"אמא, היא נוגעת בי!"

[אינה של יערה ואלה]

"אמא, היא נוגעת בי!"

אני בת יחידה. אין לי שום ידע אישי על הדינמיקה בין אחים ובעיקר על מקומו של ההורה בעניין. מזה חמישה חודשים אני מתמרנת במים בלתי מוכרים, אז נא לסלוח לי על השאלות הבסיסיות... ובכן, אתמול התחלנו עם "אמא, היא נוגעת בי!" (נאמר כשישבנו שלושתנו על הספה, התינוקת עלי והבכורה לידי). הצעתי לה לשבת עלי, אבל גם אז הועלתה הטענה של "לא לגעת בי!". הקפדה על גבולות אישיים? לא ממש. כשהבכורה רוצה לגעת בצעירה היא דווקא מנשקת ומחבקת אותה (נו טוב, גם תוקעת לה אצבעות בראש ואני כבר מדמיינת איך הן עוברות בדיוק במרפס...) מה עושים? והאם אני אשמע "אמא, היא נודעת בי" ב-18 השנים הקרובות?

 

[חנה גונן]

נראה לי שככה היא בונה כרגע..

את הגדרת המעמד החדש שלה כאחות גדולה ואת גבולותיו ויחודו של המעמד הזה לעומת אלה שהיא האחות הקטנה והתינוקת,למעשה היא "משדרת" לך בזה נכון אמא אומנם נעשיתי אחות גדולה אבל גם אני עדין צריכה פינוק וזמן בלעדי עם אמא. הייתי מציעה לך לפחות לתקופה הקרובה לכבד את הרצון של יערה ולא לשים אותה לידך בקרבה גדולה מדי לאלה, לא שיערה תזיק לאלה אלא עד שיערה תרגיש תתרגל יותר לאחות הקטנה. שלך חנה גונן

 

[אפרתש]

מה שאנחנו עושים

זה אומרים לגדולה דברים כמו "היא כלכך אוהבת אותך!" "היא אוהבת לחבק אותך" ודברים כאלה. הגדולה מאד שמחה לשמוע את זה, ובדרך כלל מחבקת בחזרה. לפעמים היא מתלוננת שהקטנה ממלאת אותה ברוק (מה שנכון נכון

, הקטנה היא ממטרה ניידת). אני חושבת שממני ומאחיי ההורים שלי אף פעם לא שמעו "אמא הוא נוגע בי", אבל יש גם משפחות אחרות. קוו לטוב

לגבי מקומו של ההורה - מה שזכור לי לטובה מיחסי האחים אצלנו במשפחה זה שאהבנו זה את זה, והיינו גאים בכך. למשל, אני הייתי מאד גאה בכך שרק אני יכולתי לשכנע את אחי הצעיר לישון בצהריים. ואלה דברים שאני מנסה לתת לבנות שלי. אני אומרת לגדולה (ולאנשים אחרים, כשהיא שומעת) כמה הקטנה אוהבת אותה, כמה היא יודעת להצחיק את הקטנה, שכשהקטנה בוכה, אם היא רואה את אחותה הגדולה היא ישר צוחקת, ודברים דומים. אני חושבת ומקווה שזה עוזר לפתח ביניהן קשרים טובים. כשהקטנה תגדל, אנסה לאמר לה דברים ברוח דומה.

 

[לאה_מ]

אם מותר לי המלצה ברוח אישית...

אינה, תקשיבי טוב לעצות של אפרת, המשפחה שלה היא המשפחה עם היחסים הנפלאים ביותר שראיתי מעודי!

 

[אפרתש]

בשם הורי - ../images/Emo51.gif ../images/Emo9.gif

 

[לאה_מ]

כן, כנראה שנדונת לשמוע את זה

ב-18 השנים הקרובות...

אבל אני אתן לך את העצה הכי טובה שאני יודעת לתת ביחסי הורים-אחים: אל תתערבי. אל תקחי את תפקיד השופט. את יודעת, שמבית המשפט הרבה פעמים שני הצדדים יוצאים לא מרוצים. אם תתערבי, אם תחליטי, אם תפסקי, אם תשפטי ביניהן - תמיד את תצאי לא הוגנת, תמיד כל אחת מהן תרגיש שהחלטת משהו שהוא לטובת האחרת, שמה שהחלטת הוא לא פיר. לכן מראש כדאי לא להתערב, וכדאי לפתח אצלן את היכולת לתקשר זו עם זו בצורה יעילה. אני דוקא לא מחסידי אי ההתערבות המוחלטת, אלא אני סבורה שההורה יכול לשמש כמגשר, אבל בשום אופן לא כבורר או כשופט. לכן, אם היא אומרת לך "אמא היא נוגעת בי", את יכולה לשאול אותה "למה זה מפריע לך?" או "איזה פתרון את מציעה?" או "מה היית רוצה שיהיה" - אבל אם תציעי לה לשבת עליך או לשבת בצד השני שלך או לשבת בכסא אחר או שתעבירי את אחותה למקום אחר... תמיד יהיה פתרון שלא יספק אותה, או שיספק אותה באותו רגע, אבל לא יהיה טוב בפעם הבאה (ואת עכשיו במצב קל יחסית, כי את עדיין יכולה לנסות לרצות את הבכורה "על חשבון" הצעירה...).

 

[כרמית מ.]

אז תזוזי

הסברתי לילדים שלי, שהתינוק עוד לא עושה דברים בכוונה. אם זה מפריע להם, הם יכולים לזוז. מסתבר, שלפעמים הם רק מספרים לי על כך שהוא בעט בהם, כחוויה. "זה נעים לי שהוא בועט בי"... (הקטנצ'יק כמובן עוד לא שולט בתנועותיו, או שהוא בועט כביטוי לשמחה, ולא מדובר על בעיטה מכוונת של ילד גדול יותר).

 

[אינה של יערה ואלה]

../images/Emo51.gif ננסה ונראה (עד הדילמה הבאה)

 

[עירית ל]

התחלתי להתכונן

אני מתחילה לחשוב על היחסים בין בני לבת הצפוייה להוולד. החלטתי להפסיק לדבר על "התינוקת" ולהתחיל לדבר על "התינוקת שלנו". כבר בפעם הראשונה שהשתמשתי בביטוי ראיתי תגובה מופתעת וגלגלי שיניים מתחילים לזוז. ההצעות של אפרתש נראות לי שמגיעות מאותו מקום - כולם שותפים, כל אחד ותפקידו הוא. זה נשמע לי מצויין.

 

[מפה לאוזן]

התינוקת באמת "שלנו"?

עוררת בי מחשבות המשך... אני יודעת שהתינוקת (הוירטואלית שתהיה לי

), היא החלטה שלי ושל בעלי בלבד. בני לא יהיה שותף להחלטה הזאת. כמובן שהוא לא שותף ליצירתה... התינוקת תהיה אחותו אך בהחלט לא שלו. איך ילדים אומרים? הוא בהחלט "לא יקבע עליה!"

אהבתי את תחושת השיתוף של כולנו, את הבלטת היחודיות והמיוחדות של הילד הגדול, וגם של הקטנה בתורה.

 

[עירית ל]

המשפחה היא שלנו ולכן גם התינוקת

הרי גם את ההורים שלו הוא לא בחר.

 

[כרמית מ.]

בוודאי שהיא גם שלו

זה לא קשור לכך שהוא לא בחר בה. היא לא "עבורו" - אני לא חושבת שכדאי להציג אותה כמתנה עבורו, או כדבר שנעשה עבורו (זה עול די כבד, במיוחד אם לפעמים הוא מרגיש שהוא לא רוצה בכלל ב"מתנה" הזו). היא כן שלו. אחות שלו. לכן, ילדים אחרים מתבקשים לא לגעת בראש של התינוק שלנו (לא אני התחלתי עם זה, אבל זה נראה לי נכון, בסך הכל ידיים של ילדים קטנים הן מקור די משמעותי לחיידקים, ולא נראה לי להתקיף את המערכת החיסונית הלא מפותחת של התינוק) - והאחים שלו יכולים (החיידקים שלהם הם חיידקים "משפחתיים" והוא נחשף אליהם בכל מקרה, וגם מקבל נוגדנים דרך ההנקה), ועוד "פריבילגיות". תחשבי על תאומים - ברור שהם לא אחראים אחד על השני (במיוחד בינקות), מצד שני, ברור גם שהם בהחלט אחד של השני (ושל שאר המשפחה).