capoeirista
New member
אמא דכאונית
זקוקה לעצה. חברה שלי מתמודדת עם אמא לא קלה.. לפי הסיפורים שלה היא לא יציבה מנטלית. כל מה שיש לאמא להגיד זה כמה לא טוב לה, מספרת את כל מאורעות היום השליליים... בקיצור מציירת מציאות עגומה... בעיקר לעצמה כי חברה שלי (הבת שלה) כבר לא מתייחסת. היא נוהגת להתקשר אליה יום יום ולשוחח איתה במשך כ-20 דקות חצי שעה כמה היא מסכנה ושאין לה זמן (למרות שהיא מורה וזה חופש והיא כל היום בבית) ולספר לה כמה רע. שיחות שעורכות אף כשהבת שואלת אותה למשהו טוב שקרה - האמא נאנחת ולא אומרת כלום. ממש תופעה. כאן הייתי אומרת לה להמשיך לא להתייחס, אבל הדכאון הזה מתבטא בעוד אופן שאני כבר לא חושבת שאמורים להבליג עליו. לאם יש התפרצויות מפעם לפעם שהבת שלה סופגת. היא מנסה לדכא את הבת שלה. לדוגמה אומרת לה שבדרך שהיא בוחרת היא לא תצליח ורק בדרך שלה אולי יש סיכוי (במקום לעודד ולרומם אותה). היא לא קשובה כלל לסובבים אותה ולא שמה לב להתנהגות החריגה שלה. צועקת.. בקיצור לא מתנהגת כמו בנאדם הגיוני. הבת שלה הייתה לפעמים אומרת לה שהיא צריכה טיפול. שמשהו לא בסדר... האמא כמובן הייתה אומרת שהכל בסדר איתה. הבת אף סיפרה לי שהפסיכולוגית של ביה"ס הציעה לה לבוא ולדבר איתה... והיא ענתה לפסיכולוגית שהיא לא צריכה לדבר עם אף אחד. שהיא בעצמה פסיכולוגית (למדה את זה כחלק מההוראה...). עכשיו – מעבר לזה שכשאתה נמצא בסביבת אדם דכאוני ולא יציב אתה בעצמך מושפע מיזה, אני חושבת שלא בריא לבת להיות בסביבה כזו כי עכשיו זו התקופה שלה שהיא צריכה להגשים את עצמה וללכת עם המטרות שלה ולעמוד ביעדים שלה (היא כרגע עברה מבחני קבלה ללימודי רפואה במוסקבה) וזה דיי מקשה כשכל הזמן מטפופים וחופרים כמה לא טוב ואת לא תצליחי וכו וכו... יש לציין שהבת שלה כבר מזמן הבינה שמשהו לא בסדר, אבל בשנים האחרונות היא טוענת שזה הולך ומחמיר. מה עושים במצב כזה? האם יש דרך להראות לה שקיימת גם חצי כוס מלאה? האם יש דרך לשכנע אותה לעבור טיפול? האם יש אפשרות לטפטף לה שיש טוב בעולם וככה ישתפר המצב???
זקוקה לעצה. חברה שלי מתמודדת עם אמא לא קלה.. לפי הסיפורים שלה היא לא יציבה מנטלית. כל מה שיש לאמא להגיד זה כמה לא טוב לה, מספרת את כל מאורעות היום השליליים... בקיצור מציירת מציאות עגומה... בעיקר לעצמה כי חברה שלי (הבת שלה) כבר לא מתייחסת. היא נוהגת להתקשר אליה יום יום ולשוחח איתה במשך כ-20 דקות חצי שעה כמה היא מסכנה ושאין לה זמן (למרות שהיא מורה וזה חופש והיא כל היום בבית) ולספר לה כמה רע. שיחות שעורכות אף כשהבת שואלת אותה למשהו טוב שקרה - האמא נאנחת ולא אומרת כלום. ממש תופעה. כאן הייתי אומרת לה להמשיך לא להתייחס, אבל הדכאון הזה מתבטא בעוד אופן שאני כבר לא חושבת שאמורים להבליג עליו. לאם יש התפרצויות מפעם לפעם שהבת שלה סופגת. היא מנסה לדכא את הבת שלה. לדוגמה אומרת לה שבדרך שהיא בוחרת היא לא תצליח ורק בדרך שלה אולי יש סיכוי (במקום לעודד ולרומם אותה). היא לא קשובה כלל לסובבים אותה ולא שמה לב להתנהגות החריגה שלה. צועקת.. בקיצור לא מתנהגת כמו בנאדם הגיוני. הבת שלה הייתה לפעמים אומרת לה שהיא צריכה טיפול. שמשהו לא בסדר... האמא כמובן הייתה אומרת שהכל בסדר איתה. הבת אף סיפרה לי שהפסיכולוגית של ביה"ס הציעה לה לבוא ולדבר איתה... והיא ענתה לפסיכולוגית שהיא לא צריכה לדבר עם אף אחד. שהיא בעצמה פסיכולוגית (למדה את זה כחלק מההוראה...). עכשיו – מעבר לזה שכשאתה נמצא בסביבת אדם דכאוני ולא יציב אתה בעצמך מושפע מיזה, אני חושבת שלא בריא לבת להיות בסביבה כזו כי עכשיו זו התקופה שלה שהיא צריכה להגשים את עצמה וללכת עם המטרות שלה ולעמוד ביעדים שלה (היא כרגע עברה מבחני קבלה ללימודי רפואה במוסקבה) וזה דיי מקשה כשכל הזמן מטפופים וחופרים כמה לא טוב ואת לא תצליחי וכו וכו... יש לציין שהבת שלה כבר מזמן הבינה שמשהו לא בסדר, אבל בשנים האחרונות היא טוענת שזה הולך ומחמיר. מה עושים במצב כזה? האם יש דרך להראות לה שקיימת גם חצי כוס מלאה? האם יש דרך לשכנע אותה לעבור טיפול? האם יש אפשרות לטפטף לה שיש טוב בעולם וככה ישתפר המצב???