אמא בדילמה...

[שייכת]

אמא בדילמה...

שיש לציין שמרגישה פה מעולה...

אני אם לבן 10 חודשים ועדיין מעדיפה להשאיר אותו איתי בבית ולא לשלוח אותו לגן או פעוטון, לפחות לא בתקופה הקרובה למורת רוחם של אנשים שבדרך כלל אני מכבדת את דעתם. אחד החיזוקים הכי הכי שלי נובע מכך שבדרך כלל, פעמיים בשבוע אנחנו מבלים במשחקייה באיזור מגורינו ולמרות שבני נהנה לראות ילדים, אין כמעט אינטראקציה בינהם. כשהוא רוצה חיבוק, הוא בא לאמא. כשהוא רוצה לשחק, הוא מושיט את הכדור לאמא או מגלגל אותו לעברה. הילדים האחרים במשחקייה הם עוד בובות עבורו, בדיוק כמו שהוא עבורן. מבחינתי, ניכר לפחות, שפעוט בגיל הזה אינו זקוק לחברה אלא יותר טיפול פרטני של מישהו שידאג לכל צרכיו הפיזיים והנפשיים כשהוא זקוק להם בזמן שהוא זקוק להם ולאו דווקא על פי לוח זמנים שרירותי המתאים לרוב או למטפלות אך לא בהכרח מתאים לו. על החינוך הביתי, מודה שלא שמעתי כמעט וכששמעתי זה היה בעיקר בקשר לילדים עם צרכים מיוחדים הלומדים דרך אינטרנט או מורים פרטיים המהווים חלק מהמסגרת הקונבנציונלית בדרך כלל. אשמח להעשיר את הידע שלי כאן בכל הקשור לחינוך הביתי והחלופי ולהיות חלק מהפורום המיוחד הזה. שייכת.

 

[חגית אמא של אלה]

ברוכה הבאה שייכת !! ../images/Emo140.gif

קודם כל, האבחנה שלך לגבי בנך היא נכונה מאוד. מנסיוני, בגיל הזה היחס שלו לגבי פעוטות אחרים הוא בעיקר יחס של סקרנות ובחינה מרחוק. את אותו יחס הוא יכול גם לקבל מהחיים הזורמים שסביבו: משפחה, אנשים בסופרמרקט או בשכונה. הוא עדיין לא "משחק" עם חברים וייקח עוד זמן עד שיגיע לשלב הזה (אם זכרוני אינו מטעני לקראת גיל שנתיים. אצלנו, אפילו היום יש מקרים שאלה הולכת לחברה והן בכלל לא משחקות "אחת עם השנייה" אלא "אחת ליד השנייה"). בשביל בנך, אמא היא מרכז העולם. ופשוט נהדר שאת מודעת לזה ויכולה לתת לו את זה. אז כמובן שאת מוזמנת להישאר, להשתתף ולספר על עוד סיבות שגורמות לך לראות בחינוך החלופי אופציה טובה. סופ"ש נעים!!

 

[דליה.ד]

כמובן שבגיל כל כך רך

אין משחק חברתי והמשחק החברתי המשמעותי מתפתח בעיקר בסביבות גיל שנתיים. אבל לא להרבה אמהות יש את הלוקסוס להחליט אם להשאר בבית, ויש אמהות שלא רוצות להשאר בבית מבחירה - כמוני למשל.... מה שאגב, לא הופך אותי לאמא פחות טובה. אני מאמינה שכל אחת צריכה לבחור מה שטוב עבורה, קודם כל. כי אם אמא מאושרת וטוב לה, אז גם הילדים מאושרים וטוב להם. בנך צעיר מאוד והוא בהחלט לא מתעניין בחברה שמסביבו, אבל בגיל קצת יותר בוגר הוא יצטרך חברת ילדים מבחינה רגשית. אי אפשר שהילדים יהיו בעולם המבוגרים כל הזמן, הם זקוקים להתחככות עם בני גילם, עם קבוצת השווים. הן זקוקים לפתח את הכישורים החברתיים שלהם: שיתוף פעולה, עבודת צוות להשגת מטרה, לחכות בתור, התחשבות וסובלנות ועוד. החוכמה להיות קשובים גם לצורך הזה.

 

[אלונה אמא של אורי]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

מנסיוני המר, אין כמו ללכת עם מה שאת מרגישה. כשאורי שלי הגיע כמעט לגיל שנתיים הופעלו עלי לחצים מאמי מאחיותי ומבן זוגי לשלוח אותו לגן ואני כל כך לא הייתי שלמה עם הצעד הזה ובכל זאת שלחתי במשך כל השנהשהוא היה בגן לא הייתי שקטה, עד שהוצאתי אותו מהגן. אני כועסת על שלא סמכתי על עצמי והייתי חסרת ביטחון לגבי הדרך שלי עד שהגן לא זעזע אותי לא הלכתי עם מה שאני מרגישה באמת והיום אחרי מעשה אני יודעת שתמיד אפעל לפי מה שאני מרגישה גם אם אחרים חושבים שוננה ממני. כי אני אמא שלו והחריות היא שלי (ושל בן זוגי כמובן) חזק ואמץ

 

[רותם ושות]

מצטרפת כל מה שנאמר כאן

גם הילדים שלי, בני שנה וחמש, לא במשפחתון ופעוטון וכד' וכל הזמן שואלים אותי אם הם בגן ואם כבר רשמתי אותם לשנה הבאה. אז לא. אני לא חושבת שזה חיוני. לא אומרת שזה לא טוב, אני בטוחה שיש ילדים שלא יקבלו בבית - עם מטפלת זרה למשל, למרות שלא כולן כאלה, את מה שיקבלו בגן. ובכל זאת אני יושבת איתם, בונה מגדלים ורכבות, נמצאת שם בשבילם, ובטוחה שזה הדבר הכי טוב עבורם. אני מאחלת לך בהצלחה!

 

[אמא של נועהלה]

../images/Emo24.gifגם אצלי אותו הדבר

נועה בת שנה ו 8 חודשים,למזלי בן זוגי תומך לחלוטין בהחלתה שנועה תהיה בבית. אנחנו הולכות למישחקיה בהרצליה שיש בה גם ילדים שגודלים בבית, הבית שלנו ניראה כמו חנות צעצועים אחת גדולה, וכיף לנו מאוד. אנשים תמיד יגידו לך מה הם חושבים יותר טוב לילד שלך, פשוט להיתאלם.