אמא חדשה לצה"ל

[shirstav]

אמא חדשה לצה"ל

אין לי מושג איך שורדים את השנים האלו. בני שהתגייס במרץ 2006 עדיין בטירונות בנ"מ, מיועד לגדוד בגבול הצפון, ואני כבר עכשיו - קשה לי להחזיק מעמד. הפרידות לאחר חופשותיו, ולאחר ביקור נהיות קשות מפעם לפעם, ואני אכולת דאגה שמכרסמת. הוא בני הצעיר, והקשר בינינו מיוחד במינו. אני אלמנה מזה שנתיים מבעלי השני, ובני זה עבורי הוא נשמת חיי. איני עומדת בדרכו ולא מתערבת בבחירותיו. אך דאגתי כה גדולה ואני חייבת לבטא אותה. אני משוכנעת שכל האמהות והאבות לבנים לוחמים מרגישים בדיוק כמוני, ואשמח לשאוב עידוד ואף לתת מעצמי.

 

[מאקי]

../images/Emo24.gif לפני השינה.. ואנחנו כאן.

 

[אמאשלחייל]

ברוכה הבאה ל../images/Emo82.gifשלנו. זה באמת

לא קל ובמיוחד בהתחלה, אבל, מנסיוני, התמיכה והעידוד שמקבלים כאן מקלים ועוזרים. אז את מוזמנת לבקר כאן לעיתים תכופות. ובינתיים, קבלי

אמיץ.

 

[shirstav]

תודה

תודה לך, אמא של חייל.

 

[oshiko]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

יש לנו כאן מומחיות נ"מ מדופלמות, "אמא של נמ" ו "ima 3". אני יכול לנחם אותך בכך שעם הזמן קצת מתרגלים, השיגרה הופכת את זה לעניין פחות מעיק. תנצלי את הטכנולוגיה (סלולרי) כדי למלא את החסר. לפחות אחת ליממה את יכולים לשוחח או לשלוח sms.

 

[shirstav]

תודה

...על היענותך המהירה. באמת הסלולרי עוזר, ובמיוחד הבן, שמרגיע ומעודד, אך יש כאן חילוף תפקידים, מי ההורה ומי הילד. שרק יהיה טוב לכולנו.

 

[אמשל מילואימניק טחון]

ברוכה הבאה, שיר סתיו ../images/Emo140.gif

טוב שהצטרפת אלינו. כאן תוכלי תמיד למצוא כתף תומכת ומישהו שיגיש לך טישיו. שמחתי לראות שאת מודעת לכך שחל מעין היפוך תפקידים בין אמא/ילד. לכן חשוב שאת הפחדים ואת החששות תביעי כאן. כאן מותר לקטר, מותר להזיל דמעות, מותר לכעוס, מותר הכל (כמעט). כשאת מדברת עם הבן, השתדלי מאד להיות האמא והדמות הבוגרת בשבילו. זכרי שגם עליו עוברים ימים לא פשוטים של הסתגלות למסגרת חדשה וקשוחה, פקודות, חברים - הכל.חשוב שהוא ירגיש וידע שהוא יכול לשתף אותך בקשיים ובלבטים שלו ולא יתחיל לסנן ולצנזר לך, כדי לא להדאיג אותך. יהיה יותר קל עם הזמן, את תראי...

 

[shirstav]

תודה

על מילותייך החכמות

 

[nuky1]

תומכת במילות כולן ושולחת לך../images/Emo24.gif

אמיץ בינתיים. בכל מקרה אנחנו פה לתמיכה. תמיד ישנו מישהו בעמדה

 

[shirstav]

תודה על תגובתך החמה

ושיהיה לכולנו קל

 

[סמדר בנ]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

מרץ 2006 זה עדיין טרי מאוד, ברור שקשה לך. כפי שראינו עם הזמן, אמנם ממשיכים להתגעגע אבל מתרגלים למצב של ילד שלא נמצא בבית. לגבי עצמך, אין טעם כרגע כ"כ לדאוג. בשלב זה הילד נמצא בטירונות, זו מסגרת יחסית מאוד מוגנת. גם בשלבים המתקדמים יותר - כדאי תמיד לשמור על חשיבה אופטימית. מנסיון אישי - זה מאוד עוזר. שיהיה בהצלחה לילד וגם לך. אנחנו כאן...

 

[shirstav]

תודה על הקשב

הסימפטיה והאהבה

ובהצלחה גם לך

 

[ima 3]

ברוכה הבאה../images/Emo201.gif

בתור אחת מנציגות הנ"מ כאן בפורום אני ממהרת להגיב (ביתי מדריכת נ"מ בביסנ"מ) ההתחלה קשה לנו ההורים וגם לפעמים לילדינו. הניתוק הזה ו"אובדן השליטה" על חייהם של ילדנו לא פשוט ואנחנו לומדים להתמודד איתו לאט לאט ועם הזמן רואים שהשד לא כ"כ נורא. הכי חשוב יהיה להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה. הנ"מ התגלה לי כחיל מאוד מאוד נחמד. זהו חיל קטן ומשפחתי וכמעט כולם מכירים את כולם. האנשים איכותיים והאוירה בביסנ"מ מאוד טובה. האם בנך מרוצה? לאיזה מסלול הוא מיועד?

 

[shirstav]

היי אמא של נ"מ

בני מאוד נרגש מכל מה שעובר עליו בטירונות עד כה, הוא גאה להיות מיועד ל"ברקן" וגאה שבחרו בו אוהב את האתגר למרות הקושי. עד כה הוא מפליא לנגן , וכושר גופני הוא התחיל לפתח חודשיים לפני הגיוס. הוא מתלהב מאוד מהכל, ואני... פשוט אמא... שולח לי smsים בלילות של "לילה טוב" ואז אני נמרחת מגעגועים, והלך הלילה עבורי. ה"ילד" שלי מחזיק נשק במקום גיטרה, והעולם משתנה. בני הבכור השתחרר מהשירות השנה, אבל בהיותו סובל מאסטמה הוא שירת קל"ב. והתחושה היא לגמרי שונה. אני מודה לך על תגובתך, ואשמח אם נשמור על קשר.

 

[oshiko]

נשק במקום ../images/Emo168.gif

שירלי, נגעת בנקודה רגישה. גם הבן שלי מאד מוזיקלי. גיטרה, פסנתר, הלחנה. זה ממלא את חייו, בשעות הפנאי. בראשית גיוסו הוא חלם שהצבא יאפשר לו לעסוק במוזיקה, ואף התחיל שירות לא קרבי; אבל אירועים מסויימים שהיו קשורים לבוגרי בית ספרו שינו לו את הגישה מקצה לקצה, והיום הוא קרבי. היה נראה כאילו זה סוף פסוק לגבי המוזיקה. אבל זה לא בדיוק כך. סדר היום (אם אפשר לקרוא לזה ככה ...) ביחידה בה הוא נמצא עכשיו מאפשר לו למצוא זמנים לנגן. בבסיס הקבוע יש פסנתר ומספר גיטרות. בחופשות בבית הוא ממשיך להקסים עם פיתוח ליווי למוזיקה במגוון סגנונות; יוצא לנו לערוך ערבי שירה מאולתרים בבית איתו ועם האחיות שמנגנות. ביום העצמאות האחרון זה קרה, הסרטנו את זה, היה ממש נחמד. מה שמציף את הלב זה הניגוד המשווע בין הפעילות האינטנסיבית ביחידה, שהיתה עליה לאחרונה כתבה בעיתון; פעילות מסוכנת, לא נעימה, ומעוררת כל הזמן קונפליקטים מוסריים; אי נעימות שהיא כורח מציאות כדי להתמודד מול המקדשים את המוות; ומולה העוצמה היצירתית המתפרצת שיש במוזיקה, שהיא נחלתם של חפצי החיים. ככה אנחנו בימים אלה. התותחים רועמים, המוזות עוד יותר.

 

[shirstav]

ריגשת אותי

שהמוזות של המוסיקה והאומנויות בכלל ישהו בביתכם תמיד. גם אני מוסיקאית, והשנה- ימי הזכרון מחצו אותי. הופעתי בשניים והיה קשה ומפחיד. בני לימד אותי להדחיק מחשבות רעות, ו... משתדלים.

 

[mikca]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

 

[shirstav]

../images/Emo24.gifתודה

 

[פנה קוטה]

ברוכה הבאה ורד../images/Emo140.gif

הגעת למקום הנכון. כפי שאת רואה הפורום מאוייש בכל שעות היממה ויש תורנות תמיכה. תרגישי חפשי לשפוך את ליבך גם אנחנו עושים כך. את תראי שעם הזמן יהיה יותר קל. אנחנו איתך.

 

[shirstav]

תודה רבה מתוקה

ואני גאה להיות חלק מהעוצמה הזאת של נשים חזקות ומיוחדות ש"זר לא יבין זאת". שיהיה לך טוב וקל נהיה בקשר