי, אבל תבדקי.

 

[רחל בתו הקטנה]

תודה, איריס

זה מחזק מאד. אשמח לשמוע עוד... במשך היום היא באמת מצליחה להרדם לבד (גם בלילה, רק שכשאנחנו ככה מחובקות היא ישנה ארוך יותר, וכשהיא צריכה אותי אני לא צריכה לקום אליה ממש) - אבל האם יש גיל מסוים שאז כדאי להשתדל שהיא תשן לבד גם בלילה, או שזה לא משנה והיא "תפרד" ממני לבד כשיגיע הזמן? (יש גישה כזו!..) האם יש גיל שלא נכון לגשת אליה בכל עת שהיא "קוראת"?

 

[אמא שרון]

יש כל מיני גישות, וכל אחד עושה מה

שטוב לו. יש לפעמים גישות שחושבים לאמץ ואז רואים שזה לא מתאים לך (לי זה קרה עם שיטת 5 הדקות). אני אישית חושבת שהיענות לילד היא דבר חיובי בכל גיל. יוצאי הדופן הם בדיוק אלה שאני מרגישה שהם כאלה (טירטורים ושות').

 

[irisgh]

על שינה עם התינוק

אני אישית ישנה פחות טוב כשהילד לידי. נכון, אני שולפת ציץ מתוך שינה, ועושה את זה לא מעט פעמים, וממשיכה לישון. אבל אני קמה עייפה. כאשר הילד מוחזר אחר כבוד למיטתו (אצלנו הוא נרדם במיטתו, אני לוקחת אותו אלינו בשלוש וחצי לפנות בוקר כשהוא מתעורר להנקה, מניקה אותו מתוך שינה, וכך מספר פעמים עד הבוקר. אבל לעיתים, אבא מחזיר אותו למיטתו לאחר ההנקה, ואז, הפלא ופלא, הוא ישן רצוף עד הבוקר), אני ישנה הרבה יותר טוב. אז מה היו כל ההנקות הקצרות שלצידי, אם במיטתו הוא חוזר לישון עד הבוקר? כנראה התעוררויות קטנות שלו, שלולא הייתי שם, היה חוזר לישון בעצמו. עובדה שהוא עושה זאת במיטתו. לי פשוט יש התניה לתקוע לו ציץ עם הציוץ הראשון

. בצהריים, לעומת זאת, הוא ישן הרבה יותר זמן אם אני ישנה לצידו. וזה, בימים שמתאפשר, כמובן רווח נקי לשנינו

. רק משום מה, בשבת, זה לא מכוון למטרה

עם יניב הפסקתי עם זה כשהוא התחיל לבעוט כך, שהיה פשוט לא נוח איתו בסביבה.

 

[אינה של יערה ואלה]

כתבת הכל.

בגיל שלושה חודשים הבכי אכן נובע מאי-נוחות, בין היתר גם מריפלוקס - עליית תוכן הקיבה כלפי מעלה, שזו בעצם צרבת שמכאיבה ומטרידה מאוד. עייפות וקושי להרדם הם גורמי בכי ידועים. כדאי שהסלון לא ייראה כמו ג'ימבורי, אלא להוציא בכל פעם צעצוע אחד או שניים כדי לא להציף בגירויים. אם היא בוכה, בוודאי שאת צריכה לגשת אליה - אבל אם הבכי הוא לא של מצוקה נוראית ומיידית, אפשר לסיים את מה שאת בדיוק עסוקה בו - מצחצחת שיניים או מארגנת תיק ליציאה ולא רוצה לשכוח כלום או מה שלא יהיה, מדברת איתה כל הזמן - "כן, את בוכה, אני כבר ניגשת אלייך" - בכל מקרה העיכוב לא יהיה ליותר מכמה שניות ואת תוכלי לגשת אליה כשאת רגועה יותר. אני גיליתי רק בילדה השניה שהדרך לשפיות היא פשוט לעסוק בענייני כשהתינוקת במנשא. בימים שבהם טיילנו הרבה בחוץ כמות הבכי פחתה פלאים. לובשים מעיל גדול מעל המנשא כך שרק הראש, המכוסה בכובע, מבצבץ החוצה - והולכים לשוטט. יש בסביבתך אמא מנוסה יותר שיש לה ילדים בגיל של הבת שלך? אני למדתי המון מחברות שלי שיש להן ילדים מבוגרים יותר. ו... תמיד תקשיבי לאינטואיציה שלך, למרות שהאינטואיציה לא תמיד עוה

 

[kokopeli]

../images/Emo142.gifעם הגדילה בא הידע

גם אני הרגשתי בדיוק כמוך, כשהתחלתי להיות אמא. עוד יותר בלבל אותי שתמיד היה מי שיש לו מה להגיד. הטריד אותי איך אדע ש...? אבל נכון שגם מאוד הטריד אותך - איך תדעי שאת עומדת ללדת, ואמרו לך שכשזה יבוא תדעי? ובסוף באמת ידעת (אני מניחה). כי כשאת מגיעה לגשר - את חוצה אותו. אין ברירה. נכון שאין מנוס מטעויות, והכי חשוב בלגבי טעויות, זה להשכיל ללמוד מהן. אין תשובה אחת לשאלות שלך. לכל ילד, ולכל הורה, יש את הנכון לו המתאים לו. אז אני מניחה שזה לא בדיוק מה שרצית לקרוא כתשובה לשאלתך, אבל רק תסמכי על עצמך, על מה שאת מאמינה כנכון, ולא על מה שאומרים, מה שכותבים. את כל כך בוחנת את עצמך, שאני בטוחה שרק בגלל זה את עושה את הדברים הנכונים. בהצלחה המון אור

ואהבה

 

[רחל בתו הקטנה]

המון תודה

ואני הולכת עכשיו להתאמן על מחשבות טובות של אמונה אתם נורא נחמדים כאן. אני מברכת את עצמי בברכת ברוכה הבאה

 

[אמא שרון]

../images/Emo6.gif איזה חוסר נימוס מצידינו...

ברוכה הבאה, כמובן. מה שכן, חלקינו אמהות לפעוטות קשישים, אז תסלחי לנו אם מדי פעם המוח כבר שוכח איך זה תינוק.

 

[אבא גאה]

ברוכה הבאה רחל

אני יכול להמליץ לך לעשות כל מה שנראה לך נכון. אישית אני מאמין שיש ללכת עם הצרכים של הילד (מה עוד שהם עושים גם לך טוב) ללכת אל הילדה תמיד כשהיא בוכה, לא רק בגיל שלושה חודשים גם בגיל שלוש שנים, שלוש עשרה או שלושים ושלוש....כל עוד ילג מבקש נחמה מההורה שלו על ההורה לספק אותה...לא ככה? אם לישון איתך נוח לשתיכן - אז זה הכי אחלה שבעולם.... יש ילדים שצריכים "עצמאות" וכבר מגיל קטן נרדמים לבד וגם ישנים לבד טוב יותר ויש ילדים שנזקקים לאמא/אבא שלהם לידם עד גיל ארבע (בינתיים אני אדווח כשזה יפסיק)...וגם זה בסדר (שוב, בעיקר אם זה נוח ונעים גם לך) הבן שלי ישן לידי כל לילה כל הלילה....מידי פעם יש לו חלום רע והוא אומר "אבא חבק אותי" לעיתים הוא רק ממלמל "אבא, קר לי" או "אבא שמיכה"....לא משנה מה קורה לי נורא נעים ונוח שהוא ככה לידי - ככה אני מרגיש הכי בטוח ולו הכי נעים. אני חושב שאם תזרמי עם הילדה (לא ממליץ לקרוא כאן שירשור בשם הגן הזורם

) אז היא תגדל בטוחה בעצמה, שמחה, מאמינה בך ומסוגלת להתמודד עם העולם. הרבה בהצלחה. אבא (שרוצה גם תינוקת בת שלושה חודשים)

 

[אבא גאה]

כן ממליץ לעומת זאת

לקרוא את הספר "עקרון הרצף" יש עליו דיעות חלוקות - אני מאלו שאהבו את הספר. אני חושב שהוא יוכל לתרום לך לחיזוק תחושותייך.

 

[kokopeli]

גם אני אהבתי

אפשר ללמוד הרבה מהכתוב בספר, גם אם לא לוקחים את כל הכתוב כתורה מסיני. אגב - יש שם פרק על סיבות לבכי, שיכול לענות לך על כמה שאלות.

 

[לאה_מ]

ברוכה הבאה אלינו, רחל ../images/Emo142.gif

הורות היא באמת האתגר הגדול ביותר בחיים שלנו, ואת צודקת באמת ששום קורס לא הכין אותנו לקראתה, אבל חשבי על כל החיים שלך עד כה, על ההתנסויות שלך, על הערכים שטבועים בך, על היכולות שלך - כל אלה היו הכנה מצויינת עבורך. הנסיון והעמדות המגובשות יותר יבואו עם הותק שלך בהורות, ואני אישית מאמינה שתמיד טוב לשאול ולהתלבט ולפקפק, כי כך אנו לומדים. אז את מוזמנת להשאר איתנו ולהתלבט יחד איתנו

 

[irisgh]

עוד על טעויות של הורים

לטעמי, הטעות העיקרית שעושים הורים לתינוקות, בהקשר של 'להרים על הידיים' ודברים דומים, הוא כשמפריעים את התינוק, מרוב נסיון להעניק תשומת לב. למשל, לפעמים היא עסוקה, מתבוננת כרגע בכתם אור מרצד על הקיר, מוצצת חפץ שקרבה לפיה וכיוב'. והורים נרגשים, שכבר 7 דקות שלמות עסקו במשהו 'משלהם', פתאום שמו לב שהם "מזניחים את הילדה" ופונים אליה בקריאות, מרימים אותה וכד'. זה נראה לי נכון תמיד להענות לקריאה או בכי של תינוק. אבל לא להרימו, להתיחס אליו, לעיתים תכופות מדי, כאשר הוא מעסיק יפה את עצמו. זה קוטע את מה שהוא היה בתוכו. גם לנו יש צרכים לקשר וקרבה, מהתינוק, אז לפעמים זה גם כשהוא 'באמצע'. אבל ברוב הפעמים כדאי לתת לו למצות את הרגע, אם הוא לא במצוקה.