אנונימית 222
New member
אמא בולמית
אני לא יודעת מה לעשות.
אני בת 23,גרה בבית ואני כבר יודעת בוודאות שאמא שלי בולמית.
השלמתי עם זה.
אני היחידה שיודעת על זה, ואמא שלי לא יודעת שאני יודעת.
אולי היא חושדת אבל לא אמרתי לה את זה מפורשות.
במבט לאחור כל החיים היו לה הפרעות אכילה, אנורקסיה ופעם ב בולמוסים והקאות
אבל לא ככ הבנתי כי הייתי ילדה.
מאז שהייתי בצבא ואמא עברה אירוע בריאותי טראומתי,
היא התחילה לבלוס ולהקיא כל יום ואפילו כמה פעמים ביום.
נדמה לי שהיא לרגע לא מפקפקת בדרך שבה בחרה,
מבחינתה בטח חושבת שעלתה על ״דרך המלך״ לאכול מכל הבא ליד
מכל מה שכל החיים היא לא הרשתה לעצמה, מבלי לעלות במשקל.
יש לציין שזה כבר 4 שנים בערך של בולמוסים והקאות יומיומיים.
אני מפחדת להתעמת איתה על זה ומערכת היחסים שלי עם אבא גם לא מאפשרת לי להתייעץ איתו על זה בנוחות.
אני לא יודעת מה לעשות. האם צריך להתערב?
האם לנסות לעזור? איך? יש לי הרגשה שהיא בכלל לא מעוניינת להפסיק עם זה.
עד כמה זה מסוכן להניח לה לנפשה ולבולמוסיה? האם חובה להתערב אפילו שזה עלול להוביל לפיצוץ?
מוזר לי להיות פתאום בצד שצריך לדאוג לאמא ולא להפך.
למישהו יש עצה?
אני לא יודעת מה לעשות.
אני בת 23,גרה בבית ואני כבר יודעת בוודאות שאמא שלי בולמית.
השלמתי עם זה.
אני היחידה שיודעת על זה, ואמא שלי לא יודעת שאני יודעת.
אולי היא חושדת אבל לא אמרתי לה את זה מפורשות.
במבט לאחור כל החיים היו לה הפרעות אכילה, אנורקסיה ופעם ב בולמוסים והקאות
אבל לא ככ הבנתי כי הייתי ילדה.
מאז שהייתי בצבא ואמא עברה אירוע בריאותי טראומתי,
היא התחילה לבלוס ולהקיא כל יום ואפילו כמה פעמים ביום.
נדמה לי שהיא לרגע לא מפקפקת בדרך שבה בחרה,
מבחינתה בטח חושבת שעלתה על ״דרך המלך״ לאכול מכל הבא ליד
מכל מה שכל החיים היא לא הרשתה לעצמה, מבלי לעלות במשקל.
יש לציין שזה כבר 4 שנים בערך של בולמוסים והקאות יומיומיים.
אני מפחדת להתעמת איתה על זה ומערכת היחסים שלי עם אבא גם לא מאפשרת לי להתייעץ איתו על זה בנוחות.
אני לא יודעת מה לעשות. האם צריך להתערב?
האם לנסות לעזור? איך? יש לי הרגשה שהיא בכלל לא מעוניינת להפסיק עם זה.
עד כמה זה מסוכן להניח לה לנפשה ולבולמוסיה? האם חובה להתערב אפילו שזה עלול להוביל לפיצוץ?
מוזר לי להיות פתאום בצד שצריך לדאוג לאמא ולא להפך.
למישהו יש עצה?
