תודה שושה,תודה בן דו
ישנתי טוב וזה כבר אומר שהסוף היה טוב. אכן,הילדה שבתוכי התחברה לילדה שיש לי בבית.החוסר ביטחון באימהות שאני כל כך גאה בה, ריגשות האשם על התנפצות החלום המשפחתי "האידיאלי", הפחד מהשוואה בין אבא לאמא, הפער בין המצוי לרצוי.הכל עלה. ואתה לא יודע בדיוק מה אתה אמור להגיד לילדה,עד כמה לחשוף,עד כמה לגלות שגם אתה בן אדם...וזה התחבר לי להטחות שרק לפני פחות משבוע הטחתי באבי.וכאבתי גם את הכאב שלו.אנחנו כהורים יכולים לפגוע ולהיות פגיעים.ברור לי.אבל הכאב הוא כאב.וכשנמצאים לבד,הכל נופל עליך..אין שם מי שירכך ב"מיידי",אז אתה חייב להתאשת במהרה מהכאב שלך,ומיד גם ללטף,לחבק,לנשק.להיות שניים עבור אחד.ואתה עושה את המכסימום. ורק מקווה שלטוב.ורק מקווה שיהיה מה שלא יהיה,העיקר שהנזקים יהיו מינימאליים. שיהיה לכולנו יום טוב. הולכת להעיר את הילדודס. אוהבת אתכם.תודה.
