אמא במבוכה
האמא זאת אני. הבן שלי בן שנה וחמישה חדשים, ובימים האחרונים הוא מתנהג בצורה שאנחנו לא מכירים. בדרך כלל הוא מאד רגוע, שקט, חייכן. הוא מבהיר בקלות מה הוא רוצה או צריך (בלי לדבר) ויש ביננו תקשורת טובה וזורמת. הוא עדין יונק, אבל בעיקר לצרכי נחמה והרגעות, בשאר הזמן הוא אוכל ללא בעיות. הולך בביטחון, מטפס על מדרגות ויודעת גם לרדת בצורה נכונה. יש לצין שאני נמצאת אתו בבית וזמינה אליו כל הזמן. אנחנו יוצאים ל"פעילויות" שבהן אנחנו נפגשים עם ילדים והורים אחרים לפחות שלוש פעמים בשבוע, ובשאר הזמן מבלים בחיק המשפחה. יש לו אבא אוהב שהוא מאד קשור אליו ואחות גדולה אוהבת שאותה הוא מעריץ ויש ביניהם קשר מקסים. אבל בימים האחרונים מדי פעם הוא בוכה ואנחנו לא מצליחים להבין למה. קשה מאוד להרגיע אותו. הוא נשכב על הרצפה, מתגלגל ומקשת את הגב ומסרב לחיבוק, להרמה או לציצי. הוא לא מטיח את עצמו באופן שעלול לכאוב לו (למעשה הוא נזהר ושומר על עצמו להתגלגל רק במקומות שבהם הוא לא יכאיב לעצמו). ניסיתי להרגיע אותו בשיטות שונות, כולל ניסיונות להסחת דעת (שירים, סיפורים, יציאה החוצה) - זה עובד לעתים אך לא תמיד. היום ניסיתי לחבק אותו חזק בזמן הבכי ולומר לו שאני מבינה שהוא סובל, שמשהו אולי כואב לו או מתסכל אותו ושאני שומרת עליו ואוהבת אותו, אבל לא הרגשתי שזה עוזר. הוא התפתל וניסה להשתחרר והבכי המשיך. מה שבסופו של דבר פתר את הבעיה - יציאנו החוצה, חיפשנו אוירון בשמים, שרתי לו שיר ופגשנו אישה שדיברה אליו וחייכה אליו. ובכל זאת הייתי שמחה לשמוע את דעתכם ואם אפשר - כיווני מחשבה אחרים שאולי יעזרו לנו להתמודד עם הבכי הבלתי מובן הזה.
האמא זאת אני. הבן שלי בן שנה וחמישה חדשים, ובימים האחרונים הוא מתנהג בצורה שאנחנו לא מכירים. בדרך כלל הוא מאד רגוע, שקט, חייכן. הוא מבהיר בקלות מה הוא רוצה או צריך (בלי לדבר) ויש ביננו תקשורת טובה וזורמת. הוא עדין יונק, אבל בעיקר לצרכי נחמה והרגעות, בשאר הזמן הוא אוכל ללא בעיות. הולך בביטחון, מטפס על מדרגות ויודעת גם לרדת בצורה נכונה. יש לצין שאני נמצאת אתו בבית וזמינה אליו כל הזמן. אנחנו יוצאים ל"פעילויות" שבהן אנחנו נפגשים עם ילדים והורים אחרים לפחות שלוש פעמים בשבוע, ובשאר הזמן מבלים בחיק המשפחה. יש לו אבא אוהב שהוא מאד קשור אליו ואחות גדולה אוהבת שאותה הוא מעריץ ויש ביניהם קשר מקסים. אבל בימים האחרונים מדי פעם הוא בוכה ואנחנו לא מצליחים להבין למה. קשה מאוד להרגיע אותו. הוא נשכב על הרצפה, מתגלגל ומקשת את הגב ומסרב לחיבוק, להרמה או לציצי. הוא לא מטיח את עצמו באופן שעלול לכאוב לו (למעשה הוא נזהר ושומר על עצמו להתגלגל רק במקומות שבהם הוא לא יכאיב לעצמו). ניסיתי להרגיע אותו בשיטות שונות, כולל ניסיונות להסחת דעת (שירים, סיפורים, יציאה החוצה) - זה עובד לעתים אך לא תמיד. היום ניסיתי לחבק אותו חזק בזמן הבכי ולומר לו שאני מבינה שהוא סובל, שמשהו אולי כואב לו או מתסכל אותו ושאני שומרת עליו ואוהבת אותו, אבל לא הרגשתי שזה עוזר. הוא התפתל וניסה להשתחרר והבכי המשיך. מה שבסופו של דבר פתר את הבעיה - יציאנו החוצה, חיפשנו אוירון בשמים, שרתי לו שיר ופגשנו אישה שדיברה אליו וחייכה אליו. ובכל זאת הייתי שמחה לשמוע את דעתכם ואם אפשר - כיווני מחשבה אחרים שאולי יעזרו לנו להתמודד עם הבכי הבלתי מובן הזה.
